בריטניה: רק אחד ממאה תלמידים צריך לצרוך ריטלין

רופאים בבריטניה התבקשו לרסן את רישום הריטלין לילדים היפראקטיביים, רק 1% מן הילדים צריך לצרוך ריטלין.

 

הטיימס הלונדוני, 24 ספטמבר, 2008

 

ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) צריכים להיות מטופלים בתרופת הריטלין רק במקרים חמורים, ולעולם לא כאשר הם מתחת לגיל חמש, כך על פי הנחיות בריאות רשמיות חדשות, שפורסמו בבריטניה ב 24 בספטמבר. חשש הולך וגדל, שהטיפול התרופתי נרשם בקלות יתרה להרגעתם של ילדים אלה, קיבל כעת תוקף רשמי על ידי שני 'מפקחים בכירים על ההתנהלות של מקצוע הרפואה', שכעת מנחים את הרופאים שלא לרשום תרופות לילדים ככל שהדבר אפשרי.

 

לרוב הילדים עם ADHD יש להציע עיצוב התנהגותי בשילוב עם הדרכה להורים ולמורים, כך מציעות ה'מועצה הלאומית לבריאות ולמצוינות קלינית' (NICE), ו'מרכז השיתוף הלאומי לבריאות הנפש' (NCCMH).

 

תרופות כגון ריטלין וקונצרטה (שמות מסחריים של 'מתילפנידאט') צריכות לשמש כטיפול ראשוני

 רק כאשר מאבחנים הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)חמורה, ורק לאחר שטיפול בקשיי למידה, טיפול התנהגותי, טיפול נפשי, הדרכת ההורים והדרכת המורים לא הועילו.

 

בעוד שעד 3% של הילדים בגיל בית הספר בבריטניה לוקים בADHD, רק כשליש עד רבע מהם ייחשבו למקרים חמורים (כ-1% מהתלמידים בלבד). בבית ספר אופייני של  1400 ילדים, בין 30 ל 40 יקבלו אבחנה שלADHD , אולם 10 תלמידים בלבד ידורגו כמקרים חמורים. (ראה עמוד 6 בקישור  להמלצות המלאות).

 

ההנחיה מדגישה שההורה הוא המחליט אם להסכים או לסרב לטיפול התרופתי.

כמו כן ההנחיה קובעת כי חייבת להיות הפרדה ברורה בין בתי הספר לבין ביצוע האבחונים.

 

עמותת מגן לזכויות אנוש קוראת למשרד הבריאות ולמשרד החינוך לאמץ את ההנחיות הבריטיות במלואן לאלתר. ומברכת על כל הגבלה בניפוק של כל סם המצוי בפקודת הסמים המסוכנים.

 

יו"ר העמותה, הגברת אלה שנר, קוראת למשרד החינוך לערוך בדיקה מיידית של מספר הילדים הנוטלים ריטלין  בכל מסגרת חינוכית בארץ, ולוודא שמספר זה לא עולה על אחוז אחד כלומר על 1 מתוך מאה תלמידים כפי שמשתמע מההנחיות הבריטיות. על פי נתוני העמותה בכיתות רבות מגיע מספר נוטלי הריטלין למעל 20%. כמות הריטלין שנופקה ב2006 בארץ הייתה רבע טון של חומר פעיל. משקל הכדורים הכולל השנתי מגיע לטונות רבים.

קיים קשר ישיר בין מספר הילדים שנוטלים ריטלין בבית הספר לבין מספר ההפניות של ילדים לאבחון פסיכיאטרי על ידי היועצות החינוכיות והפסיכולוגים של בתי הספר.

 

יש להנחות את היועצות להפחית את התצפיות על הילדים ולהתרכז בהכשרת המורים וההורים.

על משרד החינוך לחקור מנהלי בתי ספר שבהם כמות הילדים נוטלי הריטלין חורגת באופן משמעותי בחשד לנורמות חינוכיות פסולות. היות שהדבר מעיד על שימוש לרעה באבחונים ובריטלין כאמצעי ריסון ושליטה במקום מאמצים חינוכיים כנים.

 

על משרד הבריאות להוציא הנחיות מידיות לגבי הגמילה מריטלין כדי שניתן יהיה להוריד אלפי ילדים מהריטלין באופן מיידי.

 

לתקציר הנחיות הNICE הבריטי

להמלצות המלאות

צריכת הריטלין בארץ ירדה ב-13%

החשיפה העיקשת של עמותת מגן לזכויות אנוש אודות התיוג השקרי והסימום של ילדי ישראל באמצעות ריטלין ודומיו

הביאה לירידה בצריכת הריטלין

 

כך הודיעה הגב' אלה שנר, יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש, בנשף השנתי  החגיגי של העמותה, שנערך במוצ"ש האחרון (20.9)

 

בשנת 2007 צריכת הריטלין בישראל ירדה ב-13%. הצריכה הארצית של 'מתילפנידאט', החומר הפעיל שבכדורי הריטלין והקונצרטה, הנמצא ב'פקודת הסמים המסוכנים' ירדה. בשנת 2006 ילדי ישראל צרכו 250 ק"ג חומר פעיל. ב- 2007 המגמה ירדה – תלמידי ישראל צרכו רק 210 ק"ג של החומר הפעיל.

