הרהורים על משפחה וילדים

ההתעללויות המזוויעות בילדים, שעלו לאחרונה לכותרות, מחזירות לדיון הציבורי, והתקשורתי בעיקר, את התביעה להוציא רישיון להורות.

על פניו זה נשמע מאד הגיוני, משכנע ואף מוסרי. כדי לעלות לכביש צריך רישיון, כדי להיות פסיכולוג צריך רישיון. איך זה שכל אחד, לכל הרוחות, יכול להיות הורה? הרי מדובר באחריות עצומה לחייו של אחר, שתקופה ארוכה הוא חסר ישע ותלוי לחלוטין בהוריו. ניצול לרעה של התלות הזאת משאיר צלקות בל יימחו בנפש הרכה. פגיעות קשות מחריבות, לעיתים באופן לא הפיך, את חייהם ובריאותם הגופנית והנפשית של מי שגדל אצל הורים כאלה.

אבל כמו במקרים אחרים, מה שמתגלה כשבוחנים את העניין לעומק איננו בהכרח מה שנראה על פני השטח כקומונסנסי.

נעמה כרמי, ד"ר לפילוסופיה, אפריל 2008

כדאי להתחיל בדוגמא קלה הרבה יותר, שנדמה לי שלגביה עמדתם של עיתונאים תהיה שונה לחלוטין. גם כדי להיות עיתונאי אין צורך ברישיון. ואין זה מקרה. זאת למרות שעיתונאות היא עיסוק, והמדינה רשאית להסדיר עיסוקים שונים (למשל, ע"י הרשאת העיסוק בהם) מבלי שזה נחשב כפגיעה בחופש העיסוק. הסיבה שעיתונאות איננה דורשת רישיון היא הקשר שיש בין העיסוק הזה לחופש הביטוי, זכות יסוד חשובה. למרות שהסְדרה אין משמעה פגיעה בזכות (למשל, הדרישה להוציא דרכון איננה פגיעה בחופש התנועה), המחשבה היא כי מסוכן יהיה להגביל זכות חשובה שכזאת ולו על-ידי הסדרה. ומסוכן עוד יותר להפקיד את ההסדרה הזאת, שהגבלה מסוימת בצדה, בידי המדינה. זאת הסיבה, לא העובדה שעיתונות איננה יכולה לגרום לנזק כבד לחייהם של אנשים. היא יכולה ועוד איך. וכדאי לעוסקים בה לזכור זאת. העובדה שלא נכון לדרוש רישיון כדי להיות עיתונאי אין משמעה שאין מקום להתמקצעות ולכללים קפדניים של אתיקה מקצועית שעל העוסקים בתחום זה לאמץ ולהחיל על עצמם. להיפך.

בדרישת רישיון להורות יש לא רק קושי. יש בה סכנה. סכנה שמימושה של זכות אדם יסודית, יסודית לא פחות מחופש הביטוי, תהיה מותנית; שאנשים יצטרכו לעבור מבחנים כדי שייחשבו זכאים לה; שיהיה מי שיציב קריטריונים לעצם היכולת ליהנות מהזכות הזאת; שהיא תהיה נתונה להסדרה בידי המדינה. הרשאה משמעה שמי שאיננו עומד בדרישות הרישיון איננו רשאי ליטול חלק בפרקטיקה המורשית. במילים אחרות, המדינה עומדת להחליט מי יוכל לממש את הזכות הבסיסית להיות הורה.

המדינה עושה זאת כבר כאשר מדובר באימוץ. שם עוברים המועמדים מסכת ארוכה של בדיקות שנועדו להבטיח כי הם מתאימים לגדל ילד. אבל יש הבדל מכריע בין שני המקרים, והוא שבהליכי אימוץ החברה היא שמוסרת לחזקתם של בני-אדם ילדים שהיא אחראית לשלומם.

אכן, היות הורה משמעותו אחריות עצומה ופוטנציאל לפגיעה בזכויות של אחרים. אבל כאן חייבים להבחין בין עצם קיומה של זכות לבין שימוש בה לרעה. שום זכות איננה מקנה זכות להשתמש בה באופן שפוגע בזכויותיהם של אחרים. יש להבדיל בין שלילת זכות לבין הדרישה הקבילה וההכרחית להגביל זכויות כאשר אלה מתנגשות עם זכויות אחרות.

