לא ראינו-לא שמענו-לא אמרנו

המקרה הטראגי של רצח הילדים רוז פיזאם, אלון יהודה ומיכאל קרוצ'קוב מייצג באופן מובהק את מידת חוסר האחריות של העובדים הסוציאלים.

 

יחס הפוך בין אחריות לסמכות

 

במקום לבצע עריפת ראשים בגין הרשלנות שלהם בכל שלושת מקרי הרציחות, פקידי הסעד מקבלים סוכריית סמכות נוספת – לפלוש מדי תקופה לבתים של משפחות בהן שוהה ילד שגילו פחות מ-5 ולבדוק אם הילד עדיין חי… (מהלך זה נקרא ביקור בית בטרמינולוגיה של עובדי ה"רווחה").

 

ובמילים אחרות רמת סמכויות פקידות הסעד נמצאת ביחס הפוך לרמת האחריות שלהן: ככל שהאירוע טראגי יותר ומשמעו מחדל גדול יותר של עובדות הרווחה כך קטנה רמת האחריות של העובדות הסוציאליות ובמקום זאת מתרחבות הסמכויות שלהן. נכון, זה מוזר מאד ובניגוד לכל הגיון בריא, אך זהו המצב בשטח.

 

 

שלושת הקופים במיתולוגיה ההודית

 

גישת עובדי משרד הרווחה, לפיה עובד סוציאלי שהתרשל בתפקידו פטור מאחריות היא עדות חיה לאידיאה אותה מייצגים שלושת הקופים במיתולוגיה ההודית המשקפים את פני השחיתות האנושית: לא ראינו, לא שמענו, לא אמרנו.

 

 

ההסטוריה מוכיחה כי ככל שמורחבות סמכויותיהם של פקידי הסעד כך קטנה מידת האחריות שלהם, וזאת בתירוצים של עומס עבודה, חוסר בטכניקות מתאימות לאיתור ילדים בסיכון ושאר ירקות. חוסר אחריות זו היא אחת הסיבות העיקריות להתעללות בילדים הן של הורים כנגד ילדים והן של עובדי מוסדות משרד הרווחה כנגד ילדים השוהים בפנימיות ובתי אומנה, מוסדות אליהם נשלחו הילדים הללו בפקודת אותם עובדים סוציאלים.

 

הגדלת סמכויותיהם של פקידי סעד מעבר לכל פרופורציות הגיוניות ובמקביל התעלמות מוחלטת של הרשות השופטת והציבור מאחריותם הישירה של פקידי הסעד לטרגדיות הללו, כולל אחריות אישית יוצרת תמורות מסוכנות בחברה הישראלית.

 

פטור מאחריות = עבודה מחופפת

 

חוסר קבלת אחריות בגין רשלנות גורם בהכרח למריחת עבודה ולחוסר מקצועיות שהרי במילא אף אחד לא יתן על כך את הדין, אז מחפפים.

 

מצד אחד פטור זה גורם לירידה עקבית באיכות עבודתם של העובדים הסוציאלים אשר מתבטא בחוסר מסוגלותם למנוע הידרדרות במצבן של משפחות במצוקה ולאתר ילדים בסכנת חיים, ומאידך סמכויותיהם הנרחבות מאפשרות להם לאמץ גישה דורסנית של הוצאת ילדים מביתם באין מפריע וללא פיקוח תוך הפרה בוטה של זכויות אדם וזכויות הילדים אותם הם קורעים ממשפחתם, כאשר חלקם של הילדים הללו נמצאים ממש בסכנת חיים בין כתלי המוסדות עצמם. התהליך המסוכן הזה מתבטא במעגל הקסמים התרשים הבא:

 

שבעת החטאים של התקשורת

השבוע שוב נרצח ילד בן 4 בידי הורה במסגרת גל רציחות ילדים ששטף אותנו לאחרונה. מנהל המערך הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב טוען כי שני מקרי הרצח האחרונים נובעים בגלל הצפה של דיווחי התקשורת על פרשת רוז פיזאם שבוודאי לא היתה הפרשה המזעזעת מקום המדינה, אך התקשורת יודעת שלציבור זכרון קצר והמשטרה מיהרה להכריז כי "מדובר במקרה שהוא אחד מהמזעזעים אי פעם שאירעו…", כדי להצית את הציבור לגלות ענין מיוחד במקרה.

 

לא נלאה אתכם כאן על מקרים הרבה יותר מזעזעים שארעו בעבר שלא לדבר על מקרים מזעזעים סדרתיים שאירעו מטעם הממסד כמו פרשת ילדי תימן ופרשות חטיפת תינוקות כמו זו של דודו דאהן.