 

שנת 2007 היא השנה הראשונה שחלה ירידה במגמה. מסוף שנות התשעים מגמת צריכת הריטלין עלתה ועלתה. מ-2004 עד 2006 הצריכה הארצית של מתילפנידט הוכפלה מ-128 ק"ג ל-246 ק"ג.

 

לירידה המשמעותית אחראית החשיפה העיקשת של האמת לגבי הריטלין. היא הושגה למרות קמפיינים שיווקיים של משרד הבריאות וקופת חולים הכללית, וקמפיינים סמויים של חברות התרופות.

 

את הנשף השנתי פתח הטנור הבינלאומי גבי שדה. אחריו הופיעה ביתו, מיקה שדה, שהגישה ביצוע בכורה לשיר שמתאים כל כך 'Freedom'.

 

בנשף השנתי החגיגי חולקו פרסי זכויות אדם לשנת 2008. הזוכים הם המשפטנית רוני אלוני סדובניק והעיתונאי יקי בן יששכר. הם זכו בשל תרומתם העצומה למאבק על זכויות האדם בתחום בריאות הנפש בישראל.

 

בנשף עצמו הוצגו הישגיה העיקריים של עמותת מגן לזכויות אנוש בשנה האחרונה:

  • בעקבות יישום התיקון לחוק חולי הנפש משנת 2004, שאותו יזם חבר הכנסת אופיר פינס בתמיכתה של עמותת מגן לזכויות אנוש מצליחים 40% מהמאושפזים בכפיה להשתחרר מכליאה פסיכיאטרית. כ-4000 מהמאושפזים בכפיה שוחררו מאז החלת החוק.
  • העניין של הציבור והמדיה, והמודעות לעוולות בתחום בריאות הנפש הולכת וגדלה ומשתקפת בחשיפה רחבה באמצעי התקשורת. לפיכך פורסמו השנה יותר מ- 1278 מאמרים בנושא בעיתונות האלקטרונית, המקומית והיומית. העמותה עמדה מאחורי- 14 תוכניות רדיו ו- 23 תוכניות טלוויזיה בכבלים ובטלוויזיה הארצית והעולמית.
  • בעקבות הפרסומים במדיה פנו השנה 5600 איש לעמותה לקבלת ייעוץ  בהתמודדות מול המערכת הפסיכיאטרית הרומסת. תועדו 210 מיקרים של התעללות פסיכיאטרית וניצול לרעה בתוך מערכת בריאות הנפש. הוגשו עשרות תלונות פליליות ותביעות אזרחית.
  • השנה הגיעו מסרי העמותה מספר פעמים לכל בית בישראל. אך השפעתה השנה חצתה גבולות. בזכות רשת הטלוויזיה הבין-ערבית MBC מדובאי ואתר רוסי בינלאומי הגיעו המסרים למאות מיליונים אנשים נוספים גם בחו"ל.

 

הערב הסתיים במופע משותף של האמנים גבי שדה, דפנה ארמוני ,חגית גולדברג, אילן וויל, ג'ודי בכר ו- 13 אמנים נוספים. 380 איש נכחו באירוע החגיגי והמרגש, שהתקיים בתיאטרון גבעתיים.

 

לפרטים נוספים נא לפנות לטל' 5660699 03

 

או ליהודה קורן נייד:3350928 052

 

 

בברכה

יהודה קורן

נייד:3350928 052

מייל: cchr_isr@netvision.net.il

 

ריטאלין – תעשיה של הרבה מאד כסף

צפו בסרטון המסביר מדוע דוחפים לילדים ריטאלין בכמויות סיטונאיות. בסופו של דבר הכל מתכנס לתעשיה של כסף.

הוגשה תלונה למשרד החינוך נגד בית ספר תום בראשל"צ בגין עבירה על חוק זכויות החולה

בית הספר מחתים את ההורים על מסמך שמחייב להסכים לטיפול תרופתי בבית הספר

 

עמותת מגן לזכויות אנוש הגישה ביום ה' 14.8.2008 תלונה למשרד החינוך ולשרת החינוך, עם העתקים למשרד הבריאות, למשרד המשפטים ולגורמים נוספים כנגד בית ספר תום ראשל"צ.

