הרהורים על משפחה וילדים

מעשי אונס בפנימיות, ובפרט פנימיות של משרד הרווחה אינם דבר חריג. אך בעוד מעשי אונס בפנימיות של משרד החינוך נחשפים ביתר קלות משום שההורים שנמצאים בקשר עם הילדים מהווים גורם פיקוח משמעותי על הנעשה בילדיהם בפנימיות, הרי שהורים לילדים בפנימיות משרד הרווחה אינם יכולים לפקח ולדעת אם התעללו בילדיהם משום שבמקרים רבים משרד הרווחה מנתק אותם מילדיהם. כך יוצא שמעשי התעללות בפנימיות משרד הרווחה מוסתרים בהצלחה רבה מפני הציבור והתקשורת משום המידור והנתק מההורים ובהעדר גורמים פיקוח נאותים.

לפני 10 שנים הותקף מינית ילד בן 14 בידי שלושה מחבריו בפנימית כפר הנוער מאיר שפיה ליד זכרון יעקב. התוקפים קיבלו עונשים מגוחכים – קנסות של אלפיים שקל. עשר שנים אחר כך הילד החליט לתבוע מיליונים מהנערים מהפנימייה וממשרד החינוך. השבוע הוא פגש את אחד המעורבים בתקיפה. סליחה לא היתה שם.

גם במלחמת לבנון השניה בוצע בפנימיה זו מעשה אונס שהובא לידיעת התקשורת.

אהרון יהודה, בן 28 מקרית שמונה הורשע בשנת 2007 בביצוע עבירות מין רבות בשלושה קטינים בני 6, 11 ו 12, בעת ששהו כולם בזמן מלחמת לבנון השנייה בכפר הנוער מאיר שפיה. יהודה טען כי הוא עצמו עבר התעללות מינית בעת ששהה כילד בפנימיה.

צפו בתחקיר של יפעת גליק אתמול באולפן ששי על מעשה האונס שבוצע בפנימית כפר הנוער מאיר שפיה:

הוגשה תביעה תקדימית נגד הפרקליטות המתארת כיצד נרדפה באופן מחפיר, גליה שוורץ אם חפה מכל פשע על ידי פרקליטות חיפה. המשטרה והפרקליטות מחזיקים בכוח אדיר היכול להתבטא בהרס חיי משפחה שלמה כאשר הם מחליטים להתלבש על חף מפשע ולהביא להרשעתו בכל מחיר ממניעים פסולים.

הדבר מדגיש את הצורך להפעיל ביקורת ראויה על גורמי האכיפה, דבר שלצערינו אינו קיים כיום.  תלונות שווא הן מכת מדינה.

מקור: נקים ישראל

כאן תמצות הדברים ובהמשך כתב התביעה כפי שהועברו על ידי ב"כ של גליה שוורץ.

נקווה שהתביעה דנא תשנה במקצת את גישתה של המדינה להפעלת פיקוח ראוי על גופי התביעה.

לבית משפט השלום בחיפה הוגשה ביום 10.7.08 תביעה של גליה שוורץ נגד פרקליטות המדינה בטענה כי פרקליטות המדינה ניהלה נגדה במשך שנים הליך פלילי רשלני וזדוני שבסופו של דבר הסתיים בזיכויה.

בכתב האישום הואשמה גליה שוורץ כי תקפה את בנו של בן זוגה מנישואיו הראשונים. התלונה למשטרה נגד גליה שוורץ הוגשה ע"י אמו הביולוגית של הילד (בנו של בן זוגה של גליה שוורץ).

בית משפט השלום בטבריה אשר זיכה את גליה שוורץ קבע כי אין לתת אמון במתלונן וכי עדות הילד בבית המשפט סותרת את עדותו בפני חוקרת הילדים, סותרת את עדות אמו וסבתו ונגד שאר העדים

גליה שוורץ טוענת בכתב תביעתה כי פרקליטות מחוז הצפון המשיכה בהליך האישום הפלילי למרות שהגיעה למסקנה כי אין סיכוי להרשעה.

גליה שוורץ טוענת בכתב תביעתה כי במהלך הדיון באישום כאשר התברר כי אין סיכוי למנוע את עדות הילד הגישה עו"ד שלוה לוין מפרקליטות מחוז הצפון תלונה שקרית ומפרכת למח"ש בגין הטרדת עד נגד בן זוגה של גליה שוורץ, שהוא שוטר על מנת להרתיעו מלהעיד בתיק לטובת התובעת.