 

ננסה להבין מה חלקה של התקשורת בעיצוב חיינו ודעותינו בכלל ובמקרים טראגיים כאלו בפרט.

 

פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה מסביר על שבעת החטאים של התקשורת בסיקור הפשיעה הישראלית

 

1. חטא "השיפוט המהיר"

 

חטא בו התקשורת ומשטרת ישראל ממהרים לשפוט ולחרוץ את גורלו של החשוד. השופט שלי טימן אף ציין כי החלטות שופטים מבוססות בחלקן על מה שנכתב בתקשורת ועל דעת הקהל.

 

זוכרים את פרשת האם שהבריחה את ילדיה לבריטניה מפחד שירותי הרווחה של עירית תל אביב. משטרת ישראל תעתעה בציבור ופרסמה חשד הגובל בהוצאת לשון הרע כי "האם ניסתה למכור את ילדיה". פרשה זו הסתיימה בקול ענות חלושה כשהכל התגלה כעורבא פרח, אבל התקשורת והמשטרה לא טרחו להתנצל על פרסום הדיבה הזה.

 

זוכרים את פרשת סם האונס בפרדס חנה באוקטובר 2007, בו פורסם כי בת 12 נאנסה באכזריות ע"י נערים בני 13 כנראה בעזרת סם אונס?

ומה קרה בפועל? לא אונס ולא נעליים. דוח רפואי קבע כי ה"נאנסת" כלל לא נאנסה.

עוד כשלון חקירתי של משטרת ישראל: המשטרה בטרם השלימה את החקירה "רצה לספר לחברה" ובישרה לתקשורת כי שני הנערים באו עם הילדה לביתו של אחד מהם, שם אנסו אותה לאחר שנתנו לה חומר החשוד כ"סם אונס"…

 

2. חטא "המקורות האינטרסנטים"

 

שאלתם עצמכם לפעמים:

למה יש תמונה קטנה של עורך הדין בכתבה על עבריין?

למה המשטרה מדליפה פרטי חקירה?

מדוע מעסיקים עבריינים יועצי תקשורת, יחצנים ודוברים?

מהם יחסי הגומלים בין עיתונאים למקורות המידע שלהם בתחום הפשיעה?

מה הם יחסי הגומלין למשל בין העיתונאים רותי סיני ויעל ברנובסקי לבין משרד הרווחה? מדוע לעולם אינם מפרסמים כתבות המציגות את משרד הרווחה באור שלילי?

מדוע עיתונאים מתחמקים מלסקר מחדלים של עובדים סוציאלים ועובדי רווחה בפרט?

 

3. חטא "הגלוריפיקציה של העבריינים"

 

עבריינים אמיתיים לעולם לא ישלמו מחיר כבד. במקום זאת יאדירו את שמם על חשבון העבריינים הקטנים.

 

את הכשל המערכתי של משרד הרווחה במקרי הרצח של הילדים האומללים הללו מתרגמת התקשורת להצלחה כבירה. במקום להעמיד לדין עובדים סוציאלים שהתרשלו בפרשות הללו עובדי הרווחה שוב מצטיירים בתקשורת כ"עושי עבודת קודש" וככאלה שיש לתמוך בהם כאשר הם מענישים הורים אחרים וחפים מפשע ומוציאים רבבות ילדים מביתם ללא סיבה למכלאות משרד הרווחה כעונש בגין פשעם של עשרות ספורות של הורים רוצחים.

 

4. חטא "האינדוקציה"

 

חטא זה מתאר את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן למצוא הכללות בדיווח תקשורתי על פשיעה, המעבר הקל מהמקרה הפרטי להכללה גורפת:

 

  • "בעלים ממוצא אתיופי רוצחים את נשותיהם…"
  • "במשפחות חרדיות רבות יש סודות אפלים על התעללות בילדים…"
  • "חד הוריות מועדות יותר לפורענות והזנחה של ילדים…" (האמא מבית שמש, האם המתעללת מירושלים והאמא שהטביעה את בנה בים, כולן נשואות)
  • "יוצאי מדינות חבר העמים הם ספקיה העיקריים של תעשית הזנות בישראל…"

 

ולגמרי לא במקרה "אינדוקציות" אלו הן סטריאוטיפיות ומופעלות על האחר בחברה הישראלית.

 

5. חטא "העיתונות החוקרת"

 

מתאר עיתונות שמתיימרת להיות שרלוק הולמס על מנת לייצר ספינים עוד לפני שהמשטרה הכריזה על חקירה.

האם הפוליגרף דובר אמת או שקר?

רק היום פורסמו שתי ידיעות הסותרות אחת את השניה בנוגע לחקירתו של רוני רון בפוליגרף.

עיתון הארץ מציין כי רוני רון שיקר בבדיקת הפוליגרף.

ואילו ידיעות אחרונות טוען כי דיבר אמת בבדיקת הפוליגרף.

 

6. חטא "הסטטיסטיקות הכוזבות"

 

"עליה בהתעללות בילדים.. עליה תלולה בהזנחת ילדים…."

אמירות כגון אלו תשמעו בסיטונאות בתקשורת והן תופסות תאוצה בשנים האחרונות.

האומנם עליה בהתעללות או שמא קיים לובי חזק במשרד הרווחה בעל אינטרסים מובהקים להוציא ילדים מן הבית למוסדות סגורים על מנת להמשיך לקבל תקציבים שמנים?

היום כל הרמת קול על ילד או העלבה או אפילו כעס נתפסים כהתעללות. היום ילד שהולך לבד לבית הספר ייתפס בעיני רבים כילד "מוזנח" בעוד שבדורנו היה נתפס כילד "עצמאי". התקשורת בשילוב יד ביד עם פקידי הסעד זורעת פאניקה בציבור על מנת לקדם אינטרסים ממוקדים של משרד הרווחה.

 

הנה עדות של אישה שחוותה היום שני מקרים בהם התנכל המון זועם להורים וכינה אותם "מתעללים":

 

"…הכל פה השתגע, התחרפנו כולם! הילד של השכנה שלי רץ לכביש אחרי שעזב לה את היד בכוח וכמעט כמעט נדרס. היא צרחה עליו ונתנה לו פליק כדי שלא יעז לרוץ שוב לכביש.

אנשים התחילו לצרוח עליה שהיא מתעללת בילד שלה וניסו להתקשר למשטרה.

 

חברה אחרת שלי הייתה בקניון ונדנדה את העגלה של התינוק שלה שיירדם. שתי נשים הזעיקו את כל הביטחון של הקניון כדי לעצור אותה אחרי שמכל החנויות יצאו אנשים דחפו אותה צרחו עליה והשפילו אותה נורא!

 

בשני המקרים הייתי נוכחת וזה פשוט נורא שהיום אי אפשר לעשות כלום בלי שיתנפלו עליך אנשים ויצרחו ברחוב- תפסנו אמא מתעללת! (מה שקרה בקניון כששתי הנשים דווחו לביטחון הם היו מזה מרוצות מעצמן שתפסו את המטורפת הבאה במקום לשים לב שרצחו אישה לפני כל הקניון. אישה שבסך הכל נדנדה את העגלה של התינוק שלה דבר די מקובל כשתינוק לא נרדם!…"

 

7. חטא "הפינות האפלות"

 

"אור השמש הינו המחטא הטוב ביותר"

השופט לואיס ברנדייס, בית המשפט העליון, ארה"ב.

 

חטא המתייחס לתקשורת העוסקת ב"תחקירים לייט", תקשורת שהופכת עבריינים (גם שופטים עבריינים) לסלבריטיס, תקשורת המתמסרת בקלות רבה מדי לגורמים אינטרסנטיים (משרד הרווחה והעובדים הסוציאלים) – מותירה בחושך, במעמקים אפלים באמת את הפשיעה האמיתית.

 

דוגמא לפינה אפלה שהתקשורת מתעלמת ממנה: הפשע המאורגן של הממסד בילדים – אלפי ילדים עוברים מדי יום התעללויות קשות כולל אונס בפנימיות משרד הרווחה, אינספור ילדים נרצחו בדם קר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטרים, אם ע"י מתן סמים פסיכיאטרים, אם ע"י מכות כולל מכות חשמל ואם ע"י ביצוע מעשי התאבדות).

 

דוגמא לאור שמש מחטא שיוצרת התקשורת באופן מעוות – עדות מפי אם דאגנית שהושפעה אף היא מפני רדיפה של התקשורת את ההורים כאויבי הילדים:

 

"…לפני כמה ימים הבטחתי לבת שלי, בת 9, ללכת לסרט. בבוקר היא התנהגה ממש לא יפה: הציקה לאחיה סתם, התחצפה, כל דבר "לא בא לי" ו"לא רוצה", פשוט היתה בלתי נסבלת ללא סיבה. אמרנו לה שהסרט מבוטל לאותו היום. בלי להגזים, הילדה בכתה בסלון שעה וחצי על שהיא לא הולכת לסרט. בכי וצעקות. הייתי בטוחה שהרווחה בדרך. נורא פחדתי…"

 

תקשורת בעלת מחויבות לאחריות חברתית – צריכה להתעמק בשורשי הפשיעה וסיבותיה ולחשוף את הפינות האפלות האמיתיות.