קשרי עבודה והיכרות קודמים מצדיקים פסלות שופט

בית המשפט העליון קבע, כי הדיון בתביעות המשיבה במסגרת תיק גירושין בינה לבין המערער, שמתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה, יועבר לשופט אחר, לאור העובדה שלפני 8 שנים, בתקופה בה טרם מונתה השופטת הדנה בתיק לכהונתה, וניהלה משרד עורכי דין, עבדה אצלה המשיבה למשך 3 חודשים כעורכת דין שכירה.

 

עו"ד ליאת בכר-סגל   | NFC

 

בית המשפט העליון פסק כי על-פי מבחן "הקרבה הממשית" הנסיבתי, ועל-אף שעברו כשמונה שנים מאז סיימה המשיבה את פרק עבודתה הקצר יחסית במשרדה של השופטת, ומאז לא היה קשר אישי-חברי בינה לבין השופטת, אולם, נראה שביחסים שנרקמו בין השתיים במהלך העבודה המשותפת, במהלכם התוודעה השופטת אף לחייה האישיים של המשיבה, יש כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בבוא השופטת לדון בתיק בו המשיבה היא בעלת דין, מה גם שהשופטת ציינה, שהיא זוכרת פרטים מתקופת העסקתה של המשיבה.

 

עובדות המקרה

 

זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים המתנהלים בין הצדדים, שעניינם הליך גירושין שמתנהל בין המשיבה למערער.

 

במסגרת החלטה שניתנה בתיק במעמד צד אחד, בבקשת המשיבה לקבל צו הגנה, קבעה השופטת שנה בתיק, כי למרות שהמשיבה עבדה אצל השופטת בעת שהשופטת ניהלה משרד עורכי דין פרטי במהלך שנת 2000, למשך 3 חודשים כעורכת דין שכירה, הרי שאין היא רואה כל מניעות לדון בתביעות המתנהלות בין המשיבה לבין המערער.

בדיון במעמד הצדדים, הפנה המערער את תשומת לב השופטת לדבר ההיכרות בינה לבין המשיבה, ואף פירט אירועים נוספים של מפגשים בין השופטת למשיבה.

 

בהחלטה הנוספת של השופטת בעניין זה, הוסיפה השופטת, כי הכירה את המערער בתחילת נישואי הצדדים, עת עבדה המשיבה במשרדה, ועוד קבעה השופטת, כי תיק משפחה זה רגיש במיוחד, ולתחושות הצדדים יש משמעות ומשקל. לפיכך נתנה השופטת לצדדים אפשרות לשקול את המשך בירור התביעות בפניה, ולמסור עמדתם בעניין זה בכתב. המערער ביקש בעמדתו שהשופטת תימנע מלשבת בדין בשל ההיכרות בינה לבין המשיבה, ואף מן הטעם של מראית פני הצדק.

החלטתה הסופית של השופטת לעניין הפסלות הייתה, כי טענות המערער אינן בגדר מניעה מלשבת בדין, בהתאם לסעיף 14 לכללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007.

 

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

 

טענות הצדדים  

 

טענות המערער 

  • עצם חשיפתה של השופטת למערכת היחסים בין הצדדים והוריהם, כאשר אימו של המערער הינה בעלת דין בתביעה, והיכרותה עם המשיבה, מונעים ממנה לשפוט בעניינם של הצדדים. 
  • לאור העובדה שעניינו של תיק זה הוא נושאים שבין המשיבה למערער, הרי שעצם חשיפתה של השופטת לפרטים מחיי נישואי הצדדים, יוצרת דעה קדומה של השופטת באשר לאופי היחסים בין הצדדים. 
  • יש ליתן משקל למראית פני הצדק. 
  • ההיכרות בין המשיבה לבין השופטת מגיעה לדרגת קרבה ממשית, וכי הצטברותם של הדברים מביאה לחשש ממשי, כי השופטת לא תוכל לבצע תפקידה באובייקטיביות הנדרשת. 
  • התיק טרם החל להישמע לגופו של עניין, כך שהעברתו לשופט אחר לא תגרום נזק כלשהו ו/או עיכוב בדיון.  

טענות המשיבה 

  • לא קיים ולא היה קיים כל קשר בינה לבין השופטת, פרט לקשר עבודה מקצועי במשך 3 חודשי עבודה לפני 8 שנים. לאחר סיום העבודה לא היה כל קשר בין המשיבה לשופטת, פרט לאמירת שלום במפגשים אקראיים. 
  • במהלך שלושת חודשי העבודה אצל השופטת, התקיימו ביניהן יחסי עבודה קורקטיים, והשופטת לא נחשפה לעובדות אודות נסיבות חייה. מאז, כך נטען, חלף פרק זמן ארוך, ואין כל קשר בין התקופה בה עבדה המשיבה אצל השופטת לבין עצם הסכסוך הנדון בפניה כעת. 

קביעות בית המשפט   

  • סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע, כי שופט לא יישב בדין אם קיימות נסיבות, שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק זה מוסיף וקובע, כי שופט לא יישב בדין ביודעו שצד להליך, בא-כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קירבה ממשית אחרת. קירבה זו היא קירבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים. 
  • אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, הוא יפריז בכך לצד החומרה, ללא הצדקה עניינית, וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. דברים אלה יפים ודאי גם למקרים בהם מלכתחילה ציבור עורכי הדין העוסקים בתחום מסוים הוא מצומצם, כך שכל העוסקים בתחום מכירים איש את רעהו. 
  • גם כאשר מי שעבד עם השופט בעבר במשרד עורכי דין מופיע לפניו, יהיה מבחן "הקרבה הממשית" מבחן נסיבתי, במסגרת בחינת החשש הממשי למשוא פנים, ואין מדובר בפסילה אוטומטית של השופט, אלא כל מקרה יבחן לגופו. יש לבחון את כלל הנסיבות, ובין היתר את טיב ההיכרות ומסגרתה, את משכה, את הזמן שעבר למן עבודתו של השופט כפרקליט במשרד ובין המשפט הנדון, האם מתקיימים קשרים בין עורכי הדין ובין השופט, והאם השופט עסק בתיק הנדון בפניו עת היה עורך דין במשרד. ככל שעסקינן בקשר חברי יותר, ממושך ואישי, יהיה באלה כדי להעיד כי מדובר ב"קרבה ממשית אחרת". 
  • במקרה שלפנינו, עברו אומנם כשמונה שנים מאז סיימה המשיבה את עבודתה במשרדה של השופטת, ומאז, כך נטען, לא היה קשר אישי-חברי בינה לבין השופטת, והקשר ביניהן מוצה בפגישות אקראיות מעת לעת. כמו-כן, פרק הזמן במהלכו עבדה המשיבה אצל השופטת היה קצר. ואולם, נראה שביחסים שנרקמו בין השופטת למשיבה במהלך העבודה המשותפת, אף אם אין המשיבה נמנית כיום על המעגל החברתי הקרוב של השופטת, יש כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים בבוא השופטת לדון בתיק בו המשיבה היא בעלת דין. 
  • יש להניח שבמהלך העבודה המשותפת, התוודעה השופטת אף לחייה האישיים של המשיבה ואגב יחסי העבודה נרקמו אף יחסים לבר מקצועיים, כפי שבדרך כלל קורה. השופטת עצמה אף ציינה כי זכורים לה פרטים מתקופת העסקתה של המשיבה כשכירה במשרדה. 
  • לפיכך במקרה דנן, די באפשרות שנתקיימו קשרי עבודה והיכרות של ממש בין השופטת למשיבה, בכדי להצדיק פסילתה של השופטת מלישב בדין. 
  • כבר נפסק, שמראית פני הצדק אינה עילת פסילה כשלעצמה, אך היא מצטרפת למכלול השיקולים המובילים למסקנה כי קמה עילת פסלות. כמו-כן, גם אם השופט יודע, כי ישקול את הדברים לגופם, עליו להביא בחשבון את התרשמות בעל הדין במהלך המשפט או באירועים הסובבים אותו, וזאת כדי למנוע התרשמות מוטעית וערעור אמונו של בעל דין זה או אחר באובייקטיביות ההחלטית מצד השופט. 
  • לפיכך, נראה שעל-אף העובדה שאין מקצועיותה של השופטת מוטלת בספק, וכי תוכל לשפוט באופן אובייקטיבי, יהא בהמשך ניהול התיק על ידה טעם לפגם, וזאת לאור ההיכרות שלה עם המשיבה ואף היכרותה את המערער. חששו של המערער למשוא פנים כלפיו, אינו חשש סובייקטיבי גרידא, ואף אם כן, ניתן להבין את התחושה הלא נוחה שיחוש במצב בו ימשיך התיק להתנהל בפני השופטת. 
  • במצב דברים זה, ומשטרם החל בית המשפט לדון באופן מהותי בתיק, העברתו לשופט אחר לא תעכב את הדיון ולא תפגע בהליכי בית המשפט ואף לא בבעלי הדין. 

תוצאת ההליך

 

הערעור התקבל

 

פרטי ההליך

 

– ע"א 4332/08 פלוני נ' פלונית

– בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

– בפני כבוד הנשיאה דורית ביניש

– פסק דין מיום 24.7.2008

– בשם המערער – עו"ד הדס פרידמן-כהן

– בשם המשיבה – עו"ד טל שרון

 

 לפסק הדין

מכת מוות לדמוקרטיה – האם עדנה ארבל שומרת על עצמה?

ביהמ"ש העליון אסר על ביקורת שתטיל דופי בטוהר המידות של השירות הציבורי, גם בלי לנקוב בשמות של עובדים ספציפיים. דמוקרטיה במיטבה…

 

עו"ד יוסף פנדריך | NFC

 

לאחרונה נתן ביהמ"ש העליון פס"ד שמחסל את חופש הביטוי בישראל. סעיף 288 לחוק העונשין אוסר על העלבת עובד ציבור כשהוא ממלא את תפקידו או בקשר למילוי תפקידו. ביהמ"ש העליון פירש את החוק באופן שאין להטיל דופי בטוהר המידות של עובד הציבור.

 

מטרת החוק, לדעת ביהמ"ש, היא להגן על שמו הטוב של השירות הציבורי, ולכן אסור להטיל דופי ביושרם של עובדי ציבור. אין זה משנה אם הדברים שנאמרים הם אמת או לא.

 

אסור באיסור חמור לפרסם מידע על עובד ציבור שפעל מתוך ניגוד עניינים, קיבל טובות הנאה, או קידם מקורבים. כל פרסום שפוגע בתדמיתו המהוגנת מהווה עבירה פלילית.

 

אנשים כמו היועץ המשפטי לממשלה, הרמטכ"ל, המפכ"ל, מנכ"לים של משרדי ממשלה, חסינים מביקורת שמטילה דופי ביושרם. כל מי שינהג אחרת צפוי לעמוד למשפט פלילי.

 

ביהמ"ש העליון לא רק נתן פרשנות רחבה לחוק, אלא הצדיק אותו והמליץ לכנסת להרחיב את הקפו ולאסור ביקורת שתטיל דופי בטוהר המידות של השירות הציבורי, גם בלי לנקוב בשמות של עובדים ספציפיים. דמוקרטיה במיטבה.

 

פסק הדין פוגע לא רק בדמוקרטיה אלא באמון הציבור בבתי המשפט. אדם סביר עלול להאמין שביהמ"ש פירש את החוק בצורה קיצונית כדי להשתיק את הבקורת על שופטיו.

 

השופטת ארבל שהיא אחד מחברי הרכב שנתן את פסק הדין, הייתה מועמדת לביהמ"ש העליון בהיותה פרקליטת מדינה. למועמדות שלה התלווה ויכוח ציבורי סוער. נשמעו נגדה טענות שדרשה מישרה לבעלה מהשרה לימור לבנת כשלשרה היה תיק פלילי פתוח.

 

למותר לציין את חשיבותו של ויכוח ציבורי סביב מועמדותו אדם למשרת שופט ביהמ"ש העליון. הציבור זכאי לדעת מי מתמנה למשרה הזאת, מהן השקפותיו ובראש וראשונה עד כמה הוא אדם ישר והגון. אולם בעקבות פסק הדין, ויכוח כזה הופך את משתתפיו לעבריינים.

 

כדי להסיר ספק- ביהמ"ש קובע שהסעיף מגן גם על שופטים.

 

מן הראוי שהכנסת תבטל לאלתר את הסעיף הזה.

____________________________________________

 

רע"פ 2660/05, יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל, אתר בתי המשפט. לפסק הדין:

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/05026600-r05.doc

בזיון בית המשפט חל גם על המדינה

כך קבע השבוע בית המשפט המחוזי בירושלים. פסק דין זה מהווה בסיס טוב למי שמתכוון לתבוע את משרד הרווחה והעובדים הסוציאלים על בזיון בית המשפט בגין אי קיום צווי בית משפט.

 

אין מניעה עקרונית להחיל את פקודת בזיון בית המשפט על המדינה. בענייננו, על המשיבים ליתן למבקשת הרשאה לחציבה במחצבה בפטור ממכרז, כפי שנקבע בפסק דין שניתן בעתירה שהגישה המבקשת. אין להתנות את הדבר בתשלום של חוב שלא נדרש כלל קודם לכן.

 

בשא (י-ם) 251/08 אבנים מור בע'מ נ' מינהל מקרקעי ישראל – מנהלי; מוסיה ארד; 07.08.2008

 

המבקשת, חברת המפעילה מחצבה באזור מצפה רמון, מבקשת כי ביהמ'ש ישתמש בסמכותו ע'פ פקודת בזיון בית משפט, ויכפה על מינהל מקרקעי ישראל והמשיבים האחרים לקיים את פסק הדין שניתן במסגרת עת'מ 146/07. באותו פסק דין ביטל ביהמ'ש את ההחלטות הועדה המקצועית וועדת הפטור של המינהל שלא ליתן למבקשת הרשאה נוספת לחציבה בפטור ממכרז במחצבה המופעלת על ידה והורה להם ליתן לה את ההרשאה המבוקשת.

 

בימ'ש לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה בקובעו:

 

זמן רב לאחר שפסק הדין הפך חלוט, העלו לפתע המשיבים את הטענה בדבר קיומו של חוב והתנו את מתן ההרשאה בתשלומו. סכום זה לא הוזכר עד מועד זה ע'י המשיבים. משנתקבלה עתירת המבקשת וביהמ'ש הורה בפסק דינו על מתן הרשאה לחציבה בפטור ממכרז, תוך דחיית ניסיונו של המינהל לבסס את סירובו לעשות כן בנימוק כי המבקשת חצבה שלא כדין, אין להתנות את הדבר בתשלום מיידי של חוב בסכום של מאות אלפי שקלים שלא נדרש כלל קודם לכן והוכחש ע'י המבקשת.

 

אכן, העובדה שמחצבה מקבלת פטור ממכרז לא מוחלת לה על החובות ובוודאי לא על חובות מאוחרים. ואולם, העובדה שביהמ'ש קיבל את עתירת המבקשת והורה ליתן לה היתר חציבה בפטור ממכרז, וזאת בנסיבות בהן לא נטען בעבר קיומו של חוב כלשהו כטעם לאי מתן ההרשאה, חייבה את המשיבים לקיים את פסק הדין ולא להתנות את מתן ההרשאה בתשלום מלוא החוב.

 

לטענת המשיבים, פקודת ביזיון בית משפט איננה חלה על המדינה אלא רק על בני אדם. אין לקבל גישה זו, ומהפסיקה עולה כי אין מניעה עקרונית להחיל את פקודת בזיון בית המשפט על המדינה. אין כל מקום לדבוק בגישה המיושנת לפיה  'The king can do no wrong'.