על רווחה ואי שוויון

נתונים מדאיגים שמפרסם משרד הרווחה מורים כי גם במקרים ששני ההורים מסכימים כי המשמורת צריכה להינתן לאב, לא עושים כן שירותי הרווחה.

 

רק כ-5% מן האבות, עפ"י נתוני הועדה לבדיקת תפקוד פקידות הסעד, זכו לקבל משמורת על ילדיהם.

 

ד"ר יואב מזא"ה | NFC

 

ועדה בראשותה של פרופ' ורד סלונים-נבו אשר הוקמה לבדיקת תפקוד פקידות הסעד לסדרי דין בהמלצותיהן לבתי המשפט בעניין משמורת על ילדים, פרסמה לאחרונה את מסקנותיה.

 

ועדה זאת הוקמה על-ידי חבר הכנסת אברהם רביץ, בתפקידו כשר הרווחה, בעקבות עשרות תלונות אשר נמצאו מוצדקות, בהן הלינו אבות על כך שפקידות הסעד התנגדו למתן משמורת לאבות, מטעמים בלתי ענייניים. כי גם בבדיקה האחרונה של מבקר המדינה של מערך פקידי הסעד נתגלו ליקויים ואי דיוקים "מהם מהותיים", בתסקירים אותם מביאים פקידי הסעד לפני בית המשפט.

 

ממצאי הוועדה, חייבים להדליק נורה אדומה אצל מי שטובת הילדים יקרה לליבו.

 

מסתבר כי חלה ירידה של כ-20% במקרים הבודדים שבהם המליצו פקידות הסעד על מתן משמורת לאב. הנתון המדהים הוא כי בשנת 2007 רק ב-534 מקרים הומלץ על מתן משמורת לאב, וזאת על אף שהיו 700 מקרים בהם רק האב בקש משמורת, והאם לא התנגדה לכך. בסופו של דבר, רק כ-5% מהאבות, על-פי נתוני הוועדה, זכו לקבל המלצת משמורת חיובית.

 

מי שמכיר את הדברים יודע שהמציאות חמורה אף יותר. בדיקה משפטית מלמדת שמספר האבות הזוכים לקבל משמורת על ילדיהם הוא נמוך אף יותר משמצאה הוועדה. פסקי הדין מהשנים האחרונות המעניקים משמורת לאב הם נדירים מאוד. שהרי, כנגד האבות שמעוניינים במשמורת על ידיהם, עומדת לא רק ההטיה המגדרית בחברה כנגד אבות, אלא גם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הנותן משמורת אוטומטית לאם לילדים עד גיל שש, ובגלל הרצון להמנע מלהפריד בין אחים, גם בכל מקרה שבו אחד מילדי הזוג נמצא מתחת לגיל זה.

 

עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה דוחקים על כן באבות שלא לתבוע משמורת. כנגד האבות עומדים גם מחקרים שנעשו באוניברסיטת חיפה. מחקרים אלו מורים בבירור, כי בקרב העובדים הסוציאליים קיימת הטיה מגדרית ברורה להעדפה של אמהות על פני אבות, גם בתנאים שווים וגם בניגוד לשיקולים המקצועיים הטהורים.

 

התוצאה הינה כי ההטיה המגדרית של פקידות הסעד, לא רק שפוגעת באבות, אלא בעיקר בילדים. במקום שיבדקו כל מקרה לגופו, ויעניקו משמורת להורה בעל היכולות ההוריות העדיפות, ממליצות פקידות הסעד שהמשמורת תינתן לאם גם במקרים רבים שבהם יכולותיה של האם מעורערות.

 

מתן משמורת לאם שיכולתה לגדל את הילדים פחותה מיכולת האב גורמת לילדים לגדול בבית שבו יטפלו בהם פחות טוב. אין זה מפתיע כי יש מתאם גבוה בין העדפה גורפת של אמהות (גם כשאין הדבר ראוי), לבין המקרים בהם נמצא כי הילדים חווים מצוקה.

 

חובתנו כחברה לדאוג לכך שסכסוכי משמורת יוכרעו על-פי טובת הילדים, ולא על-פי העדפה מגדרית גורפת של האמהות, או מתוך רצון לפצות נשים על קיפוח זה או אחר נגדן.

_______________________________________________________________

 

ד"ר יואב מזא"ה, עו"ד, בוגר האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת אוקספורד, הוא חבר סגל פנים בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שם הוא מלמד וחוקר בתחומים של דיני משפחה וקניין רוחני, ועמית מחקר במכון למחקר קניין רוחני של אוניברסיטת אוקספורד. מזא"ה משמש כחבר הנהלה בעמותת "מעורבות".ד"ר יואב מזא"ה, עו"ד, בוגר האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת אוקספורד, הוא חבר סגל פנים בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שם הוא מלמד וחוקר בתחומים של דיני משפחה וקניין רוחני, ועמית מחקר במכון למחקר קניין רוחני של אוניברסיטת אוקספורד. מזא"ה משמש כחבר הנהלה בעמותת "מעורבות".

 

מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות

מהימנות זיכרונם של ילדים קטנים היא סוגיה מכרעת בעת בדיקת האשמות בדבר התעללות מינית בילדים האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם או שמא ,הם נזכרים באירועים שסיפרו להם עליהם? על הרגישות הנדרשת בחקירת ילדים עדים .