 

לידי עמותת מגן לזכויות אנוש הגיע העתק של מסמך הנקרא "הסכם לתלמיד בבית ספר תום ראשל"צ, בית-אקשטיין"  הורים שרצו לרשום את ילדיהם למוסד נאלצו לחתום על הסכם הכולל את הסעיף הבא (סעיף 9):

" ההורים ידאגו למתן טיפול תרופתי במידה והוחלט על כך ע"י גורם מקצועי המוסמך לכך. במקרה כזה יהווה מתן הטיפול תנאי ללימודיו של התלמיד בבית הספר".

 

דרישה זו מפרה את זכותו הבסיסית של כל אדם לסרב לקבלת טיפול תרופתי בניגוד לרצונו.  זכות זו מעוגנת בחוק זכויות החולה: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה."  סעיף 13(א), חוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996.  לכן דרישה זו אינה חוקית.

 

העמותה בקשה בתלונתה זו למשרד החינוך לדרוש מבית הספר להסיר לאלתר סעיף זה מההסכם עם ההורים, וכמו כן לבדוק האם בתי ספר נוספים כופים על התלמידים מתן טיפול תרופתי כתנאי ללימודים בבית הספר. העמותה טוענת, שבכל מקרה, 'גורמים רפואיים מקצועיים' מוסמכים אך ורק להמליץ על טיפול תרופתי, אולם אינם מוסמכים לחייב שום אדם להסכים להמלצה או לקבלה, לא כל שכן מוסד חינוכי, ובמיוחד כאשר מדובר על סמי מרץ מרסנים כגון ריטלין וקונצרטה הנמצאים בפקודת הסמים המסוכנים, על כל המשתמע מכך.

 

הבסיס המדעי הלקוי של מערכת האבחונים לליקויי למידה והתנהגות בארץ נחשף במחקר חדש, שהתפרסם בחודש אוגוסט 2008, של האקדמיה הלאומית למדעים בראשותה של פרופ' צביה ברזניץ מאוניברסיטה חיפה. ממחקר זה עולה שהדבר גרם בשנים האחרונות לתופעה חמורה של אבחון יתר שגוי ולא מוצדק של אלפי ילדים כלקויי למידה והתנהגות.

 

כתוצאה מהאבחון הלא מדעי נשלחים ילדים רבים מדי לנוירולוג, וכך נוצר גם רישום יתר לא סביר של סמי מרץ וסמים מרסנים כדוגמת ריטלין וקונצרטה. לפי ההתפלגות של הפרעת קשב בקרב תלמידים, בכיתה ממוצעת בחינוך הרגיל לא אמורים להיות יותר מ 2  עד 3 תלמידים לכל היותר שמאובחנים בהפרעת קשב. בפועל ישנן כיתות רגילות שבהן שליש מהתלמידים נוטלים ריטלין. עמותת מגן לזכויות אנוש מביעה דאגה רבה מה'תלות' ההולכת וגוברת, של מערכת החינוך בכך שתלמידיה ייטלו סמים. המערכת מסתמכת כיום באופן גורף על טיפול תרופתי בסמי מרץ מרסנים כדי לפתור את בעיות המשמעת וכדי לשפר את ממוצע הציונים הבית ספרי.

לדברי יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש, אלה שנר, על ההורים לעמוד על המשמר. הניסיונות לפגוע בזכויותיהם ולכפות עליהם אבחונים לא מדעיים ושימוש בתרופות רק ילכו ויגברו לאור המגמה הקיימת כרגע.

הקשר בין דוקטורט בחינוך לבורות באינטליגנציה רגשית

באינטרנט מפורסמת עבודה שנושאה "המטרות בחינוכם של ילדים מופרעים". את העבודה הזו חיבר דוקטורנט בחינוך שמחמיא לעצמו וטוען כי הוא ניחן בשפה עשירה, סגנון קולח ומעניין.

 

בשפתו ה"עשירה והקולחת" קובע המחבר במשוא פנים כי ילדים הלומדים במסגרת החינוך המיוחד הינם ילדים "מופרעים". אין ספק שעדינות ואינטליגנציה רגשית היא לא הצד החזק של המחבר.

 

הורה, בפעם הבאה שמורה בבית ספר יציין בפניך כי ילדך שובב, ישנה סבירות גבוהה כי בפני עמיתיו בחדר המורים הוא יתייג את ילדך כילד "מופרע".

 

גזענות באצטלה של אבחון – אסתר הרצוג

איך למרות שתמיד מתגלה קלונם של אבחונים ומבדקי מסוגלות מנבאי הצלחה עתידית, הם ממשיכים להתקיים ולשגשג?

 

אסתר הרצוג | YNET

 

דו"ח שמסרה האקדמיה הלאומית למדעים למשרד החינוך, מצא פגמים חמורים ב"מערך האבחון לילדים לקויי למידה". הוא חושף את העובדה שמערך האבחון בגני הילדים ובכיתות א'-ב' פגום מיסודו.

