ילד מוכה במשפחה אומנת וכל העולם מכחיש

פסיכולוגית העידה בפליטת פה בבית משפט כי האמא האומנת בה טיפלה מכה את ילד האומנה. לנוכח עדותה הכחישו פקידי הסעד שנכחו באולם הדיונים וכן השופטת כי שמעו שהפסיכולוגית העידה על אלימות מצד האם. למרות הכחשותיהם אישרה המתמחה של השופטת שנכחה אף היא בדיון כי אכן שמעה את הפסיכולוגית אומרת שהאם היכתה את הילד.

 

ילד שהוכנס למשפחה אומנת החל לפתח בעיות התנהגותיות לקראת המעבר לכיתה א'.

 

הילד הגיע למשפחה האומנת ממשפחה ביולוגית ללא כל עבר של מחלות נפש, הפרעות קשב, סמים או אלכוהוליזם. הילד הוצא מביתו בהיותו בן שנה למשפחה אומנת תוך הבטחת שווא מצד רשויות הרווחה לאם הביולוגית כי שהותו של הילד במשפחה האומנת תהא זמנית בלבד. הפעוט הגיע למשפחת האומנה נקי מכל פגמים התנהגותיים או רגשיים. רשויות הרווחה משכו במתכוון את הזמניות הזו וכיום הילד כבר בן 7 ועדיין שוהה באומנה.

 

לאחרונה הידרדר מצבו הרגשי של הילד והוא החל הילד לפתח בעיות התנהגותיות ובמהלך הדיונים המשפטיים להחזרת הילד להוריו הביולוגים העידה הפסיכולוגית המטפלת במשפחת האומנה גב' אתי שפירא בק בפליטת פה כי אם האומנה מכה את הילד. למרות עדותה זו הכחישו עובדי הרווחה באולם המשפטים כולל השופטת עדנה בן לוי כי שמעו שהאמא האומנת הכתה את הילד למעט מתמחה של השופטת שאישרה כי אכן שמעה את הפסיכולוגית אומרת שהאמא הכתה את הילד.

 

האמא אף איימה על הילד כי אם ימשיך להתנהג שלא כיאות אז "יכול להיות שלא יהיה אצלה יותר".

 

עו"ד יוסי נקר המייצג את המשפחה הביולוגית הגיש תלונה במשטרת ישראל כנגד פקידות הסעד במחלקת הרווחה ביוקנעם, כנגד עמותת מט"ב וכנגד הפסיכולוגית אתי שפירא בק בגין אי דיווח על התעללות בקטין חסר ישע.

משטרת ישראל, קדימה לעבודה !!

תביעת המיליונים של האיש שחזר מן הגיהינום

עוד סיפור מזעזע של התעללות של הממסד בילדים חסרי ישע.

סיפורו של התינוק שהוכרז כמת והוחזק במשך שנים במוסד למפגרים.

דודו דאהן: "23 שנה הוחזקתי סתם במוסד ועברתי התעללויות". עכשיו הוא תובע את המדינה בסכום של 40 מליון ₪.

 

ליאור אל חי | ידיעות אחרונות, 15/09/2008

 

זהו סיפורו של איש שחזר לחיים אחרי עשרות שנים של סבל נוראי. היום הוא יגיש יחד עם אימו תביעת פיצויים ענקית נגד המדינה על סך 40 מליון שקל.

 

קוראים לו דודו דהאן (38) והוא נולד בבית החולים בטר בחיפה לאחר לידה קשה. בתביעה שהגישו דהאן ואימו באמצעות משרד עורכי הדין רענן ועופר רון נטען כי לאחר הלידה נאמר לאם כי בנה מת. היא ביקשה לראות את גופתו, אך בקשתה נדחתה לדבריה בגסות וצעקות: "התינוק מת, אין לך מה לראות". האם היתה אז בת 19 בלבד, והלידה היתה מחוץ לנישואין.

