עדות מדריך שעבד במרכז חרום אל"י על התעללות בילדים במקום

“מקום בלב” הינו מרכז חירום של משרד הרווחה ברח’ זמנהוף 12 ת”א ומתופעל ע”י אגודת אל”י בראשותה של חניתה צימרין. אל מכלאה זו מובלים בכפיה ילדים שנותקו מהוריהם רובם ללא סיבה מוצדקת, ובתואנות שווא של עובדים סוציאלים כי הוריהם לכאורה “מסכנים” אותם…

 

המקום מסורג ואטום לבל ישמעו השכנים מבחוץ את המתחולל בו. למרות שיש נוכחות משטרתית במקום, אנשי המשטרה אינם מודעים או שהינם מתעלמים מהנעשה בין כותלי המבנה הזה.

 

הילדים, בנוסף לכך שאינם לומדים באופן סדיר ובניגוד לחוק חינוך חובה נמצאים למעשה בסוג של מעצר מנהלי על לא עוול בכפם.

 

מזה שנים רבות ידוע כי מרכזי חירום של משרד הרווחה מייצרים ילדים עם צלקות נפשיות רבות. משרד הרווחה מתעלם, מבקר המדינה מתעלם ומשטרת ישראל מתעלמת. אף אחד לא טורח לחקור את הזוועות המתחוללות מאחורי כתלי המבנים הללו.

 

להלן עדותו של מתנדב שעבד במרכז החירום של אל”י אשר חושפת התעללות בילדים חסרי ישע ע”י צוות המקום.

 

מרכז חירום אל"י בתל אביב

מרכז חירום אלי בתל אביב

מרכז חירום אל"י בתל אביב

מרכז חירום אלי בתל אביב

 

מרכז חירום אלי בתל אביב"י בתל אביב

מרכז חירום אל

 

בשנת 200X עבדתי כמתנדב במרכז החרום לילדים במצבי סיכון “מקום בלב”, ברח’ זמנהוף 12 ת”א אשר מתופעל ע”י אגודת אל”י. אני מהנדס מחשבים במקצועי, והתנדבתי גם לסייע בהשגת מחשבים חדשים למשחקיה במקום.

 

לי, כאדם מבוגר ומנוסה, נגרמה טראומה די רצינית משהותי במקום, צא וחשוב איזו טראומה נגרמה מכך לילדים המסכנים שנאלצו לשהות שם, והם עוד קוראים לעצמם “מקום בלב”…

 

במקום יש ילדים שהוריהם ממש הזניחו אותם פיזית, או התעללו בהם פיזית או מינית, אך ממה שראיתי ילדים אלו היו בפירוש מיעוט קטן שם, בעוד שרבים אחרים הוצאו מביתם בכפיה ולא מבינים למה. היחידות שהיו ממש נחמדות שם, היו בנות השרות הלאומי.

 

מעשנים בנוכחות הילדים

 

כ- 80% מהצוות היו מעשנים ועישנו בנוכחות הילדים. הבניין סגור הרמטית, מסורג, היציאה לגג נעולה, הדלת הראשית נעולה וכך גם המעבר בין הקומות.

 

כיום, כשהחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים כבר קיבל שיניים מעניין לדעת כיצד אוכפים שם את החוק? הרי הילדים לא יכולים להתלונן…

 

אני פשוט לא מאמין שאנשי הצוות יוצאים לעשן בחוץ… שווה לבדוק את זה. פקח מטעם העירייה, למשל, יכול ואף חייב לקבל תלונה בנדון, ובסמכותו לקנוס אותם.

 

משטר של טרור

 

מהרגע הראשון נתקלתי במערכת משמעת קפדנית ביותר במקום, כשעל כל  “פיפס” הכי קטן, גם על מילה מיותרת, הילדים מקבלים עונש:

 

לא להשתתף בפעילויות עם שאר הילדים.

להישאר סגור בחדר בבידוד. אסור לילד לדבר עם איש, ואסור  לאיש לדבר איתו.

בידוד הילד ב “חדר רגיעה”, כך מכונה חדר המיועד לבידוד, ולאו דווקא של  ילדים מתפרעים  – הנמצא המקום .

שלילת ארוחת הערב – וכיו”ב.

אם הילד מסרב לעלות לחדר או להישאר בבידוד – הוא נגרר לשם בכוח.