 

משטרת ישראל, רס”ר גנדי קפלן (פסיכולוג)

 

באוגוסט 1983 התלוננה ג’ודי ג’ונסון במשטרת העיר מנהטן ביץ’ בקליפורניה, כי בנה הותקף מינית בידי ריימונד באקי, שעזר בניהול גן ילדים, שבו למד בנה. היא האשימה את באקי בביצוע מעשי סדום בבנה, בעודו תוחב את ראש הילד לאסלה, והכריחו לרכוב עירום על סוס. בשנת 1985 אובחנה ג’ונסון כבעלת סכיזופרניה פרנואידית חריפה. בשנת 1986 מתה ממחלת כבד הקשורה לאלכוהול, אך לא לפני שנקראה להעיד כעדת התביעה הראשונה בשימוע ראשוני, שנערך לריימונד באקי בשנת 1984. בעת מותה לא היו התובעים זקוקים לה עוד. 369 מתוך 400 ילדי הגן, שלמדו באותה תקופה, החלו לספר סיפורים מלאי דמיון ומזרי אימה על שורה של התעללויות מיניות מצד בני-אדם המועסקים בגן הילדים, לרבות מישוש איברי המין, קיום מין אורלי, אונס, מעשי סדום וצילומים בעירום. התקבלו גם דיווחים על טקסי פולחן השטן והשחתת בעלי-חיים, שכולם נערכו בעת הימצאותם של הילדים בשטח הגן.

 

במשפט חסר התקדים, שבו עמדו חמשת העובדים, ריימונד באקי ואמו, שנמשך שנתיים וחצי, זיכה חבר המושבעים את גברת באקי מכל סעיפי האישום, ולא הצליח להרשיע את ריימונד באקי אפילו בסעיף אחד. למרות זאת, שוחרר באקי רק לאחר משפט חוזר, לאחר שעשה חמש שנים בכלא. מושבעים רבים אמרו, שמהימנותם של הילדים מפוקפקת בעיניהם, מאחר שהמראיינים הובילו אותם במתן עדותם.

  

במקרה אחר, מייקלס, צעירה שהועסקה בפעוטון, הואשמה באונס ילדים ובתקיפתם בסכינים, במזלגות, בכף עץ ובקוביות לגו, בליקוק חמאת בוטנים מאיברי המין שלהם, בנגינה על פסנתר בעירום ובהכרחת ילדים לשתות את השתן שלה. כל זאת במסגרת שעות פעילות של הפעוטון, ובלי שאיש מעמיתיה לעבודה יבחין בכך. אף שפדופיליה היא תופעה נדירה ביותר בקרב נשים, הורשעה מייקלס בשנת 1988 ונשפטה ל47– שנות מאסר. זאת,למרות העובדה, שהאשמות היו מוזרות ביותר, ולא התקבלה כל עדות מסייעת מעובדים אחרים בגן. הרשעתה בוטלה, בסופו של דבר, בערעור שהוגש ב1993-, עקב תהיות בדבר הדרך שבה גבו ה”מומחים” את העדויות מהילדים עצמם, ובמיוחד עקב החשש, כי הציגו לילדים שאלות מנחות, ועודדו דיווחים על התעללות בדרכים נוספות.

 

מקרים אלה העלו על הפרק את הסוגיה בדבר עדותם של ילדים קטנים. האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם, או שמא זכרו אירועים שסיפרו להם עליהם. שאלה מובילה אחת, בדרך-כלל, אין בה די כדי לשנות את זכרונו של הילד הקטן. ואולם, שאלות מובילות, שנשאלות שוב ושוב, יכולות בהחלט להשפיע, במיוחד כאשר התחקור נעשה זמן רב לאחר האירוע. מאחר שילדים פתוחים מאוד להשפעת אחרים, ולא תמיד מסוגלים להבחין בין עובדות לבדיות, הדיוק של עדותם הוא סוגיה מכרעת. כדי לבדוק האשמות של התעללות מינית בילדים קטנים, משתמשים לעתים קרובות, בעת עריכת ראיונות עם ילדים, בבובות בעלות מבנה אנטומי מדויק לזה של בני – אדם. המחקרים האמפיריים המעטים, שבדקו את השימוש בבובות אלו מראים, כי ילדים קטנים, הנחקרים בעזרת בובה אנטומית, עלולים לטעון, כי נגעו בהם במקומות שלא נגעו בהם.השימוש בבובות אלה אינו משפר את דיוק הדיווחים בשאלה היכן (ואפילו אם) נגעו בהם.

 

עובדי הנוער צריכים להיות זהירים ביותר בחוקרם ילדים עדים. כאשר הם מאמינים שחשוד אשם, הם עלולים להעביר לילדים אמונה זו בשאלותיהם, ובסופו של דבר עלולים להביא את הילדים לאשר את השקפתם, גם כאשר זו אינה נכונה. כמו כן, ככל שהם מתעקשים להעלות רצף אירועים מסוים כאפשרות, אישורו של הילד הוא לעתים קרובות אמין יותר ומהסס פחות. הם גם משבחים לעתים קרובות עדים צעירים על דיווחים, העולים בקנה אחד עם סברותיהם. הם אף עשויים לומר לעדים צעירים, שילדים אחרים אישרו את חשדותיהם, ובכך להפעיל עליהם לחץ נוסף לתמוך בהשקפתם.

 

בנסיבות נכונות עדותם של ילדים עשויה להיות מהימנה מאוד. מחקרים מראים, שעדותם של ילדים קטנים נוטה להיות מדויקת ביותר,כאשר הם נשאלים שאלות ספציפיות וקונקרטיות, שאין נרמזת בהם תשובה אפשרית, וכאשר השאלות הנשאלות נוגעות לדברים שאירעו לגופם שלהם ולא לאירועים שצפו בהם.