 

בתביעה נטען שדהאן כלל לא מת וכי הוחזק בבית החולים במשך חודש. אחר כך הועבר למוסד אומנה בחיפה ובגיל 3 הועבר בתיווך משרד הרווחה למשפחה אומנת. המשפחה התקשתה לגדל אותו וביקשה שיקחו אותו. התביעה נטען כי המשפחה הונחתה להעביר את דהאן למוסד למפגרים ברמלה, וזאת אף שלא סבל משום פיגור אלא בסך הכל היה ילד היפראקטיבי (האם יתכן כי ההיפראקטיביות שלו מקורה בשהות שלו 3 שנים כתינוק במוסד? תורת ההתקשרות של הפסיכולוג בולבי תומכת בהשערה זו, משום שתינוקות שנולדים אל תוך מוסד מפתחים התנהגויות היפראקטיביות)

 

23 שנה תמימות שהה דהאן באותו מוסד. בתביעה נטען כי לאורך כל השנים הללו הוא סבל מהתעללות של אנשי הצוות (זוהי "טובת הילד" של משרד הרווחה). התעללות זו כללה מכות במקלות, כליאה בצינוק חשוך, האכלה בכח של מזון מקולקל ורקוב וכאשר הקיא אולץ לאכול את מה שיצא מבטנו.

 

מורות באותו מוסד התריעו כל הזמן כי דהאן כלל אינו מתאים למסגרת הזאת וכי נתוניו האישיים גבוהים בהרבה מהחוסים שם, אך דבריהן נפלו על אוזניים ערלות.

 

בתביעה נטען כי לאורך שנים חיפש דהאן את משפחתו, אך נטען בפניו כי הוא יתום. לדברי דהאן, האפוטרופוס שלו, העובד הסוציאלי יזהר דמארי מאקים לאפוטרופסות סיפר לו כי משפחתו טבעה באניית מעפילים שהפליגה ממרוקו.

 

בגיל 30, אחרי ששהה באותו מוסד במשך 23 שנה, בוצעו חילופים בהנהלה. המנהלת החדשה הבחינה מיד כי דהאן אינו סובל משום פיגור ודרשה לשחררו. הוא אכן שוחרר והצליח למצוא את אימו הביולוגית.

 

כעת הוא מתגורר בביתה, מנסה לאסוף את השברים, להתאושש ולהתחיל בחיים חדשים. בני המשפחה מקווים שהפיצוי בו אולי יזכה יסייע לו לפתוח דף חדש ויפצה את המשפחה על שנים ארוכות של סבל.

 

התביעה, שתוגש הבוקר לבית המשפט המחוזי בחיפה, היא בין היתר נגד משרד הבריאות, נגד משרד הרווחה ונגד האפוטרופוס הכללי. טרם הוגשו כתבי הגנה. ממשרד הבריאות נמסר: "כשתתקבל התביעה היא תטופל כמקובל".

 

לסיפור המלא של דודו דהאן:

 

חלק א'         חלק ב'         חלק ג'         חלק ד'         חלק ה'

 

ידוע לנו כי קיים מספר לא מבוטל של משפחות שעברו מקרה דומה גם בבתי חולים אחרים. לכל המשפחות שנחטפו מהם תינוקות ומעוניינות במספר הטלפון של עו"ד רון. נא צרו עימנו קשר במייל ונשלח לכם את המספר.

מה כותבים עובדים סוציאלים בדוחות שלהם לאחר ביקור בית?

בעקבות רצח שלושת הילדים יצא נוהל חדש במשרד הרווחה בניצוחו של שר הרווחה היצירתי יצחק הרצוג, על פיו כל הורה שיפנה לעזרה ממשרד הרווחה מוגדר אוטומטית כהורה שמסכן בפוטנציה את ילדיו. אי לכך, אם בבית המשפחה חי ילד שהינו מתחת לגיל 5, עובדת סוציאלית תגיע אל המשפחה מדי 3 חדשים לביקור בית לוודא שההורים לא הרגו את הילד חלילה. (זה נוהל חוקי?)

 

נוהל זה יצא ללא מחשבה תחילה, משום שבפועל הוא יגרום רק לנזק ויפורר משפחות כפי שהוסבר במאמר הקודם. אבל מה אפשר לצפות מעובדים סוציאלים? הרי עבודה סוציאלית נמצאת בתחתית המדרג הפסיכומטרי באוניברסיטה ולכן לא ניתן לצפות מעובדים סוציאלים לחשוב יותר מדי.