התובעת טוענת כי עו"ד שלווה לוין הטעתה את מח"ש בתלונתה נגד בן זוגה במכוון והסתירה בתלונתה ממח"ש מידע וחומר חקירה שהיה בידיה בעת שמסרה את תלונתה, אשר אם היו בידי מח"ש טרם פתיחת החקירה, מח"ש כלל לא הייתה פותחת בחקירה.

התובעת טוענת כי הפרקליטה עו"ד שירי שחף אופק הדיחה את הילד לתת עדות שקר בבית המשפט.

התובעת טוענת כי פרקליטות מחוז הצפון חצתה את הגבולות כדי להרשיע תובעת חפה מפשע.

התובעת טוענת כי התובעת בתיק האישום, עו"ד שירי שחף שתקה ומילאה פיה מים שעה שהילד העיד בבית המשפט ושיקר במצח נחושה לשאלות בית המשפט בעוד שהיא עצמה ידעה שעד זה משקר במצח נחושה.

התובעת טוענת כי חוקרת הילדים התרשלה התרשלות חמורה שעה שקבעה כי הילד דובר אמת בעוד שבית המשפט קבע כי מדובר בילד "אשר עשה רושם של אדם צעיר בגילו, אולם הוא בעל ניסיון רב בכל הקשור במאבקים המשפטים שמנהלים הוריו. המתלונן הותיר בי רושם של אדם מניפולטיבי שאין לבסס הרשעה על דבריו."

התביעה הוגשה גם נגד אמו וסבתו של הילד (שלום בחיפה- ת"א 4720-07-0 בשל שקרים.)

לכתב התביעה

ביהמ'ש קבע כי למרות שלא ניתן לערוך חיפוש ב'כפפות של משי', החיפוש המשטרתי בוצע בחוסר זהירות ובמידה מסוימת של פראות וחוסר אכפתיות לתוצאה, תוך סטייה מסטנדרט התנהגות סביר. 

תביעה כספית המופנית כנגד משטרת ישראל, בגין נזקים לרכוש, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, אשר נגרמו לתובעים במסגרת חיפוש לגילוי סמים שנערך בביתם. החיפוש בוצע בעקבות מידע מודיעיני ובמהלכו נמצאה כמות סם שאיננה מוגדרת לצריכה אישית. בזמן החיפוש הייתה האם מחוץ לבית ובנה הקטין [17] היה בדירה עם אחיו החשוד, חברו ואחותו הקטינה.

בית משפט השלום קיבל בחלקה את התביעה ופסק כי:

ביהמ'ש קבע כי ניתן היה לערוך את החיפוש באווירה מכובדת, היות ומדובר בחיפוש שבוצע ללא התנגדות, על ידי כוח אדם רב, בדירה שאיננה של החשוד ובפרט שנמצאו יחד עם החשוד קטינים. נקבע כי ההסתברות שנזקי הרכוש הנטענים נגרמו במהלך החיפוש, גבוהה יותר מההסתברות שנגרמו קודם לכן. ביהמ'ש דחה את הטענה לפיה משלא נרשם בדו'ח החיפוש נזק כלשהו ומשחתם החשוד על הדו'ח, יש לראות בכך הוכחה שלא נגרם נזק. החתימה בוצעה תחת איומים שונים, מבלי שניתנה לחותם האפשרות לקרוא את הדו'ח. לנוכח סעיפי חוק החיפוש, נראה כי השוטרים ערכו את החיפוש החיצוני על גוף התובע תוך חריגה, הן לחיפוש על גופו של מי שאינו בגדר 'חשוד' והן לחיפוש על גופו של קטין. ומשלא טרחו השוטרים ליידע את התובעת בדבר החיפוש על גופו של בנה הקטין, הרי שהפרו הפרה בוטה את הוראת סעיף 14ג[ג][4][ב] לחוק החיפוש

לפסק הדין

המקרה אירע במהלך יריד חנוכה בבית ספר ולאחר שאמה של הפעוטה התרשלה בהשגחה עליה. בית המשפט חייב את הנתבעות בתשלום פיצוי ואת האם בשיפוי