 

משטר טרור כזה אני לא זוכר גם בטירונות הצבאית שעברתי, ולדעתי מדובר מבחינת התדירות והאינטנסיביות, באמצעים שהם הרבה מעבר למה שמוגדר כ”אמצעים חינוכיים”, גם ובעצם בייחוד, אם לוקחים בחשבון, שהילדים במקום חוו טראומות שונות – ומראש אינם אמורים להיות “ילדים שהתנהגותם למופת”.

 

הטחות ראש בקיר

 

בתאריך XX/XX/XX, כשהייתי במרכז, סיפר לי הילד ב’, שהייתי איש הצוות החביב עליו, בבכי, כי המדריך לירון, לאחר שהכניס אותו בכח למעלית ותוך כדי כך הטיח את ראשו בקיר המעלית.

 

את הכנסתו למעלית בכח ראיתי, וירדתי לקומה התחתונה ברגל – אך את הטחת הראש לא ראיתי שכן המדריך היה עימו לבד. מה שכן ראיתי ואף מיששתי היתה החבורה שעל ראשו של הילד, מה שגרם לי להאמין לטענתו.  

 

אציין, כי מהיום שנקלט במקום, נכרך ב’ אחרי והסתדר עימי מצוין, כמו גם עם שאר הילדים.

לעומת זאת, אותו מדריך, לירון, התנכל לו במספר הזדמנות ( סיבותיו עימו ) גם ללא כל סיבה נראית לעין.

 

עוד אוסיף, כי בימים הראשונים לשהייתו במקלט, נראה ב’ מאושר ומחוייך, אך נעשה כעוס מסוגר ומלא כעסים על המקום ועל חלק מהמדריכים, לנוכח ההתנכלויות שהייתי עד רק לחלקן מצד הצוות.

 

למשל: לב’ היה חבר טוב אחד בחייו, בשם ע’, שהיה שכן שלו ממקום מגוריו האחרון, ושאף הוא שהה במקלט. למרות שניסו להיות יחד בכל עת וביקשו לשהות זה בחדרו  של זה, ואף ביקשו לישון ביחד באותו חדר, המדריכים עשו כל שביכולתם להפריד ביניהם – בחינת “הפרד ומשול”, ושניהם היו מאוד מתוסכלים מכך.

 

כן אעיד, שבהשוואה לשאר הילדים במקום, ב’ היה הילד הכי שקט וממושמע שראיתי, והתנהגותו היתה למופת.

 

אלימות, הכאות וכליאה

 

בתאריך XX/XX/XX, הגעתי למרכז בשעות אחה”צ ע”מ להשלים עבודה על המחשבים שהכנתי, והילדים ב’  וע’ הורשו להישאר עימי בקומת הקרקע, לסייע ולהתבונן.

 

דיברנו כשעה, כשבייחוד שימשתי להם אוזן קשבת לחוויות ולתחושות אישיות קשות שהיו להם במקום. שני הילדים היו רגועים ביותר לאחר השיחה וחפצו להמשיך בה, ואז הם נקראו למעלה ע”י המדריכים, כששאר הילדים נקראו לצאת החוצה ולהתכונן ל”יום הפוך” כהגדרת המדריכים, קרי יום שבו הופכים לילדים את השגרה ויוצאים לפעילות בלילה – טיול לחוף הים.

 

המשכתי לעבוד על המחשב, וכעבור זמן שמעתי קולות נוראים מלמעלה: צעקות, זעקות, בכי, קולות דלתות נטרקות בעוצמה ורעשים של חפצים מושלכים.

 

כל זה , אינו יוצא דופן במקום אך הדבר התארך מעבר לרגיל, ואז עליתי למעלה בריצה, ומצאתי מהומת אלוהים:

 

מדריך בודד, רון שמו, נשאר במרכז עם מספר ילדים: האחים א’ וי’, ע’  וב’.

 

רון החליט שע’ וב’ לא יוצאים עם כולם ושעליהם לעלות לחדריהם.

 

הם סרבו ואז אילץ אותם להישאר בחדר הבידוד. בתחילה שהה איתם, ולאחר שהתקוטט  איתם פיזית, החליט לצאת מהחדר ולסגור אותם שם.

 

י’ סירב לצאת ואף סירב להישאר בבידוד, ניסה להתחבא ומשנשאר שם נרגע מעט.