או כמו שאומר הפתגם: כשאתה לא מסוגל לחשוב אתה מגיע מהר למסקנה.

 

מובאות להלן תמונות מבית של משפחה ש"זכתה" לכזה ביקור של עובדים סוציאלים. המשפחה באותה עת עסקה בשיפוצים והרחבה של הבית ובנתה חדרים מרווחים יותר לילדים. העובדים הסוציאלים שיקרו וכתבו בדוחות שלהם כי המשפחה השקיעה כסף בשיפוץ הבית במקום בקנית אוכל לילדים ולמרות שהמקרר היה תמיד מלא בכל טוב (כמוראה בתמונות) הוציאו פקידות הסעד את אחת הילדות מהבית למוסד סגור שם היא שוהה עד עצם היום הזה חרף התנגדותה של הילדה והתנגדותם של ההורים.

 

החדר בצילום התחתון הוא החדר של הילדה אשר נותר יתום ומחכה לבואה של הילדה חזרה הביתה, לחיק משפחתה.

הקליקו על התמונה להגדלה

הקליקו על התמונה להגדלה

 

הקליקו על התמונה להגדלה

הקליקו על התמונה להגדלה

הקליקו על התמונה להגדלה

הקליקו על התמונה להגדלה

הרשלנות הפושעת של עובדי הרווחה בישראל

אז מתי יחלו בהליכי עונשין נגד עובדים סוציאלים שסרחו כדי שאלו יבינו סוף סוף את משמעות המילה אחריות?

או לחילופין מתי יבטלו את משטרת הרווחה ויעבירו את הטיפול למשטרת ישראל?

עד מתי ימשיכו הכלבים לנבוח והשיירה תמשיך לעבור?

 

שירותי הרווחה התרשלו באיתור מצוקת האם

 

השבוע גילתה לנו התקשורת כי האמא שרצחה את בנה בים היתה מוכרת לשירותי הרווחה. שירותי הרווחה ערכו אצלה ביקור בית בעקבות דיווח של בית החולים וולפסון וקבעו כי מדובר במשפחה "נורמטיבית". (אז תיזהרו לספר על המצוקות שלכם לרופאים, אתם עלולים למצוא עצמכם הורים שכולים ללא ילדים)

 

שירותי הרווחה התרשלו באבחנתם וקבעו על בסיס "התרשמות" בלבד שהכל בסדר. בנוסף לכך, מוסיפים שירותי הרווחה פשע על פשע בכך שבמקום להוציא ממנה את הילד הם מוציאים במקביל רבבות ילדים ממשפחות חפות מפשע ומעבירים אותם למוסדות סגורים, שוב רק על סמך "התרשמות".

 

מדוע שירותי הרווחה מתרשלים באופן תדיר באבחנתם כאשר ילדים שיש צורך להוציאם מהבית אינם מוצאים וילדים שאין צורך להוציאם מהבית כן מוצאים. (אלו הם מרבית הילדים).

 

התשובה לשאלה זו טמונה במילה אחריות.

 

פקיד סעד הוא אדם שאינו אחראי למעשיו

 

חוסר לקיחת אחריות הוא פתח לצרות גדולות

 

פקידי הסעד בפועל חסינים מפני אחריות למעשיהם ובתור שכאלה אין להם בעיה להשתולל עם האבחנות השגויות שלהם משום שהם יודעים שאף אחד לא יתבע אותם בנזיקין על רשלנות. אף אחד לא יתבע אותם על גרימת מוות בעקיפין של ילד ואף אחד לא יתבע אותם על גרימת נזקים קשים לילדים השוהים במוסדות אליהם שלחו אותם.

 

במקרה זה האמירה "אדם זה אינו אחראי למעשיו" מאפיינת באופן מובהק את עובדי הרווחה. אסונות ממשיכים לקרות והם ממשיכים לטעות ללא אפשרות שיתנו על כך את הדין.