איריס פרחי | NFC

י.פ. (קטינה) ילידת 22/2/02 עברה תאונה מצמררת, בחודש דצמבר 2003, בהיותה כבת שנתיים. הקטינה הגיעה ליריד חנוכה בבית הספר "אורה ושמחה" עם אמה, אחיה התאום ושתי אחיותיה הבוגרות והחמישה ישבו לאכול. כשהאם הגישה לאחים אוכל, קמה הקטינה ממקומה והסתובבה בכיתה שעוצבה כמסעדה לרגל היריד. האם הורתה לבת הגדולה להשגיח על הקטינה אלא שבטרם הספיקה לעשות כן, נתקלה הקטינה, תוך שניות, בפלטה עליה הונח סיר עם מרק רותח ונפלה לתוכו. מומחה מטעמה קבע שנגרמו לה כוויות ב-7% משטח גופה. בכתב תביעה שהגישה הקטינה לבית משפט השלום בירושלים נגד בית הספר "אורה ושמחה" (נתבע 1) וחברת הביטוח איילון בע"מ (נתבעת 2) טענה שהנתבעים התרשלו כשהשאירו סיר מרק רותח, ללא השגחה, במקום נגיש לקהל וגרמו לה לנזקים ממוניים ולא ממוניים במחדלם.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות שאמה של הקטינה אשמה בתאונה כשלא השגיחה על בתה ולא הרחיקה אותה ממקור סכנה. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה והגישו הודעת צד ג' נגד אמה של הקטינה. האם השיבה להגנתה שלא ניתן היה למנוע את התאונה שכן מרגע שהקטינה קמה מהשולחן ועד לרגע שנפלה לסיר המרק הרותח, חלפו שניות בודדות.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, קבע השופט רם וינוגרד, שנתבעת 1 התרשלה והוא חייב את הנתבעות לשלם לקטינה 44,000 שקל בגין נזק לא ממוני הכולל עוגמת נפש בתוספת 2,000 שקל בגין הוצאות. אמה של התובעת, צד ג', חויבה לשפות את הנתבעות בסכום השווה לסך 10% מהחיוב שהוטל עליהן. סכום הפיצוי יופקד בחשבון על שם הקטינה ויימסר לה בהגיעה לגיל 18. "בעצם נפילתה של הקטינה לתוך סיר המרק יש כדי להקים את יסודות הכלל בעניין הדבר מדבר בעדו, שהרי אין ספק שהיה על בית הספר לדאוג לכך שמרק רותח לא יימצא בהישג ידם של המבקרים במקום".

השופט וינוגרד, קיבל את עדות האחות, שהאירוע נמשך שניות ספורות והקטינה ניגשה לכיוון הסיר ונפלה לתוכו לאחר שהתנגשה בו. השופט קבע שעדות זו אמינה ומהימנה ונתמכה בעובדות חיצוניות.

השופט הוסיף שיש לקבוע אשם חלקי על האם: "מאחר וזו הבחינה בסיר עם כניסתה לחדר, וידעה שהיא מטופלת בארבעה ילדים, מהם שניים שגילם כשנתיים, היה עליה להימנע מלשבת בשולחן המרוחק מטרים ספורים ממקור סכנה גלוי. למצער, היה עליה לנקוט בזהירות רבה לאחר קבלת ההחלטה לשבת בחדר, ולמנוע כל קימה מהשולחן בפרט של ילד שטרם מלאו לו שנתיים שסקרנותו עולה לאין שיעור על זהירותו. האם הבהירה כי שעה שהיא מטופלת בארבעה ילדים עליה לחלק את תשומת לבה בין כולם. ממילא ברי שאין באפשרותה להשגיח על ילדיה מהסכנה הגלויה לעין הנשקפת מסיר ובו נוזל רותח, והיא משליכה יהבה על הצוות במקום כי ימנע את הסכנה. נראה כי העדר השגחה קשור בטבורו גם לעצם ההיוותרות במקום… את עיקר המשקל יש לתת לעובדה שעל אף הימצאות במקום בו קיימת סכנה, לא נקטה האם צעדים מספיקים להבטיח כי הילדים, הרכים בשנים, לא יקומו ממקומם וישוטטו בסמוך לסיר בו הבחינה".

יחד עם זאת קבע השופט שרשלנותו של בית הספר חמורה יותר: "אשמתו המוסרית של בית הספר, שיצר את המפגע ולא טרח לסלקו אף כי הזמין למקום הורים וטף, עולה לאין שיעור על זו של האם שהחליטה להישאר במקום ולא השכילה לאחוז בתובעת מיד עם קומה מהשולחן. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה שיש לייחס לאם אחריות כ'מעוולת במשותף' בשיעור של 10%".