ובעקבותיו גם אחיו א’, שלבסוף אולץ לצאת, בכח ונלווה למדריכה שעלתה לקחתו.

בשלב מסוים רון הרים אותו באוויר והשליך אותו מספר מטרים – עד קצה המסדרון.

 

רון ביקש ממני לסייע לו עם הילדים. תחילה עליתי עם יאיר למעלה, כשהוא נותר עם ע’ וב’, אח”כ, שוב החלה מהומה למטה, ע’ וב’ צעקו שמכים אותם ורצתי לשם: המדריך כלא את ע’ בחדר הרגיעה, בעוד ב’ הצליח לחמוק משם, התקשר לאימו ודווח לה כי מכים אותם, שהוא לא מוכן להיות שם וביקש שתבוא לקחת אותו משם.

 

האמא התקשרה למקום , אך רון לא ענה לה, ובינתיים הזעיק למקום מדריך נוסף, שמו גיא כ’ לאחר זמן מה הגיעה האם עם סבתו של ב’ למקום, וביקשה להיפגש עם בנה, אך לא נתנו לה להיכנס.

 

ב’, ראה את אימו בחוץ, והיה נסער מאוד. הוא עלה לחדר בקומה העליונה, וניסה לדבר איתה מבעד לחלון, כשהמדריך רון מנסה בכח למנוע זאת ממנו, וגם ע’ עלה איתו. הם ביקשו להשאירם לבד, ובשלב זה יצאתי אל האם וניסיתי להרגיעה.

 

הסברתי לה שאני רק מתנדב במקום, ושאין לי סמכות להכניס אותה פנימה.

 

בעודנו משוחחים, שבו שאר הילדים עם המדריכים מהטיול, כולם עצבנים וצועקים, החלה מהומה גדולה, ילדים החלו לצעוק:” מרביצים לנו פה – לא רוצים להיות כאן יותר רוצים הביתה ” וכיו”ב, ואז עמדתי להיכנס פנימה לסייע בהרגעת המצב, וב’ ניצל את ההזדמנות ויצא החוצה כדי לדבר עם אימו, אך הוא נתפש בכח ע”י 3 מדריכים, שגררו אותו פנימה.

 

עלינו למעלה, ואז ראיתי את שלושת המדריכים, למיטב זכרוני רון, גיא ומדריך נוסף, שאינני זוכר את שמו אוחזים בב’, וגוררים אותו אל תוך המקלחת, שם הטיחו אותו ברצפה, ומנעו ממנו לצאת במשך שעה ארוכה, כשחלקם גם היכו אותו במכות יבשות.

 

הסתרת האירועים וטיוח דוחות

 

כשהתקוממתי ואמרתי להם “מדוע בכזה כוח , מה הוא עשה ? ” השיבו לי שלא אתערב, ושהם יודעים מה הם עושים. בהמשך הערב ביקשו שאשאר במקום לתחקיר על האירוע החריג שנוהל ע”י גיא , ונשארנו כל הצוות עד 02 אחר חצות.

 

הדוח שנכתב, נועד לכסות על המשתתפים והאחראים לאירוע שהיו המדריכים שהתנהגו בצורה ילדותית, מבוהלת ולא אחראית לכל אורכו – ולא הילדים !

 

הושמטו ממנו קטעי אירועים ועדויות כדי שהמדריכים לא יסתבכו.

 

לגבי עדות מסוימת של מדריך, כי היכה ילד, זכור לי היטב כי כותב הדוח אמר לו באוזני כולנו: “השתגעת ? מילא לעשות את זה, אבל לספר ? לטובתך אני לא מכניס את זה… “

 

עוד הוסבר לי כי העניין נחוץ, כי וודאי תהיה תלונה למשטרה בנושא, ואולי גם יגיע חוקר נוער,

 

ולכן חשוב “להיות מכוסים ולתאם הכל”, ואז, יקרה  מה שתמיד קרה: התלונה תיגנז, והכל יהיה בסדר. כמו כן נאמר לי כי כבר הוגשו תלונות בעבר, ושהם לא מתרגשים מזה.

 

הפעלת סחיטה ואיומים

 

כשאמו של ב’ התקשרה למקום ואמרה שבכוונתה להלחם בהם ושברצונה להשיב את בנה הביתה, ושיש לה עדויות מבפנים על מה שקורה שם, התחלתי לקבל מהם שיחות טלפון, שבהן איימו עלי, לבל אדבר עם איש על המקום על איזשהו פרט מידע ולו הקטן ביותר.

 

השיחות היו הן ממדריכה בשם נירית, הן מעודד המדריך הראשי במקום, הן ממנהלת המרכז – טובה והן מהעובדת הסוציאלית במקום רחל (היא לא איימה – רק הודיעה לי על הפסקת פעילותי שם לאלתר)

 

הם רמזו ובייחוד אותה נירית, שאם “אלכלך” עליהם הם יוכלו בקלות “ללכלך” עלי ו”לתפור לי תיק”, למשל שבעצמי התעללתי בילדים ושבשל כך “זרקו” אותי משם…

 

לא ממש חששתי, כי הייתי משוכנע שזה איום סרק, ושגם אם ידרדרו לזה, הרי להד”מ, משום שאף ילד לא ימציא משהו סתם כך, מה גם שהילדים שם אהבו אותי מאוד, ודי שנאו את רוב המדריכים.

 

כמו כן הם איימו שיש להם קשרים במשטרה, ושאם אצור קשר עם מי ממשפחות הילדים ששהו / שוהים שם – יגישו נגדי תלונה במשטרה על עבירה לכאורה על חוק הנוער…

 

אחד המדריכים במקום, רון, היה גם שוטר.

 

קראתי את חוק הנוער לעומק, והבנתי שהם סתם מנסים להפחיד אותי, כך שהמשכתי לסייע לאמו של ב’ לחלצו מהמקום, ולאחר מספר חודשים, הוא שב לביתו.

הייתם רוצים שהילד שלכם יגדל אצל נרקומן? אצל פקידות הסעד בעירית ת"א התשובה תלויה בטובות ההנאה שהן מקבלות

יום ראשון, 24 באוגוסט 2008

לכבוד

לכבוד

1. פרופ' גבי ברבש – מנהל בית חולים איכילוב

    מרכז רפואי ע"ש סוראסקי

    רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

5. ד"ר רוחמה מרטון –

    נשיאה ומייסדת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

2. פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל משרד הבריאות

    רח' בן טבאי 2, ירושלים 93591

   פקס': 02-6783266,

mankal@moh.health.gov.il 

6. ד"ר גרסיאלה כרמון – פסיכיאטרית – חברה

    בהנהלת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

3. ד"ר עוזי שי – פסיכיאטר מחוזי – לשכת

    בריאות מחוזית תל-אביב – רח' הארבעה 12,

    תל – אביב 64739, פקס': 03-5620567

 

7. ד"ר אבי הסנר – סמנכ"ל בקרת איכות

      וסיכונים מרכז רפואי – בי"ח איכילוב

      רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

4. ד"ר שאול סטיר – מומחה לפסיכיאטריה

    חבר ועד סניף תל-אביב של איגוד

    הפסיכיאטריה בישראל

    בן יהודה 18, פתח-תקוה 49373,

    פקס': 03-9224966

 

   

נכבדיי שלום רב,

 

הנדון:  קבילה נגד ד"ר יוסף כלב –

מנהל היחידה למסוגלות הורית הקרן למחקרים רפואיים
מרכז רפואי ע"ש סוראסקי, בית חולים איכילוב

 

1.    הנני אמא לשני ילדים, א. וב., נמצאת במאבק הליכי גירושין קשים ומרים מבעלי בנפרד, ג. מיום 26.8.07.

2.    במסגרת הליכי גירושין אלו, ביקש ג. את המשמורת על א. ו-ב..

3.    ג. הינו משתמש קבוע בסמים. תלוי ועומד נגדו תיק סמים פתוח במשטרת ישראל מיום 24.8.2007 בעת שנעצר על ידי משטרת ישראל, נמנעה לשכת הרווחה בתל-אביב, מלהלין את הילדים בביתו של ג..

4.    ג. איננו "עובד" מספר שנים, איננו משלם מיסים למדינה, מתקיים מפעילות עבריינית, חבר בארגון פשיעה של משפ' מפורסמת, מתפרנס ממתן הלוואות בריבית קצוצה, גביית חובות בשוק האפור, מתן חסות על עסקים (פרוטקשן).