מדינה לא רק רשאית, היא חייבת להגן על זכויותיהם של אחרים. בוודאי זכויות של מי שהוא חלש וחסר ישע. זכויות של ילדים מטילות את החובה הנגדית על ההורים ועל המדינה גם יחד. המדינה נדרשת לוודא שההורים ממלאים את חובותיהם כלפי ילדיהם ולהיכנס לנעליהם כשהם אינם מסוגלים לעשות זאת. על המדינה מוטלת חובה להגן על ילדים גם כנגד הוריהם. אך היא איננה רשאית לשלול מבני-אדם את זכותם הטבעית להיות הורים בטענה כי הם לא עמדו (מראש) במבחן. בעוד שלאיש אין זכות מוקנית, ודאי לא זכות אדם, להיות נהג, פסיכולוג או אפילו עיתונאי, הרי הרעיון של זכויות אדם הוא שהן מגיעות לנו בתוקף היותנו אנושיים; לא כי אנחנו עונים לקריטריונים.

צפו בתחקיר כלבוטק: הפסיכיאטרית אירנה חייטוביץ', מספר רישוי 34793 מאבדת שליטה ומאיימת על אם חד הורית: "שלמי לי את הכסף המגיע לי או שאדווח שאת מתעללת בבתך למשטרה או לפקידת הסעד"

שירן סוטירין איבדה את משפחתה בגיל 14. כפרס על כך שנתיימתה מהוריה ואחיה העניש אותה משרד הרווחה ושלח אותה למוסד הסגור מסילה. שירן אף נותקה מסבתה ע"י העובדים הסוציאלים שסברו כי טובתה של הנערה היא כליאתה במקום הידוע לשמצה הזה – מסילה.

שירן ברחה מן התופת של מסילה ובכך הצליחה להציל את נפשה ועתידה מפני גורל מר ואכזר. 4 שנים היא חיתה בחוץ, התפרנסה בכבוד ורכשה השכלה ועתה היא מספרת את סיפורה.

קיבלה שכר חדשי של 22,000 ש”ח עבור התעלמות מילדים עניים  

מתחקיר של יואב יצחק מ NFC עולה כי העובדת הסוציאלית עליזה אולמרט הועסקה בשנת 2004 בחברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע”מ, שבשליטת איל ההון אבי נאור. 

אולמרט קיבלה עבור העסקתה בחברה זו שכר חדשי של 22,000 ש”ח במסגרת פרויקט ציבורי-חברתי ביוזמת אבי נאור וגורמים נוספים. המימון שנדרש לכך: כ- 2 מיליארד ש”ח. מדובר בפרויקט יניב, במסגרתו ביקשו הוגיו לגייס כספים למפעל חברתי להצלת מאות אלפי ילדים בסיכון, החיים בתנאי עוני ונחשלות. חלק קטן מאוד מיוזמה זו בוצע בעפולה ובקריית גת.

באותה תקופה דובר על תרומה בסך 25 מיליון דולר מצד אבי נאור, וסכום נוסף של 25 מיליון דולר מצד איל ההון חיים סבן. גם קרן סאקט”א-רש”י הבטיחה סיוע. התרומות להצלת ילדים בסיכון לא ניתנו בסופו של דבר. ואולם, “התרומות” למשפחת אולמרט ניתנו גם ניתנו. 

כפי שנחשף, באותה תקופה בדיוק נשכרה רעייתו של אולמרט וקיבלה טובות הנאה, כל זאת מבלי למסור על כך דיווח לציבור. עליזה אולמרט טוענת כי ביצעה עבודה רבה עבור הכספים שהיא קיבלה. ואולם, מבדיקה שביצע NFC מתברר, כאמור, כי עובדים שהועסקו בחברה הנ”ל לא הכירו את עליזה אולמרט, לא נתקלו בעבודותיה ולא ידעו כי היא מקבלת שכר מהחברה.

באתר משרד ראש הממשלה מפורטים קורות חייה של אשת ראש הממשלה, עליזה אולמרט, כולל עיסוקים ותפקידים קודמים שביצעה. “פעילותה” במסגרת חברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע”מ אינה מאוזכרת, משום מה. 

התחזתה למטפלת משפחתית ללא שהוכשרה לכך 

 עפ”י קורות חייה, בשנת 1967 סיימה תואר בוגר בחוג לעבודה סוציאלית. תואר בוגר הוא תואר ראשון. עובד סוציאלי אינו רשאי לעסוק בתחום טיפולי אלא אם סיים תואר שני (ואז הוא מוגדר כעובד סוציאלי קליני בדומה לפסיכולוג קליני שסיים תואר שני). 

אולמרט עפ”י קורות חייה עסקה ב”טיפול משפחתי” במחלקת הרווחה של המועצה האזורית מטה יהודה, למרות שהיא רק בעלת תואר ראשון,.כלומר עבדה בתפקיד ללא שהוכשרה לכך. 

עליזה אולמרט – אמנות או מחלה  

הביטו ביצירות האמנות של עליזה אולמרט (תמונות קשות לצפיה, ראו הוזהרתם).

האם כך נראית אמנות? גם אם תשלמו לי כסף ואני לא מכניסה כזו פסיכדליה אלי הביתה. לי זה נראה כמו מחלה. האם יתכן כי התעללו בה בילדותה?

תארו לכם שאבא היה מצייר ציור מזעזע כזה במבחן מסוגלות הורית. מה לדעתכם הפסיכולוגית היתה כותבת עליו?

השופטים זיכו את האיש, מכיוון שלדבריהם עדותה של הילדה "זוהמה" על-ידי בני משפחתה. בנוסף, הם קבעו כי לעובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה לא היתה הכשרה מקצועית מספקת וגם בחקירת הילדה נפלו פגמים.

אחיה ראב"ד יולי 2008  YNET

לפסק הדין

תושב חיפה בן 36, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בבתו החורגת כשזו היתה בת עשר, זוכה היום (א') בבית משפט המחוזי בעיר, מפני שעדות הילדה "זוהמה" – כלומר הושפעה מדברים שאמרו לה בני משפחתה ואנשים נוספים. השופטים קבעו בהכרעת הדין כי מדובר במילה מול מילה והסבירו שלכן קיים קושי של ממש "לקבל את גרסת הילדה כמו שהיא כבסיס להרשעת הנאשם". השופטים ציינו כי בגרסתה של הילדה נמצאו סתירות ותמיהות רבות.

תחילתה של הפרשה בחודש נובמבר 2005, אז הגישה אמהּ של הילדה, שהייתה בהליכי גירושין מהנאשם, תלונה לפיה הוא ביצע מעשים מגונים בילדה. היא טענה כי ארבעה חודשים קודם לכן מצאה שלושה דפי יומן בפח האשפה "מהם למדה כי הנאשם פגע מינית בבתה".

במקביל, הגיש הנאשם מספר תלונות במשטרה כנגד האם וטען כי היא איימה עליו שאם לא יוותר על חלקו ברכושם המשותף, היא תגיש נגדו תלונה ותטען כי ביצע מעשים מגונים בילדה.

שנתיים לאחר הגשת התלונה הוגש נגד האיש כתב אישום, בו נטען כי במספר הזדמנויות במסווה של עיסוי נגע באיבר מינה של הילדה וביצע בה מעשים מגונים. בתום דיון ממושך קבעו השופטים – אב בית הדין יוסף אלרון והשופטים רון סוקול ומנחם רניאל – כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק ממספר סיבות.

העובדת הסוציאלית סיגלית דרום התרשלה בתפקידה

הסיבה הראשונה היא חשש ל"זיהום" החקירה. לדברי השופטים, עברו כחמישה חודשים מאז שהאם גילתה את דבר המעשים המגונים שבוצעו בבת לכאורה ועד שעידכנה בכך את העובדת הסוציאלית סגלית דרום שטיפלה במשפחה. "במהלך פרק הזמן התייעצה האם עם עובדות סוציאליות רבות וכן קיימה שיחות והתייעצויות שונות בתוך המשפחה, אליהן אף נחשפה הילדה. הילדה היתה במרכזן של אותן שיחות והתייעצויות… גרסתה נתקבלה בתחילה בספקנות רבה והתקיימו עימה מספר שיחות בהן נטלו חלק בני המשפחה… אשר ביקשו לעמוד ולאמוד את גרסתה".

השופטים קבעו כי בנסיבות האמורות מתעורר חשד של ממש ל"זיהום" חקירתה של הילדה וכי יש "בחשש להשפעה הזרה על הנאמר בחקירתה…כדי לפגוע באמיתות גרסתה". השופטים קבעו עוד כי עדותן של הילדה ואמה הן "עדויות כבושות" כי המעשים בוצעו שנתיים לפני הגשת התלונה והאם המתינה עוד חמישה חודשים לאחר שנודע לה על המעשה.

אם לא די בכך, קבעו השופטים כי העובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחה פעלה ללא הכשרה מקצועית, ובעבודתה נפלו פגמים ולכן לא היה ניתן לסמוך על עדותה. בנוסף הם קבעו כי חקירת הילדה על ידי חוקרת הילדים לקתה אף היא בחסר.

לדוגמה ציינו השופטים כי הדיווחים והרישומים שניהלה העובדת הסוציאלית, אשר נועדו לתעד את המפגשים המשפחתיים עם הילדה, בוצעו רק אחת למספר שבועות ולא בזמן אמת. "ההתרשמות כללה סיכום של מספר מפגשים, מן הסתם כפי שזכרה את תוכנם באותו מועד מאוחר", כתבו השופטים.

השופט אלרון, שכתב את הכרעת הדין, קבע כי לא מצא פגם במידת האמון שניתן לייחס לעדותו של הנאשם.

האיחוד האירופאי פתח בחקירה נגד בתי המשפט לעניני משפחה בבריטניה על חוקיות ההחלטות המתקבלות בבתי הדין הללו בנוגע להוצאת ילדים מהבית. דיונים משפטיים אשר מתנהלים באופן חשאי, תוך הסתרת פרטים מן ההורים ומן הציבור וללא כל פיקוח של גורם חיצוני.

בקרוב אצלנו חקירה כזו.

TimesOnline 2008

חקירה זו נפתחה בעקבות תלונות רבות שנתקבלו על שימוש לרעה שנעשה ע"י רשויות הרווחה והמשפט בחוק להגנת ילדים, כאשר עובדים סוציאליים ושופטים לעניני משפחה באנגליה מנצלים חוק זה לטובתם, עושים בו שימוש ציני לרעה ומוציאים ילדים מביתם ללא סיבה מוצדקת.

עיתון ה Times הבריטי פרסם סדרת כתבות בנושא בהן מתברר כי בתי הדין לעניני משפחה מסתירים מעיני הציבור ומונעים מן העיתונות והתקשורת לדעת את המתחולל בדיונים המשפטיים. השופטים מונעים מן ההורים מהם נלקחו הילדים לעיין בחומר הראיות, אם קיים כזה בכלל ואף חוסמים בפניהם גישה לפסקי דין בענינם. טענה נוספת היא כי בתי המשפט פוסקים כמעט תמיד בהתאם להמלצותיהם של העובדים הסוציאלים.

החקירה שהחלה החודש הזה, חודש ספטמבר ביוזמת פול רואן מן המפלגה הליברל דמוקראטית, תהיה מורכבת מועדה אשר אף תהיה נוכחת בדיונים המשפטיים בבתי המשפט לעניני משפחה.

צפו בדר' לין ורנל סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית המסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה. הסבריה תקפים גם לשירותי הרווחה הישראלים:

צפו בזוג צעיר שכמעט איבדו את תינוקם לטובת המדינה בשל תלונת שווא של שכנים משועממים מסוג בלש גשש, מקרים כאלו קורים תדיר גם בישראל:

המקרה הטראגי של רצח הילדים רוז פיזאם, אלון יהודה ומיכאל קרוצ'קוב מייצג באופן מובהק את מידת חוסר האחריות של העובדים הסוציאלים.

יחס הפוך בין אחריות לסמכות

במקום לבצע עריפת ראשים בגין הרשלנות שלהם בכל שלושת מקרי הרציחות, פקידי הסעד מקבלים סוכריית סמכות נוספת – לפלוש מדי תקופה לבתים של משפחות בהן שוהה ילד שגילו פחות מ-5 ולבדוק אם הילד עדיין חי… (מהלך זה נקרא ביקור בית בטרמינולוגיה של עובדי ה"רווחה").

ובמילים אחרות רמת סמכויות פקידות הסעד נמצאת ביחס הפוך לרמת האחריות שלהן: ככל שהאירוע טראגי יותר ומשמעו מחדל גדול יותר של עובדות הרווחה כך קטנה רמת האחריות של העובדות הסוציאליות ובמקום זאת מתרחבות הסמכויות שלהן. נכון, זה מוזר מאד ובניגוד לכל הגיון בריא, אך זהו המצב בשטח.

שלושת הקופים במיתולוגיה ההודית

גישת עובדי משרד הרווחה, לפיה עובד סוציאלי שהתרשל בתפקידו פטור מאחריות היא עדות חיה לאידיאה אותה מייצגים שלושת הקופים במיתולוגיה ההודית המשקפים את פני השחיתות האנושית: לא ראינו, לא שמענו, לא אמרנו.

ההסטוריה מוכיחה כי ככל שמורחבות סמכויותיהם של פקידי הסעד כך קטנה מידת האחריות שלהם, וזאת בתירוצים של עומס עבודה, חוסר בטכניקות מתאימות לאיתור ילדים בסיכון ושאר ירקות. חוסר אחריות זו היא אחת הסיבות העיקריות להתעללות בילדים הן של הורים כנגד ילדים והן של עובדי מוסדות משרד הרווחה כנגד ילדים השוהים בפנימיות ובתי אומנה, מוסדות אליהם נשלחו הילדים הללו בפקודת אותם עובדים סוציאלים.

הגדלת סמכויותיהם של פקידי סעד מעבר לכל פרופורציות הגיוניות ובמקביל התעלמות מוחלטת של הרשות השופטת והציבור מאחריותם הישירה של פקידי הסעד לטרגדיות הללו, כולל אחריות אישית יוצרת תמורות מסוכנות בחברה הישראלית.

פטור מאחריות = עבודה מחופפת

חוסר קבלת אחריות בגין רשלנות גורם בהכרח למריחת עבודה ולחוסר מקצועיות שהרי במילא אף אחד לא יתן על כך את הדין, אז מחפפים.

מצד אחד פטור זה גורם לירידה עקבית באיכות עבודתם של העובדים הסוציאלים אשר מתבטא בחוסר מסוגלותם למנוע הידרדרות במצבן של משפחות במצוקה ולאתר ילדים בסכנת חיים, ומאידך סמכויותיהם הנרחבות מאפשרות להם לאמץ גישה דורסנית של הוצאת ילדים מביתם באין מפריע וללא פיקוח תוך הפרה בוטה של זכויות אדם וזכויות הילדים אותם הם קורעים ממשפחתם, כאשר חלקם של הילדים הללו נמצאים ממש בסכנת חיים בין כתלי המוסדות עצמם. התהליך המסוכן הזה מתבטא במעגל הקסמים התרשים הבא:

שאלה: מה לעשות אם מורה או מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין- ואני לא רוצה?

תשובה: זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.

לפי חוק יסוד ‘כבוד האדם וחירותו’ אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.

אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה”ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.

רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.

אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת!. פנה ל ‘עמותת מגן לזכויות אנוש’ שתייעץ לך כיצד להתלונן או להיאבק בגורם המאיים.

שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?

תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ובאופן עקבי, לעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו. בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.

ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות  (תרופות לכל החיים) כדוגמת הריטלין. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות העצמיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.

פעמים רבות אבחונים אלה משמשים את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ ‘הפרעה’, שלמעשה, האבחון הדביק לו.

שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון. זקוק לעזרה? התקשר לעמותה.

שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה”ס ?

תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש בעתיד את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב’ עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.

שאלה: הם מאיימים שיעבירו את הדיון בנושא לוועדת השמה. מה אני יכול לעשות?

תשובה: קודם כל אל תיבהל!

וועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. וועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.

וועדות השמה הן וועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של וועדת השמה אפשר לערער. אחרי וועדת השמה אפשר לערער בוועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך במשרדי הפיקוח. אחרי וועדת ערער אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.

וועדת השמה תפקידה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. וועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.

בית ספר נוטה להדגיש שוועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו”ר וועדות השמה להחליט רק לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.

בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.

הם פשוט “משכנעים” אותך, וכך בסופו של דבר אתה זה שהסכמת, והם עושים בהתאם לרצונך.

הוועדה תשתמש ברכילות וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה “את/ה הורה גרוע”. החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים תנוצל בוועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.

בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו “לא מוכנים”, “לא מוכנים”, “לא,  לא,  לא !”.

במקרים רבים וועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי להטיב את “הטיפול”

והחינוך של הילד. עימדו על זכותכם לא להסכים. בפועל האבחונים הללו משמשים את הוועדה כדי לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.

בסופו של דבר יחליטו בוועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את וועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב להיכנע להחלטת וועדת ההשמה.

אם במקרה וועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם פנו מייד לוועדת ערר. וועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.

שאלה: הילד שלי בעבר נטל ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות? 

תשובה:  זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד “כבוד האדם וחירותו”, אסור לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב דרשו לקיים  וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. (”ראו לעיל”).

שאלה:  פקיד סעד בוועדת השמה איים עליי שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת וועדת ההשמה מה לעשות?

תשובה: אל תיבהל! במילא וועדת ההשמה תחליט מה שאתה רוצה. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה לעמותה להגשת תלונה.