 

כמעט כל מקצוע בחיים דורש אחריות, קופאית בסופרמרקט צריכה לתת דין וחשבון על קופה לא מאוזנת, עובדת נקיון תפוטר על כך שלא ניקתה את הבית כמו שצריך, אבל עובדת סוציאלית אשר אמורה להכריע בדיני נפשות שזה התחום הרחב ביותר מבחינת אחריות משום מה מוגנת מפני השלכות מעשיה הנלוזים.

 

איך יתכן שמנכ"ל של חברה מפוטר אם החברה נקלעה להפסדים כספיים ופקיד סעד ראשי שגרם לרשלנות פושעת ממשיך לכהן בתפקידו כאילו לא קרה דבר?

 

ברגע שמטילים עליך אחריות, אתה יודע מראש שאם לא תהיה מחושב בעבודה אז תפוטר ואולי תיתבע לפיצויים, כאשר נופלת עליך מלוא כובד האחריות אתה תעשה את העבודה בשיקול דעת נכון תוך מחשבה בריאה ומעמיקה. כאשר אתה פטור מאחריות הכל פרוץ ואיש הישר בעיני יעשה.

 

ליקויים חמורים במדדים לקביעת ילדים בסיכון

 

מקרה האמא הרוצחת הוא עוד מקרה אחד מיני רבים בו עובדים סוציאלים קובעים חוות דעת על סמך "התרשמות". תארו לכם שבית המשפט ישלח אדם חף מפשע לכלא על סמך "התרשמות"? (וזה קורה לצערי יותר מדי בבתי הדין לעניני משפחה) ברור בעליל כי אין לעובדים סוציאלים כלים ומדדים אמיתיים ואובייקטיביים לקביעת חוות דעת מאוזנת, כמו במקרה הזה של חוות דעת שהתבססה על סמך "התרשמות" סובייקטיבית של עובד סוציאלי כזה או אחר. וכמו במקרים רבים אחרים בהם הופכים טפל לעיקר ועיקר לטפל.

 

הטענה מצד עובדים סוציאלים כי אינם יכולים לצפות מראש טרגדיות כאלו או לחילופין לא  יכולים להפריך או לאשש חשד כלפי משפחה כזו או אחרת ולכן לא מוכנים לקחת סיכונים ובשל כך קורעים באופן מיותר רבבות ילדים מהוריהם. טענה זו טומנת בחובה את המסקנה כי מקצוע העבודה הסוציאלית במתכונתו הנוכחית קרי משטרת הרווחה הינו מקצוע מיותר משום שהוא משולל כל תהליך קבלת החלטות מובנה ולכן יש לבטלו ולהעביר לאלתר את האחריות לידי משטרת ישראל ומערכת בתי המשפט.

 

העובדה כי מרבית העובדים הסוציאלים אינם לוקחים סיכונים ומטרטרים משפחות רק בשל חשד כזה או אחר ללא שום ראיות מוצקות ובדיקה מעמיקה מוכיחה כי לא קיים אצלם כושר שיפוט כלל שאם היה קיים כזה הם לא היו מוציאים ילדים מהבית בסיטונאות אלא בודקים כל מקרה לגופו ומגיעים למסקנה כי רבבות ילדים הוצאו מביתם שלא לצורך, ומנגד מאות ילדים בסכנת חיים פוספסו על ידם בשל בדיקות מרוחות שלהם.

 

תארו לכם שבשכונה מסויימת בעיר דרומית, 30% מבני הנוער מבצעים פשע כזה או אחר, כלומר ישנה הסתברות של 30% שילד שגדל באותה שכונה יהיה עבריין בעתיד. אם עובדים סוציאלים היו שוטרים הגישה שלהם היתה, "בואו לא ניקח סיכון ונכניס מראש את כל הילדים לבתי כלא כי 30% מהם ממילא יהיו עבריינים, אז כדי לנטרל את העבריינות נסגור את כולם מראש במקום סגור". זוהי בדיוק הגישה של פקידי הסעד כלפי משפחות במצוקה, מפתחים חשד שהינו בד"כ חסר כל ביסוס ומוציאים במהירות את הילדים מהבית על סמך ניבוי עתידות תמוה.

 

עומס עבודה, האמנם?

 

עובדי רווחה ברשויות המקומיות עובדים בממוצע 75% משרה בלבד, ובמקביל מייצרים תכולת עבודה מלאכותית כדי להגדיל באופן פיקטיבי את עומס העבודה שלהם.

 

מרבית הילדים המוגדרים בסיכון אינם ילדים בסיכון כלל, אך על מנת להצדיק את המחדלים שלהם ואת הרשלנות הפושעת בגין אי איתור ילדים בסכנת חיים הם טוענים כי טרגדיות קורות משום שהם "כורעים תחת העומס".

 

לא משנה כמה תקנים תוסיפו להם זה לא יעזור, הם חולים במחלה סופנית, שמה "תרצת נפוצה" ואחד הסימפטומים שלה הוא "אנו כורעים תחת העומס".

 

תארו לכם מנכ"ל חברה שנקלעה להפסדים כספיים שמתרץ בפני דירקטוריון המנהלים שההפסד נובע מ"עומס עבודה…"? לא רק שישלחו אותו מייד הביתה גם יחשבו שמשהו משובש אצלו בראש.

 

תראו לי פקיד סעד אחד שפוטר בגלל רשלנות מקצועית.

 

מי מפקח על המפקח?

 

בשנת 2006 הושעתה עובדת סוציאלית בריטית למשך שנתיים בשל עבודה צדדית שלה כנערת ליווי.

עובדי רווחה, עוסקים בדיני נפשות ואינם נדרשים לעבור מבדקי אישיות, אמינות ויושרה. הכיצד?

 

בניגוד למנהל תקין לא קיימת כיום בקורת חיצונית על פעילות עובדי הרווחה. פקידי הסעד מנהלים את עצמם ומחלקים שבחים ובקורות לעצמם בחדרי חדרים וחס וחלילה שתצא פיסת לכלוך החוצה, אל התקשורת.

 

נציב פניות הציבור במשרד הרווחה הוא גם דובר משרד הרווחה ומצב זה יוצר ניגוד אינטרסים, מיותר לציין כי נציב פניות הציבור במשרד הרווחה אף הוא עובד סוציאלי…

 

לא קיימים למעשה קריטריונים ברורים על פיהם מחליטים להוציא ילד כזה או אחר מהבית ומצד שני להשאיר ילד בסכנת חיים בבית. הכל נעשה עפ"י כללי אצבע: "אינטואיציות", "התרשמויות", "תחושות בטן"…

מה שכן טוענים רבים מן האנשים שעובדים מול משרד הרווחה הוא שקיימות מכסות להוצאת ילדים מהבית ויש למלא אותן.

 

בחו"ל פקידי סעד שהתרשלו עומדים למשפט

 

להבדיל מישראל, באנגליה וארה"ב עובדים סוציאליים שהתרשלו עומדים למשפט.

 

עובדים סוציאלים שהתרשלו בפרשת דניאל בת 14 מארה"ב שהוזנחה למוות עומדים עתה למשפט. כמה אירוני שאותם עובדים סוציאלים הפעילו שוב כושר שיפוט לקוי בכך שהוציאו קודם את ילדי האם שהינם עצמאים ומתפקדים למשפחה אומנת ודווקא ילדה משותקת בעלת צרכים מיוחדים השאירו אצלה בבית. (האם בגלל שקל להם לקבל יותר תגמולים על ילדים בריאים מאשר על ילדים חולים משום שלילדים בריאים יש יותר ביקוש במשפחות אומנה מאשר ילדים חולים?)

 

מן העובדת סוציאלית הבריטית ליסה ארתורוורי נשללה האפשרות לעבוד בעתיד עם ילדים בשל הזנחתה את מקרה הילדה ויקטוריה שנרצחה בידי קרובי משפחה.

 

נרדים – פנימיה מחורבנת

מכתב של ילדה בת 9 שנלקחה ממשפחתה ע"י עובדי רווחה ומוחזקת בניגוד לרצונה במוסד נרדים בערד.

"…אתם פנימיה מחורבנת.

אתם לא נותנים לילדים לחיות עם ההורים.

כולם מפחדים, כולל המנהל…"

Newer entries »