 

כפי שדווח בתקשורת, לרוב המבחנים אין מדדים ונורמות כלל-ארציים. הם לא רגישים דיים לקבוצות כמו עולים חדשים או תלמידים במגזר הערבי, וחלק מהם אף הובאו מחו"ל אך לא הותאמו כלל לאוכלוסייה הישראלית. כלומר, הציפייה שכלי האבחון של ילדים מנבאים יכולות התלמיד בתחומי הקריאה, הכתיבה ועוד, הם חסרי יסוד.

 

מה נוכל ללמוד מהדו"ח על כישלונם המוחלט של מבדקי אבחון לילדים בגיל הרך? אפשר, כנראה, להסיק שיותר ממה שאבחונים פסיכולוגיים משרתים את הילדים שאותם הם מתיימרים לשרת, הם מקדמים את ענייניהם של מערכות החינוך ומערכי המיון והאבחון. זוהי, כמובן, ממש לא מסקנתם של החוקרים. הם מצפים, כך משתמע, שמשרד החינוך יחליט על פיתוח מערך אבחוני חדש אשר יספק מענה לכל הליקויים והכשלים שנמצאו. לא מופרך יהיה לטעון שהם מצפים להיות הגורם שיוזמן (ויתוקצב) לפתח את אותו מודל "מוצלח" חדש.

 

וכעת אנחנו למדים שבמשך שנים רבות השתמשו בכלים אשר חרצו את גורלם של תלמידים ללא כל בסיס של מהימנות. האם מוגזם יהיה לטעון שיתכן שבעוד 20, 10 או חמש שנים יבוא מחקר חדש אשר יצביע על כשליו של מערך אבחונים "משופר / מתוקן / מהימן" שיפתחו המומחים? כך יוכלו שוב מוסדות מחקר ומוסדות אבחון רבים לקום ולשגשג בזכות מבחני אבחון חדשים וכמובן שאף אחד יידרש לתת את הדין על אבחונים מזיקים שבוצעו בעשרות אלפי ילדים במשך שנים.

 

אך הסוגיה האמיתית היא האם בכלל ניתן לפתח כלי הערכה ומדידה לניבוי יכולות וכשרים של ילדים ובני אדם. נזקיהם המרובים של אבחונים פסיכולוגיים בהיסטוריה של המאה ה-20 מוכרים גם מההקשר העולמי וגם מההקשר המקומי.

 

אבחונים קולקטיביים של ילדים שחורים, ילדי מהגרים ועוד כבעלי מסוגלות נחותה, הוקעו מזמן ככלי במדיניות גזענית. גם בארץ כלי אבחון פסיכולוגיים למיניהם נמצאו כמשרתים מדיניות עדתית מפלה, גם כאשר השתמשו במושגים "מכובסים" כמו "טעוני טיפוח", "ילדים מסביבה נחשלת או מוגבלת", "ילדים (מזרחים) בעלי דמיון מפותח לעומת ילדים (אשכנזים) בעלי יכולת אנליטית".

 

פיתוח של כלי אבחון "מיוחדים" לילדי העולים מאתיופיה לא הביא לשילוב שלהם אלא אדרבא, הקל על הרחקתם מהמסגרות הרגילות. היום כבר ברור, לכאורה, לכל, שמדובר בכלים וארגונים המשרתים מדיניות של פערים ואפליה.

 

אז איך קורה שלמרות שהדברים מוכרים היטב ולמרות שתמיד מתגלה קלונם של אבחונים ומבדקי מסוגלות מנבאי הצלחה עתידית, הם ממשיכים להתקיים ולשגשג? למה ממשיכות ממשלות ישראל, המתפארות בהיותה דמוקרטית ובמערכת חינוך השוחרת שוויון חברתי-מעמדי, לפתח "מערכי אבחון"?

   

 

הסיבה היא כמו תמיד פרוזאית: אינטרסים אישיים וארגוניים. לקדם מערכת חינוך שוויונית עולה כסף רב ומחייב כיתות קטנות, תשומת לב אישית לתלמידים, מגוון רחב של פעילויות ספורט והעשרה, השקעה במורים וכיוב'. במציאות שבה את הכסף שומרים לחברים של אולמרט / נתניהו / ברק ושאר "מנהיגי" ישראל, אין כסף אמיתי לילדים.

 

אז מה עושים עם ילדים שמשתעממים, שמפריעים, שלא מוכנים לשבת בשקט במשך שעות ארוכות בתנאים של כמעט כליאה ודיכוי? מאבחנים אותם כבעלי בעיות חברתיות / נפשיות / לימודיות ומעבירים אותם למסגרות מיוחדות. זה הרי כסף קטן לעומת ההשקעה הענקית הנחוצה. מהתנהלות זו יוצאים נשכרים בגדול מכוני אבחון, ומאבחני "ליקויים" למיניהם ולסוגיהם.

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל