הפסיכיאטרית שאיבדה שליטה

צפו בתחקיר כלבוטק: הפסיכיאטרית אירנה חייטוביץ', מספר רישוי 34793 מאבדת שליטה ומאיימת על אם חד הורית: "שלמי לי את הכסף המגיע לי או שאדווח שאת מתעללת בבתך למשטרה או לפקידת הסעד"

בריטניה: רק אחד ממאה תלמידים צריך לצרוך ריטלין

רופאים בבריטניה התבקשו לרסן את רישום הריטלין לילדים היפראקטיביים, רק 1% מן הילדים צריך לצרוך ריטלין.

 

הטיימס הלונדוני, 24 ספטמבר, 2008

 

ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) צריכים להיות מטופלים בתרופת הריטלין רק במקרים חמורים, ולעולם לא כאשר הם מתחת לגיל חמש, כך על פי הנחיות בריאות רשמיות חדשות, שפורסמו בבריטניה ב 24 בספטמבר. חשש הולך וגדל, שהטיפול התרופתי נרשם בקלות יתרה להרגעתם של ילדים אלה, קיבל כעת תוקף רשמי על ידי שני 'מפקחים בכירים על ההתנהלות של מקצוע הרפואה', שכעת מנחים את הרופאים שלא לרשום תרופות לילדים ככל שהדבר אפשרי.

 

לרוב הילדים עם ADHD יש להציע עיצוב התנהגותי בשילוב עם הדרכה להורים ולמורים, כך מציעות ה'מועצה הלאומית לבריאות ולמצוינות קלינית' (NICE), ו'מרכז השיתוף הלאומי לבריאות הנפש' (NCCMH).

 

תרופות כגון ריטלין וקונצרטה (שמות מסחריים של 'מתילפנידאט') צריכות לשמש כטיפול ראשוני

 רק כאשר מאבחנים הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)חמורה, ורק לאחר שטיפול בקשיי למידה, טיפול התנהגותי, טיפול נפשי, הדרכת ההורים והדרכת המורים לא הועילו.

 

בעוד שעד 3% של הילדים בגיל בית הספר בבריטניה לוקים בADHD, רק כשליש עד רבע מהם ייחשבו למקרים חמורים (כ-1% מהתלמידים בלבד). בבית ספר אופייני של  1400 ילדים, בין 30 ל 40 יקבלו אבחנה שלADHD , אולם 10 תלמידים בלבד ידורגו כמקרים חמורים. (ראה עמוד 6 בקישור  להמלצות המלאות).

 

ההנחיה מדגישה שההורה הוא המחליט אם להסכים או לסרב לטיפול התרופתי.

כמו כן ההנחיה קובעת כי חייבת להיות הפרדה ברורה בין בתי הספר לבין ביצוע האבחונים.

 

עמותת מגן לזכויות אנוש קוראת למשרד הבריאות ולמשרד החינוך לאמץ את ההנחיות הבריטיות במלואן לאלתר. ומברכת על כל הגבלה בניפוק של כל סם המצוי בפקודת הסמים המסוכנים.

 

יו"ר העמותה, הגברת אלה שנר, קוראת למשרד החינוך לערוך בדיקה מיידית של מספר הילדים הנוטלים ריטלין  בכל מסגרת חינוכית בארץ, ולוודא שמספר זה לא עולה על אחוז אחד כלומר על 1 מתוך מאה תלמידים כפי שמשתמע מההנחיות הבריטיות. על פי נתוני העמותה בכיתות רבות מגיע מספר נוטלי הריטלין למעל 20%. כמות הריטלין שנופקה ב2006 בארץ הייתה רבע טון של חומר פעיל. משקל הכדורים הכולל השנתי מגיע לטונות רבים.

קיים קשר ישיר בין מספר הילדים שנוטלים ריטלין בבית הספר לבין מספר ההפניות של ילדים לאבחון פסיכיאטרי על ידי היועצות החינוכיות והפסיכולוגים של בתי הספר.

 

יש להנחות את היועצות להפחית את התצפיות על הילדים ולהתרכז בהכשרת המורים וההורים.

על משרד החינוך לחקור מנהלי בתי ספר שבהם כמות הילדים נוטלי הריטלין חורגת באופן משמעותי בחשד לנורמות חינוכיות פסולות. היות שהדבר מעיד על שימוש לרעה באבחונים ובריטלין כאמצעי ריסון ושליטה במקום מאמצים חינוכיים כנים.

 

על משרד הבריאות להוציא הנחיות מידיות לגבי הגמילה מריטלין כדי שניתן יהיה להוריד אלפי ילדים מהריטלין באופן מיידי.

 

לתקציר הנחיות הNICE הבריטי

להמלצות המלאות

עדות ממתקן העינויים בנס ציונה

ילדים רכים ובריאים בנפשם ובגופם מאושפזים בכפייה במתקנים פסיכיאטרים כגון אלו בנס ציונה ובגהה ויוצאים משם מתים חיים. ילדים שנכנסו לשם עם חינניות, חיוניות ושמחת חיים, עוברים מטהמורפוזה והופכים לרוחות רפאים קטטוניות.

 

רבים מן הילדים מופנים לשם ע"י פקידי סעד לחוק הנוער אשר מאלצים את ההורים באמצעות סחיטות ואיומים, לפנות לפסיכיאטר לביצוע בדיקה כפויה או אשפוז כפוי, וכל זאת בצירוף המלצה שלהם "לטפל" בילד הסורר, המלצה המכוונת את הפסיכיאטר לכתוב חוות דעת מוטה מראש, שטחית ולא מקצועית. פקידי סעד אלו מנצלים את הפרצות בחוק הנוער על מנת לשלוט בהורים ובילדים.

 

הפסיכיאטרית שולמית בלנק אמרה לפני מספר שנים כי: "פסיכיאטרים לא מרפאים הם רק מטפלים". אם הם לא מרפאים, קרי לא מסוגלים לתת פתרונות אז לשם מה צריכים אותם בעצם?

 

 

 

להלן עדות מסדרת עדויות על מתקן העינויים בנס ציונה אשר הובאו בישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת, ינואר 2008.

 

עדותו של אמיר משה שביקר במקום: 

 

אחרי שהילד דפק בדלת כמה שעות, פתחו לו את הדלת ואמרו לו מה קורה, הוא אמר כואב לי הראש וטרקו לו את הדלת בפנים. ראיתי ילדים ששמים אותם בחדר עם חושך, בלי אור בכלל. אי אפשר להאמין לזה, אי אפשר להאמין שזה קורה.

 

אתם צריכים להבין שהם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, ואני יודע שהם יודעים את זה. כי כשהם עושים את זה הם לא נותנים להורים להיכנס. אני הייתי שם, אבל להורים לא נותנים להיכנס עד שהם לא מרגיעים את העניינים. ולהרגיע את העניינים, אלה פשוט דברים שלא להאמין שזה קורה, לא להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות במדינה שלי.

 

אם אתם הייתם מספרים לי, לא הייתי מאמין לכם כל כך עד שלא הייתי רואה את זה. עברתי דברים מאוד קשים,  ילדים שהתחננו אליי תוציא אותי, זה פשוט לא יאומן.

 

אני רוצה להסביר דברים שההורים סיפרו לי. גלית שאמורה להגיע לפה, לא עזבה את הילדה שלה, ולא משנה שאחר כך התברר שהאשפוז הכפוי היה בכלל לא חוקי. זה שאיימו עליה שאם היא לא תעשה מה שאומרים לה, אז הילדה רק תינזק, פשוט לא יאומן לאיים על דבר כזה.  

 

היא דיברה עם אחת האחיות, והיא אמרה לה תגידי, יוצאים מפה ילדים נורמלים? היא אמרה לה לא, אף ילד לא יוצא מפה נורמלי. אז מה בדיוק עושים שם? אם האחות יודעת שלא יוצאים משם ילדים נורמליים, אז למה יש את המקום הזה.

 

הנקודה היא, שאני לא יודע איך מודדים את ההצלחה של המקום הזה, אבל לפי דעתי זה כן הצלחה של ילד שנכנס, אם יש לו בעיה מסוימת והוא משתחרר. ראיתי שם ילדים שפשוט התעוותו.

 

היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש.אחרי כמה זמן את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.

 

ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו.

 

אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.  

 

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי.

קהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע"

 

מאמר של מיכאיל זרצקי

 

המאמר הזה נכתב בעקבות  מקרה שארע בשנת 1999 בבית משפט לענייני משפחה בירושלים.

 

וכך היה הדבר: איש קשיש, עולה חדש מרוסיה, בן 85, שהיה במשך 50 שנה חבר המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, פנה לעובדת סוציאלית להתלונן שבנו שותה אלכוהול. האב ביקש רק להשפיע במקצת על היורש שישתה פחות. לדאבונו, לעובדת הסוציאלית לא היתה מסוגלות חשיבתית. היא חיפשה קיצורי דרך, הקטינה ראש כהרגלה, ומסרה את התיק לבית המשפט.

 

השופט, אדון נכבד בכיפה שחורה, גם הוא רצה להקטין ראש, וגלגל את הכדור אל ה"מומחים". לפסיכיאטר, גם הוא עולה חדש מרוסיה, היה ברור, שהבחור סובל רק מאלכוהוליזם בשלבים התחלתיים. אבל מאחר והפסיכיאטרים הישראליים כמעט ואינם מכירים את תופעת האלכוהוליזם עד לפני העליה הגדולה, הם העדיפו לקבוע את האבחנה האהובה עליהם, שמה בישראל ייקרא "סכיזופרניה פרנואידית".

 

אגב, האבחנה הזאת כל-כך פופולארית בישראל, שזה הפך ממש לאופנה, אם אתה לא מאובחן כסכיזופרן-פרנואיד אז אתה לא בענינים.

העובדת סוציאלית, נציגת כבוד של הביורוקרטיה והממסד הישראלי אשר פיתח אנטגוניזם אובססיבי כלפי העליה הרוסית תפסה טרמפ על חוות הדעת של הפסיכיאטר המלומד והמליצה להרחיק את הבחור מהבית.

 

בדיון המשפטי טענו הקשישים כי אינם מעוניינים בהרחקה של הבן מהבית, שהרי הם זקוקים לעזרתו עקב מצבם הבריאותי הקשה. אבל השופט הנכבד לא הציע למסכנים כלום חוץ מללכת לבית אבות. לטענתו, לפי חוק משנת 1991 "טיפול בחולי נפש", אזרחים חסרי נכסים ומקום מגורים שולחים לחיות בבתי חולים פסיכיאטריים.

 

פסק-דין סדיסטי לכל הדעות, שבעקבותו נזרקו ההורים במוסד זקנים והבן בבית חולים לחולי נפש.

 

כמו שנאמר בקהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע".

 

(קטעים ממאמר "אחורה להתקדמות!" – שנת 1999 – עם תרגום מרוסית של סרן ג'ילה בלוך ותיקוני עברית שלי, רונית)

למאמר המקור

ריטאלין – תעשיה של הרבה מאד כסף

צפו בסרטון המסביר מדוע דוחפים לילדים ריטאלין בכמויות סיטונאיות. בסופו של דבר הכל מתכנס לתעשיה של כסף.

הפסיכיאטרית איבחנה ילד ללא שראתה אותו

הפסיכיאטרית קבעה גורלות בלי לראות את המטופל. האין זו רשלנות רפואית פושעת?

 

הורי הנער גד מזור (שם בדוי) התלוננו באמצאות 'עמותת מגן לזכויות אנוש' על ד"ר הולן קליבלוצקי אגנס, פסיכיאטרית ביה"ס "צורים" בהוד השרון. ביה"ס זה מיועד לילדים עם קשיים נפשיים.

 

התלמיד גד מזור (שם בדוי), המאובחן כסובל מתסמונת אספרגר ואימו גברת מזור, פנו לעמותת מגן לזכויות אנוש וקבלו בפני נציג העמותה על יחס לא מקצועי בעליל מצד ד"ר הולן, אשר פגע בסיכוייו של התלמיד לרכוש השכלה ולהצליח במסגרת לימודיו. התנהלותה של ד"ר הולן אף מהווה עבירה על החוק, כפי שיפורט בהמשך.

 

בתאריך 19.5.2008, הוציאה ד"ר הולן, מכתב רשמי, בו היא קובעת כי התלמיד "אינו יכול לבקר בביה"ס עד שמצבו הנפשי יתייצב" .

 

בתאריך 16.6.08 (כחודש מאוחר יותר), נפגש התלמיד עם ד"רהולן, בליווי הוריו. האם עימתה את הולן בנוגע למכתב שהוציאה. האם הקליטה שיחה זו, ותמליל השיחה כמו גם העתק ההקלטה מצורפים לתלונה זו. בשיחתם, ד"ר הולן מודה כי לא נפגשה עם התלמיד זמן רב לפני שהוציאה את הוראת ההשעיה מביה"ס. היא מודה שההחלטה נבעה מדברים ששמעה מאחרים, להבדיל מבדיקה אישית של התלמיד.

 

לכל המעוניין תמליל השיחה כמו גם העתק ההקלטה מצויים במשרדי 'עמותת מגן לזכויות אנוש'.

(האם: מתי ישבת לדבר איתו פנים מול פנים?

ד"ר הולן: לא, לא ראיתי אותו, אבל ראיתי את ההתנהגות, הייתי נכנסת לכיתה ואני רואה אותו ובאמת כשאני נכנסת לכיתה הוא תמיד רגוע, יושב ליד מחשב לרוב…)

 

ניתן לראות שד"ר הולן מסתמכת על דברים ששמעה, מבלי לבדוק את התלמיד בעצמה. כמו כן לא נראה כל ניסיון מצד ד"רהולן לסייע לתלמיד לשפר את מצבו – הרי היא אפילו לא נפגשה עימו. עובדה זו גדלה בחומרתה לאור העובדה כי ביה"ס "צורים" אמור להתמחות בטיפול בילדים עם קשיים נפשיים.

 

הוריו של התלמיד לקחו אותו לבדיקה אצל פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש "גהה" – ד"ר ליאוניד קיקינזון מ.ר. 21979.  בדיקה זו נעשתה ב- 23.05.08 – ארבעה ימים לאחר שהורחק מביה"ס במכתבה של ד"ר כהן.  לאחר בדיקה זו ד"ר קיקינזון כותב: "מודע וצלול. התמצאות תקינה בכל המובנים. משתף פעולה באופן מלא, עונה לשאלות ומישיר מבט. ריכוז שמור. פסיכומוטוריקה: רגוע ונינוח"

 

בעקבות הדברים האלה ולאור ממצאי ההורים שבנם הוא לא המקרה היחידי, מצאו הורי הנער בעזרת עמותת מגן לזכויות אנוש להתלונן ולמצות את הדין עם דר' הולן, קליבלוצקי אגנס , על הפרות חמורות של חוק זכויות החולה ופקודת הרופאים סעיף 41 .

 

אלה שנר, יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש משוחחת עם רזי ברקאי על המקרה:

 

 

הוגשה תלונה למשרד החינוך נגד בית ספר תום בראשל"צ בגין עבירה על חוק זכויות החולה

בית הספר מחתים את ההורים על מסמך שמחייב להסכים לטיפול תרופתי בבית הספר

 

עמותת מגן לזכויות אנוש הגישה ביום ה' 14.8.2008 תלונה למשרד החינוך ולשרת החינוך, עם העתקים למשרד הבריאות, למשרד המשפטים ולגורמים נוספים כנגד בית ספר תום ראשל"צ.

 

לידי עמותת מגן לזכויות אנוש הגיע העתק של מסמך הנקרא "הסכם לתלמיד בבית ספר תום ראשל"צ, בית-אקשטיין"  הורים שרצו לרשום את ילדיהם למוסד נאלצו לחתום על הסכם הכולל את הסעיף הבא (סעיף 9):

" ההורים ידאגו למתן טיפול תרופתי במידה והוחלט על כך ע"י גורם מקצועי המוסמך לכך. במקרה כזה יהווה מתן הטיפול תנאי ללימודיו של התלמיד בבית הספר".

 

דרישה זו מפרה את זכותו הבסיסית של כל אדם לסרב לקבלת טיפול תרופתי בניגוד לרצונו.  זכות זו מעוגנת בחוק זכויות החולה: "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה."  סעיף 13(א), חוק זכויות החולה, תשנ"ו – 1996.  לכן דרישה זו אינה חוקית.

 

העמותה בקשה בתלונתה זו למשרד החינוך לדרוש מבית הספר להסיר לאלתר סעיף זה מההסכם עם ההורים, וכמו כן לבדוק האם בתי ספר נוספים כופים על התלמידים מתן טיפול תרופתי כתנאי ללימודים בבית הספר. העמותה טוענת, שבכל מקרה, 'גורמים רפואיים מקצועיים' מוסמכים אך ורק להמליץ על טיפול תרופתי, אולם אינם מוסמכים לחייב שום אדם להסכים להמלצה או לקבלה, לא כל שכן מוסד חינוכי, ובמיוחד כאשר מדובר על סמי מרץ מרסנים כגון ריטלין וקונצרטה הנמצאים בפקודת הסמים המסוכנים, על כל המשתמע מכך.

 

הבסיס המדעי הלקוי של מערכת האבחונים לליקויי למידה והתנהגות בארץ נחשף במחקר חדש, שהתפרסם בחודש אוגוסט 2008, של האקדמיה הלאומית למדעים בראשותה של פרופ' צביה ברזניץ מאוניברסיטה חיפה. ממחקר זה עולה שהדבר גרם בשנים האחרונות לתופעה חמורה של אבחון יתר שגוי ולא מוצדק של אלפי ילדים כלקויי למידה והתנהגות.

 

כתוצאה מהאבחון הלא מדעי נשלחים ילדים רבים מדי לנוירולוג, וכך נוצר גם רישום יתר לא סביר של סמי מרץ וסמים מרסנים כדוגמת ריטלין וקונצרטה. לפי ההתפלגות של הפרעת קשב בקרב תלמידים, בכיתה ממוצעת בחינוך הרגיל לא אמורים להיות יותר מ 2  עד 3 תלמידים לכל היותר שמאובחנים בהפרעת קשב. בפועל ישנן כיתות רגילות שבהן שליש מהתלמידים נוטלים ריטלין. עמותת מגן לזכויות אנוש מביעה דאגה רבה מה'תלות' ההולכת וגוברת, של מערכת החינוך בכך שתלמידיה ייטלו סמים. המערכת מסתמכת כיום באופן גורף על טיפול תרופתי בסמי מרץ מרסנים כדי לפתור את בעיות המשמעת וכדי לשפר את ממוצע הציונים הבית ספרי.

לדברי יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש, אלה שנר, על ההורים לעמוד על המשמר. הניסיונות לפגוע בזכויותיהם ולכפות עליהם אבחונים לא מדעיים ושימוש בתרופות רק ילכו ויגברו לאור המגמה הקיימת כרגע.

הייתם רוצים שהילד שלכם יגדל אצל נרקומן? אצל פקידות הסעד בעירית ת"א התשובה תלויה בטובות ההנאה שהן מקבלות

יום ראשון, 24 באוגוסט 2008

לכבוד

לכבוד

1. פרופ' גבי ברבש – מנהל בית חולים איכילוב

    מרכז רפואי ע"ש סוראסקי

    רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

5. ד"ר רוחמה מרטון –

    נשיאה ומייסדת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

2. פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל משרד הבריאות

    רח' בן טבאי 2, ירושלים 93591

   פקס': 02-6783266,

mankal@moh.health.gov.il 

6. ד"ר גרסיאלה כרמון – פסיכיאטרית – חברה

    בהנהלת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

3. ד"ר עוזי שי – פסיכיאטר מחוזי – לשכת

    בריאות מחוזית תל-אביב – רח' הארבעה 12,

    תל – אביב 64739, פקס': 03-5620567

 

7. ד"ר אבי הסנר – סמנכ"ל בקרת איכות

      וסיכונים מרכז רפואי – בי"ח איכילוב

      רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

4. ד"ר שאול סטיר – מומחה לפסיכיאטריה

    חבר ועד סניף תל-אביב של איגוד

    הפסיכיאטריה בישראל

    בן יהודה 18, פתח-תקוה 49373,

    פקס': 03-9224966

 

   

נכבדיי שלום רב,

 

הנדון:  קבילה נגד ד"ר יוסף כלב –

מנהל היחידה למסוגלות הורית הקרן למחקרים רפואיים
מרכז רפואי ע"ש סוראסקי, בית חולים איכילוב

 

1.    הנני אמא לשני ילדים, א. וב., נמצאת במאבק הליכי גירושין קשים ומרים מבעלי בנפרד, ג. מיום 26.8.07.

2.    במסגרת הליכי גירושין אלו, ביקש ג. את המשמורת על א. ו-ב..

3.    ג. הינו משתמש קבוע בסמים. תלוי ועומד נגדו תיק סמים פתוח במשטרת ישראל מיום 24.8.2007 בעת שנעצר על ידי משטרת ישראל, נמנעה לשכת הרווחה בתל-אביב, מלהלין את הילדים בביתו של ג..

4.    ג. איננו "עובד" מספר שנים, איננו משלם מיסים למדינה, מתקיים מפעילות עבריינית, חבר בארגון פשיעה של משפ' מפורסמת, מתפרנס ממתן הלוואות בריבית קצוצה, גביית חובות בשוק האפור, מתן חסות על עסקים (פרוטקשן).

5.    ג. אמר לי מפורשות: "אני אדאג שהילדים לא יהיו אצלך. אני אשים מאה אלף דולר להוציא לך את הילדים, אני אדאג לאשפז אותך. את תהיי בבית חולים לחולי נפש". מילים אלו מוקלטות ומתומללות על ידי סטנוגרמה.

6.    את פקידות הסעד מלשכת הרווחה: עינת צור וויקי היינה, שיחד ג. קיים נגד פקידות סעד אלו, תיק פלילי ביאח"ה משטרת ישראל, בעקבות סרטון וידיאו שבו מצולמת עינת צור, כשהיא מתקרבת לעבר מכוניתו של ג., רוכנת כלפיו, מקבלת מעטפה לידיה, וממשיכה לדרכה, וכן תמלולי שיחות מוקלטות מפקידות סעד אלו, שמודות בפה מלא: "אפרים מסיע אותנו, הוא לוקח אותנו לסידורים. אנחנו ביקשנו ממנו".

7.    פקידות סעד מושחתות אלו, נפסלו!!! על ידי בית המשפט מלהגיש בתיק שלי תסקירים ו/או חוות דעת. בעקבות פקידות סעד מושחתות אלו, עברתי להתגורר בעיר גבעתיים ביום 25.12.07. פקידות סעד מושחתות אלו, מכירות אותי ואת משפחתי כשלושה חודשים!!! ספטמבר – דצמבר 2007. בגבעתיים מכירים אותי ואת משפחתי שמונה חודשים ינואר – אוגוסט 2008.

8.    דבריו של ג., בדבר מתן שוחד לפקידות סעד אלו, נאמרו 3 חודשים לפני הכרותי את דוקטור כלב.

9.    בית משפט לעניני משפחה ר"ג, השופט גיימפן, מינה את ד"ר כלב בחודש יוני 2008, כמומחה מטעמו, ליתן חוות דעת – מי המשמורן המתאים ביותר לילדים.

10. עם תחילת הפגישות שלנו עם ד"ר כלב, אמר לי ג. ביום 16.4.08:

"אני לא אשקוט עד שיקחו לך את הילדים. את תהיי באברבנל. אני אדאג שישימו אותך באברבנל. יש לי מספיק כסף לדאוג לכך ואני אביא לך פעם בחודש את הילדים שתראי איך הם לבושים כמו חיילים ממושמעים. תעשי בדיקות יא'משוגעת, מי את בכלל. עבדה אצל עופר. איזה דבר. איזה אהבלה, איזה טעות עשיתי. היא לא בסדר. הנה תראה, הפדיחה הכי גדולה שיש לי ילדים ממך. הרסה לי את הילדים, הרסה את א. ו-ב.. מסכנים הילדים…

איזה מסכנה את, יא אללה. מה עשו לך. ריסקו אותך. דוקטור כלב יבדוק אותך. את עוד תראי את זה. את לא תהיי אמא של הילדים. את עוד תראי מה אני מסוגל לעשות. איזה מסכנה את. אני מבטיח לך שאני אאשפז אותך ביחד עם דוקטור כלב באברבנל. הוא יעשה כל מה שאני יגיד לו. מילה שלי. בואי תראי."

      שיחה זו הוקלטה על ידי, ותומללה על ידי סטנוגרמה, מצ"ב נספח "א".

11. ד"ר כלב יוסף, לצורך הכנת חוות דעתו, הסתמך ברוב חוות דעתו על תסקירים ודברי אותן פקידות סעד משכבר הימים: עינת צור וויקי היינה, למרות שהוא יודע גם יודע, כי נפסלו מלפעול בתיק שלי על ידי כבוד השופט גייפמן, עקב חשדות חמורים כנגדן על ידי משטרת ישראל, וכן מאחר ואינני מתגוררת בתל-אביב. תמוה ביותר, כיצד מנהל ד"ר כלב יוסף, שיחות טלפון עם פקידות סעד אלו, שטיפלו בתיק שלי 3 חודשים, ולא להתייחס לפקידות הסעד בעיר גבעתיים, בה אני מתגוררת 8 חודשים (ומעת התחלת עבודתו של ד"ר כלב, בהוצאת חוות דעת, 6 חודשים).

12. ד"ר כלב אף מצוטט את דברי פקידות הסעד מתל-אביב, שאני כביכול, הגשתי תלונות לא מוצדקות נגד ג. במשטרת ישראל.

13. אציין, כי התלונות "הבלתי מוצדקות" שלי כלפי ג., הינן מוכחות במסמכים ועל ידי עדי שמיעה ששמעו את ג. צורח "תתכונני למותך, היום זה היום האחרון שלך זונה", ואני מתוך חרחורי נשמתי האחרונים, בטרם איבדתי את ההכרה, מלמלתי לעבר ג.: "אני אוהבת אותך", וזאת רק כדי שירפה את לפיתתו מהגרון שלי. מילים אלו הצילו את חיי, כי ג. שחרר את לפיתתו מהצוואר שלי, ואמר: "את אוהבת אותי אה… איזה אהבלה את… איזה זבל…" השתין עלי, ועזב את הבית. שכנתי בדירה צמודה ששמעה את כל ההתרחשות, הזעיקה את המשטרה, ומאז ועד עצם היום הזה, מורחק ממני ג., על ידי צווי בית משפט.

14. ביום 28.7.08, נכחנו ג., אני, מזכירתו דפנה, והמדפיסה זהבה, במשרדו של ד"ר כלב יוסף, לצורך השלמת חוות דעתו של ד"ר כלב. ג. הגיעה לפגישת אינטראקציה זו, כשהוא מריח מפיו ריח חזק של אלכוהול, עיניו אדומות ומזוגגות, קצף לבן בפיו, והינו מדבר ללא הפסקה. ביקשתי מד"ר כלב, שיבצע בדיקת גילוי סמים ברגע זה לג., כי הוא מסומם.

15. ג. טען שאיננו מסומם, והסכים לבצע בדיקות גילוי סמים, בתנאי שגם אני אעשה את הבדיקות הללו. במקום, לקח אותנו ד"ר כלב יוסף, לחדר המיון בבית חולים איכילוב, לצורך בדיקות דם ושתן לגילוי סמים ואלכוהול.

16. תוצאות מעבדה של מיון איכילוב העלו את הממצא הוודאי, כי ג. מסומם ונתגלה בגופו סם מסוג "מריחואנה". בדיקת שתן נמהלה על ידי ג. במים, והוא סרב לתת בדיקת שתן נוספת. בדיקות סמים אלו מצ"ב מסומנות "ב".

17. תוצאות מעבדה של גילוי סמים שלי, העלו את שכולם יודעים, דמי נקי.

18. מה עשה ד"ר כלב יוסף, עם ידיעתו את תוצאות הבדיקות גילוי סמים אלו, שג. מסומם, נוהג ברכבו מסומם ושתוי?

19. האם סבורים אתם, כי התקשר לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים? האם סבורים אתם כי דיווח למשטרת ישראל? האם סבורים אתם כי התקשר למזכירות בית משפט? לא ולא. ד"ר כלב יוסף, באופן תמוה ובלתי ניתן להבנה, לא עשה מאומה!!!

20. לא רק שלא עשה מאומה ד"ר כלב יוסף, אלא אף שיקר, רימה והונה את בית המשפט בחוות דעתו, וכתב כי סיכם איתי שאני אחליף באותו יום את הסדרי הראיה עם ג., דבר שלא היה ולא נברא! מאחר ו-ג. סירב בכל תוקף להחליף את הסדרי הראיה כשהיינו במשרדו.

21. עוד כותב ד"ר כלב יוסף בחוות דעתו: "הדרמה שהתחוללה בחדר הבודק, לאחר שחוות הדעת היתה כבר מוכנה, הכניסה אלמנט חדש בהתייחסותי לאפי לאור התנהגותו בהשפעת הגרס". נשאלת השאלה המתבקשת, אם חוות הדעת היתה כבר מוכנה וכתובה, לשם מה זימן אותי ד"ר כלב יוסף, לפגישת אינטראקציה נוספת עם ג.? הרי ד"ר כלב יוסף החליט כבר את שהחליט, אז מדוע בחר לזמן אותי ל- 4 שעות נוספות של בדיקת אינטראקציה? מה היתה המטרה לכך?

22. אני התקשרתי לעורך-דינו של ג., שמעון פרץ, והתחננתי אליו, שיבקש ממרשו, שיחליף איתי את הסדרי הראיה, ושג. יקח יום למחרת את הילדים. בזכות התערבות עורך דינו של ג., שונו הסדרי הראיה של אותו יום.

23. למחרת (29.7.08 יום שלישי) התקשרתי לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים, ושאלתי אותה האם עדכן אותה ד"ר כלב על גילוי הסמים בבדיקות הדם של ג..

24. פקידת הסעד לאה עזרא, נדהמה ביותר על הגילוי, ומסרה לי שד"ר כלב לא התקשר אליה, לא חיפש אותה, ולא השאיר לה הודעה, והיא היתה כל אותו יום (שני 28.7.08) במשרד, ותמהה מדוע לא עשה זאת. פקידת הסעד לאה עזרא אמרה לי  שהיא תתקשר לד"ר כלב לאמת את הממצאים שמסרתי לה.

25. לבעלי, ג., עבר פלילי "מרשים" מאוד, והוא אף ריצה עונש של 4.5 שנות מאסר בכלא. מפסיקת בית משפט עליון, נכתב מפורשות על מידת אכזריותו ותוקפנותו כלפי הזולת.

"המערער הורשע בבית משפט המחוזי בתל-אביב בארבעה אישומים, שנושאם קשר לבצע פשעים, מעשי סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גרימת חבלה של ממש, תקיפה, נסיון להדחת עד ושיבוש מהלכי משפט.

המערער דנן בלט בברוטליות של התנהגותו, ו"לא חמל ולא ריחם על אף אחד". נזכיר, גם שהמערער השמיע אף איומים כלפי קרבנותיו לבעל יעזו להתלונן למשטרה, ושהתברר, כי טרם שילם את סכום הפיצוי שהוטל עליו".

רצ"ב החלטת בימ"ש עליון נספח "ג".

26. ההתעלמות המכוונת של ד"ר יוסף כלב, ממאות מסמכים משפטיים המצויים בידיו, ואשר נמסרו לו על ידי בקלסר עב כרס מסודר, ממוין עם תאריכים, מעלה תמיהות ושאלות קשות בדבר החלטתו האומללה, ליתן משמורת משותפת ל-ג. על הילדים א. וב. התעלמות מופגנת זו, ממסמכים אלו, מעלים חשש כבד ביותר בלבי, כי ג., מימש את איומו, וכדבריו שלו, שיחד את דוקטור כלב יוסף, בכסף.

 

27. במשך שנים רבות וארוכות שימשתי כמנהלת משרד רואי חשבון, ומזכירה משפטית של משרד עורכי-דין מהמוכרים בישראל.

28. הצגתו של ד"ר כלב יוסף, אותי, באור שלילי, מעידה כי ד"ר כלב יוסף, מפגין אי הבנה יסודית מינימלית בקריאת אותם מסמכים משפטיים, הרשומים בעברית פשוטה ומנוסחת היטב.

29. שבוע ימים!!! לפני 28.7.08 – יום מתן חוות הדעת, נמסר לי על ידי בעלי ג., בדיסק שמע זה המצ"ב כנספח "ד", כי: "ד"ר כלב, יקבע שאת זקוקה להשגחה פסיכיאטרית, ויקחו לך את הילדים.  הילדים ישנו אצלי, אפילו שאני משתמש סמים ומסטול".

30. המינימום שציפיתי מד"ר כלב יוסף, טרם החלטתו בדבר הסדרי הראיה המשותפים היה, כי ג. יעבור בדיקת גילוי סמים צפופה (בדיקות דם + שתן) במשך חצי שנה. דבר זה מתבקש ונדרש מאליו, מאחר וד"ר כלב יוסף, מודע לכך כי בעיות הסמים של ג., אינם דבר חדש, וכי המסוגלות ההורית נדרשה על ידי כבוד ביהמ"ש, בעקבות שימושו של ג. בסמים, וכי תלוי ופתוח נגד אפרים תיק סמים עוד משנת 2007.

31. ד"ר כלב יוסף, פסק כי הילדים יועברו ל-ג. תוך חודש ימים מיום 28.7.08, עת יוכיח ג. כי הינו נקי מסמים. מאחר ולא ציין ד"ר כלב יוסף, כי חובה על ג. לתת בדיקות דם + שתן, ברור, כי ג. ימהל שוב את השתן שלו במים, והעברת משמורת משותפת ל-ג. הינה הרסנית והרת גורל לילדים.

32. דבר ידוע הוא, ומן המוסכמות, כי ביהמ"ש, לוקח אורים ותומים את דברי וכתבי המומחה, ללא ויכוח, ללא עוררין על החלטתו, ומיישם אותם בפועל. ד"ר כלב יוסף יודע זאת היטב, פקידות הסעד יודעות זאת היטב, וברי, כי הינכם, יודעים זאת היטב.

33. ד"ר כלב יוסף, יודע גם יודע, שתוך חודש ימים, לא ניתן להיגמל מסמים, וכי על ג. לתת בדיקות דם ושתן, שיוכיחו את נקיונו מסמים ואלכוהול, לפחות למשך חצי שנה. העובדה שלא פסק כך בחוות דעתו, מעידה, כי איננו מודע לסכנה הצפויה לילדים א. וב., מצד אביהם.

34. האם אחד מכם, היה מעלה על דעתו, ליתן משמורת לאדם נרקומן אלכוהוליסט, כשיש לאותם הילדים, חלופה, אמא, נהדרת, אוהבת וחמה, אשר על פי כל חוות הדעת, התגלתה כמשמורנית הטובה ביותר, כולל חוות הדעת של מיטב רופאי קופת חולים כללית, שבדקו את הילדים וציינו כי הילדים מפותחים היטב לגילם, וכן חוות דעתה של עו"ס עפרה כהן, מהמכון להתפתחות הילד בבבלי, שנתנה חוות דעת לתפארת עלי.

35. מכל המסמכים הללו, בחר ד"ר כלב יוסף להתעלם, ולפסוק, כי דווקא, אני, היא זו שצריכה להיות תחת פיקוח פסיכיאטרי למשך חצי שנה. זאת אוביקטיביות? שיראה לי ד"ר כלב יוסף, מסמך אחד, אחד ותו לא, ממנו עולה, מוסק ו/או מובן, כי אני זקוקה לפיקוח פסיכיאטרי.

36. מעולם לא לקחתי סמים, אינני מעשנת, ואינני שותה אלכוהול. אני אשה עובדת, אמא נהדרת, שעד לפני שנה בדיוק, אוגוסט 2007, נחשבתי כאמא טובה ואין חולק על כך. אפילו ג. איננו חולק על כך.

37. בעלי ג., איננו עובד, ואיננו משתכר לדבריו. בכל זאת, מימן בדיקה פסיכיאטרית, בדיקת פסיכולוג, מבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים, לו ולי, במימונו המלא, במזומן ובאופן מיידי. כיצד אדם שטוען שאיננו עובד, ואיננו משתכר, יוכל לגדל שני ילדים, או לדאוג למחסורם? ג., שהינו עבריין, מסומם, שיכור, שמאיים על בעל הדירה שלי, ששולט בכח האגרוף והזרוע על אנשים, שאיננו עובד – איננו זקוק לפיקוח פסיכיאטרי. כך פסק והחליט ד"ר כלב יוסף.

38. אודה על קביעת פגישה עימך, לצורך הצגה בפניך את ההקלטות, התמלולים, החומר המשפטי ודוחות של פקידת הסעד מגבעתיים, הקובעת חד משמעית, מלפני מספר חודשים, כי "ג. אינו דובר אמת, ואין שחר לדבריו, בלשון המעטה".

 

בכבוד רב,

ל.

כך יוצרים תלות נצחית בין הילד שלכם למוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה הגיעה לידי הזמנה (בתחתית המובאה) שנשלחה להורים מאמצים להשתתפות בערב שענינו חשיבות ה"טיפול" בנושא התקשרות הילד המאומץ להוריו המאמצים.

 

בערב "רב חשיבות" זה ישתתפו הפסיכיאטרית ה"דגולה" מירי קרן מנהלת המרפאה לגיל הרך במרכז לבריאות הנפש בגהה וגרי דיאמנט "מומחה" לרפואת ילדים והתפתחות הילד בבית החולים שניידר.

 

ההזמנה נשלחה מטעם פסיפס, מעין מיזם תמוה ולא ברור בנושא ליווי הורים מאמצים ובתחתית ההזמנה מצוין כי פסיפס "מספקים שירות חדשני וכוללני למשפחות, משלב האימוץ ולאורך כל החיים…"

"שירות חדשני" – נשמע כמו טכנולוגיה מהפכנית שתשנה את פני העולם.

"לאורך כל החיים" – נשמע כמו חתונה קתולית מעיקה וחונקת בשילוב מחלה כרונית סופנית ובלתי ניתנת לריפוי.

 

אז מי את מירי קרן?

 

שאלתם את עצמכם פעם מדוע פסיכיאטרית צריכה להיות מעורבת בחייהם של ילדים רכים בשנים? ילדים ביולוגים בכלל ומאומצים בפרט? מדוע ילד מאומץ מקוטלג אוטומטית כילד שצריך ליווי פסיכיאטרי צמוד?

התשובה פשוטה: כסף.

בילדותכם, כמה ילדים באמת עברו טיפול פסיכיאטרי? נכון שמעט? האם יצאנו דור מחורבן? לא.

תעשית הפסיכיאטריה לילדים משגשגת היום יותר מאי פעם אך פתרונות – אין.

מירי קרן היא פסיכיאטרית שמתייגת ילדים, תפקידה לאתר ילדים "חריגים" כביכול ולתת להם "טיפול". מירי קרן לא משפרת את תפקודם של הילדים היא רק "מטפלת" בהם. וטיפולי סרק כאלו כידוע עולים כסף…

 

בכתבה בעיתון הארץ משנת 2007 מצויין כי מירי קרן עובדת בשיתוף פעולה מלא עם פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי. סלוצקי שולחת אליה פעוטות "בעייתיים", כן פעוטות בגיל שנה ושנתיים מגיעים אליה על מנת לקבל "טיפול" פסיכיאטרי בשל בעיות התנהגות לכאורה.

לכל מי שאינו בענינים, העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי אחראית להוצאתם של כ-4,000 ילדים מידי שנה מהבית למוסדות משרד הרווחה.

 

ומי אתה גרי דיאמנט?

 

המכונים להתפתחות הילד בקופות החולים עתירים בילדים מאומצים שמסתובבים במסדרונות הלבנים שלהם ועוברים טיפולים שונים ומשונים כגון טיפולים דיאדיים עקרים. לכל הטיפולים הללו אין כל ביסוס מדעי אך תעשית האבחונים והטיפולים ממשיכה לשגשג ואת ההורים ממשיכים להונות ולטרטר במשך שנים בין טיפול לטיפול ובתירוץ הנפוץ כי "יש לטפל בילד כבר מינקות אחרת התופעה תחמיר…"

 

במאמר משנת 2003 מציינים דיאמנט ועמיתיו בסוף המאמר כי "רוב האימוצים מסתיימים בהצלחה מלאה: הורים מאושרים לילדים בריאים בגופם ובנפשם" אך בתחקיר משנת 2006 של אריאלה אילון ב-7 ימים בידיעות אחרונות (קישורים בתחתית המובאה) בו מצוטטים דבריו של דיאמנט מצטיירת תמונה הפוכה לגמרי מהמצוין במאמר משנת 2003, תמונה עגומה של הורים עצובים לילדים עצובים.

 

מבולבלים מגרי דיאמנט? גם אנחנו.

האם גרי דיאמנט הצליח להביא מחקר מבוסס מובהקות סטטיסטית על אפקטיביות הטיפולים שלו ושל חבריו? אנו בספק אם קיים מחקר כזה. האם יש צורך בטיפולים עבור הילדים הללו? לא בטוח, אבל מה שבטוח ש"טיפולים" אצלו יש למכביר, אך פתרונות אין.

 

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 1

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 2

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 3

 

האתוס המזויף של אנשי ה"טיפול"

 

השבוע שוב ארעה טרגדיה כאשר פורסם בכותרות העיתונים על המקרה הנורא של אמא שהטביעה את בנה בן ה-4 בים. בתקשורת מצוין כי האם "היתה שרויה בדכאון ולא יכלה לשאת בנטל גידול הילד…" אבל חדי העין מביניכם היו מבחינים כי מצוין אף שהילד האומלל אובחן כ"בעל הפרעות נפשיות וטופל בבית החולים גהה".

 

אז הנה לכם, ילד שובב בן 4, ילד נורמאלי לחלוטין שבקושי התחיל צעדיו בחיים כבר מקוטלג ע"י פסיכיאטרים כילד מופרע.

 

האם יתכן שמירי קרן מגהה טיפלה בילד וקטלגה אותו כחולה נפש?

האם יתכן שמירי קרן או קולגה שלה אמרה לאם כי בנה יצטרך "טיפול" כל ימי חייו?

האם יתכן כי האם נכנסה לדיכאון בעקבות האבחנות הקשות של מירי קרן וחברותיה?

האם יתכן שהאם הבינה כי ילד שמקוטלג כמופרע הוא ילד שיהיה חסום בפני שרות בצבא, בפני גידול ילדים, בפני מקומות עבודה רבים ויסבול כתוצאה מזה?

האם יתכן כי האם החליטה לשים קץ לחיי הילד משום שהמערכת הפסיכיאטרית נתנה לה להבין כי אין עתיד לילד והוא "יטופל" כל ימי חייו ולכן היא החליטה (שלא בצדק כמובן) לשים קץ לייסוריו?

האם יתכן כי המערכת הפסיכיאטרית היתה שותפה סמויה לפשע הנורא הזה והאמא היתה רק השליח?

האם יתכן כי ילד רך בשנים, מחונן ונורמאלי לחלוטין איבד את חייו בצורה טראגית וכואבת משום שסומן על לא עוול בכפו ע"י המערכת המפלצתית הזו כילד "פגום"? 

 

סתם נקודה למחשבה.