האם שנחשדה במכירת ילדיה: "הכל בישראל נורא"

חשודה בהברחת ילדיה ללונדוןכחודש לאחר שנעצרה ונוקתה מהחשד שמכרה את הילדים היא אומרת: "ברגע שיהיה לי כסף, אני עוזבת את המדינה"

 

נתיב נחמני | ואללה

 

"מאז שנעצרתי הכל פשוט נורא", סיפרה היום (שני) האם שנעצרה ביולי השנה בחשד להזנחת ילדיה, כששלחה את בנה בן ה-9 ובתה בת ה-12 ללונדון לבדם. האישה, תושבת תל אביב בת 38, הגיעה הבוקר לבית המשפט בתל אביב להסדיר את חשבונותיה, כשבנה השלישי בן ה-4 איתה. בשיחה עם וואלה! חדשות היא מספרת שלא נטשה את ילדיה ומאז המעצר היא רק מחכה לעזוב את ישראל ולהצטרף לבנה ובתה.

 

הפרשה נחשפה כשהשלטונות הבריטיים דיווחו למשרד החוץ הישראלי כי בתה בת ה-12 של האישה, שנחתה לבדה בשדה התעופה בלונדון, מוחזקת על ידי רשויות ההגירה. בישראל האם נחשדה כי הבריחה את בתה, וחוקרי המשטרה אף העלו את החשד שהיא ניסתה למכור אותה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה.

 

בחקירתה במשרדי תחנת שכונות של מחוז תל אביב סיפרה האם החשודה לחוקרים כי לא רק בתה נמצאת באנגליה, אלא גם בנה בן ה-9, שנשלח על ידה לחברתה המתגוררת באנגליה, מספר חודשים לפני כן. לדבריה, כשהשלטונות הבריטיים יצרו איתה קשר, היא סיפרה זאת גם להם, אך לטענתם הם לא איתרו את החברה בכתובת שנמסרה – דבר שחיזק את חשדות החוקרים בארץ כי הילדים נמכרו.

 

יום לאחר חשיפת הפרשה בישראל, אותר הבן האובד בבית החברה המדוברת והחשדות למכירת הילדים נשללו. למרות זאת, היא הובאה לבית משפט השלום בתל אביב, שם הוארך מעצרה בחשד להזנחת ילדיה. שבוע לאחר מכן היא שוחררה. בדיון להארכת מעצרה השופט אף הורה על שליחתה לבדיקה פסיכיאטרית כיוון שראה בכך "צורך חיוני לאור הנסיבות".

 

כחודש לאחר שחרורה, נראה שכל הגורמים המטפלים בתיק מיהרו להסיק מסקנות לגביה. את בנה בן ה-4 היא לא עוזבת לרגע ומתעקשת שיחזיק את ידה בכל עת. לדבריה, כל שרצתה הוא בטובת ילדיה כיוון שבארץ אין באפשרותה, מבחינה כלכלית, לספק את צרכיהם. לדבריה, יש בה כעס רב על כך שבמקום שרשויות הרווחה, מהם פחדה שיקחו את הילדים, יתמכו בה וינסו יחד איתה לפתור את המצב, הם מיהרו, יחד עם המשטרה לחפש אשמים בתיק. "אין לי כסף", היא אומרת, "אבל ברגע שיהיה קצת, אני עוזבת את הארץ ומצטרפת לילדים".

על התאבדות בקרב בני נוער החוסים בפנימיות

מסמך ועדת החינוך של הכנסת משנת 2007 מציין כי קיים ריבוי יחסי של מקרי אובדנות בקרב תלמידי פנימיות. אל סם מדווחת כי שיעור השימוש בסמים בקרב ילדי פנימיות ומוסדות גבוה פי 3 משיעורם בקרב תלמידי תיכון רגילים.

 

האם חברות הביטוח לא מכסות מקרי התאבדות בקרב ילדי פנימיות משום שילדים אלו נמצאים בסיכון גבוה לאובדנות?

 

נער התאבד בפנימיה אך הוריו לא זכאים לפיצויים משום שביטוח הפנימייה לא כיסה התאבדות.

 

נער אתיופי בן 14 בשם אגננין סהלו היה חניך בפנימית הנוער של משרד החינוך, ויצ"ו ניר העמק-העפולה. הנער נענש על ידי רכז השכבה בפנימייה ונשלח לחדרו. זמן קצר לאחר מכן הוזעק רכז השכבה אל חדרו של המנוח מאחר ודלת החדר הייתה נעולה. משלא עלה בידי הרכז לפתוח את הדלת או ליצור קשר עם המנוח הוזעקו למקום מנהל ומנכ"ל הפנימייה, הוצב סולם בפתח חלון חדרו של המנוח ובמקביל נשלחו אנשי צוות לחפש את המנוח במקום אחר. מדריך שעלה על הסולם ופרץ את חלון חדרו של המנוח, כשעתיים לאחר שנשלח לשם, מצא אותו תלויי באמצעות צעיף מעל מיטתו. למקום הוזעקה ניידת טיפול נמרץ, נעשה ניסיון להחיות את המנוח והוא הובהל לבית חולים העמק בעפולה, אך בשלב מאוחר יותר נמסרה הודעת בית החולים, כי המנוח נפטר.

 

הנער סבל מקשיי הסתגלות והתנהגות דיכאונית ואובדנית ועובדי הפנימיה שלא העניקו למנוח, תשומת לב מיוחדת, מעקב פסיכולוגי וסוציאלי כנדרש וכיוצ"ב בנסיבות העניין, התרשלו כלפיו באופן שהביא למותו.

 

בפסק דין מאפריל 2008 קבעה שופטת בית משפט השלום בנצרת, עירית הוד כי בני משפחת הנער אינם זכאים לפיצויים משום שביטוח הפנימייה מכסה תאונות ולא מקרי התאבדות.

 

ביטוחי חיים שנעשים למשל במסגרת ביטוח מנהלים במקומות עבודה מכסים מקרי התאבדות ובלבד שההתאבדות אירעה מעל שנה מאז יצירת הפוליסה. ביטוח הפנימיה לא כיסה תסריט כזה ולמעשה לא כיסה שום תסריט בו קיים מעשה אובדנות. האם חברות הביטוח במתכוון אינן מכסות מקרי התאבדות משום שהן יודעות כי שיעור מעשי ההתאבדות בקרב ילדי פנימיות גבוה במיוחד?