5.    ג. אמר לי מפורשות: "אני אדאג שהילדים לא יהיו אצלך. אני אשים מאה אלף דולר להוציא לך את הילדים, אני אדאג לאשפז אותך. את תהיי בבית חולים לחולי נפש". מילים אלו מוקלטות ומתומללות על ידי סטנוגרמה.

6.    את פקידות הסעד מלשכת הרווחה: עינת צור וויקי היינה, שיחד ג. קיים נגד פקידות סעד אלו, תיק פלילי ביאח"ה משטרת ישראל, בעקבות סרטון וידיאו שבו מצולמת עינת צור, כשהיא מתקרבת לעבר מכוניתו של ג., רוכנת כלפיו, מקבלת מעטפה לידיה, וממשיכה לדרכה, וכן תמלולי שיחות מוקלטות מפקידות סעד אלו, שמודות בפה מלא: "אפרים מסיע אותנו, הוא לוקח אותנו לסידורים. אנחנו ביקשנו ממנו".

7.    פקידות סעד מושחתות אלו, נפסלו!!! על ידי בית המשפט מלהגיש בתיק שלי תסקירים ו/או חוות דעת. בעקבות פקידות סעד מושחתות אלו, עברתי להתגורר בעיר גבעתיים ביום 25.12.07. פקידות סעד מושחתות אלו, מכירות אותי ואת משפחתי כשלושה חודשים!!! ספטמבר – דצמבר 2007. בגבעתיים מכירים אותי ואת משפחתי שמונה חודשים ינואר – אוגוסט 2008.

8.    דבריו של ג., בדבר מתן שוחד לפקידות סעד אלו, נאמרו 3 חודשים לפני הכרותי את דוקטור כלב.

9.    בית משפט לעניני משפחה ר"ג, השופט גיימפן, מינה את ד"ר כלב בחודש יוני 2008, כמומחה מטעמו, ליתן חוות דעת – מי המשמורן המתאים ביותר לילדים.

10. עם תחילת הפגישות שלנו עם ד"ר כלב, אמר לי ג. ביום 16.4.08:

"אני לא אשקוט עד שיקחו לך את הילדים. את תהיי באברבנל. אני אדאג שישימו אותך באברבנל. יש לי מספיק כסף לדאוג לכך ואני אביא לך פעם בחודש את הילדים שתראי איך הם לבושים כמו חיילים ממושמעים. תעשי בדיקות יא'משוגעת, מי את בכלל. עבדה אצל עופר. איזה דבר. איזה אהבלה, איזה טעות עשיתי. היא לא בסדר. הנה תראה, הפדיחה הכי גדולה שיש לי ילדים ממך. הרסה לי את הילדים, הרסה את א. ו-ב.. מסכנים הילדים…

איזה מסכנה את, יא אללה. מה עשו לך. ריסקו אותך. דוקטור כלב יבדוק אותך. את עוד תראי את זה. את לא תהיי אמא של הילדים. את עוד תראי מה אני מסוגל לעשות. איזה מסכנה את. אני מבטיח לך שאני אאשפז אותך ביחד עם דוקטור כלב באברבנל. הוא יעשה כל מה שאני יגיד לו. מילה שלי. בואי תראי."

      שיחה זו הוקלטה על ידי, ותומללה על ידי סטנוגרמה, מצ"ב נספח "א".

11. ד"ר כלב יוסף, לצורך הכנת חוות דעתו, הסתמך ברוב חוות דעתו על תסקירים ודברי אותן פקידות סעד משכבר הימים: עינת צור וויקי היינה, למרות שהוא יודע גם יודע, כי נפסלו מלפעול בתיק שלי על ידי כבוד השופט גייפמן, עקב חשדות חמורים כנגדן על ידי משטרת ישראל, וכן מאחר ואינני מתגוררת בתל-אביב. תמוה ביותר, כיצד מנהל ד"ר כלב יוסף, שיחות טלפון עם פקידות סעד אלו, שטיפלו בתיק שלי 3 חודשים, ולא להתייחס לפקידות הסעד בעיר גבעתיים, בה אני מתגוררת 8 חודשים (ומעת התחלת עבודתו של ד"ר כלב, בהוצאת חוות דעת, 6 חודשים).

12. ד"ר כלב אף מצוטט את דברי פקידות הסעד מתל-אביב, שאני כביכול, הגשתי תלונות לא מוצדקות נגד ג. במשטרת ישראל.

13. אציין, כי התלונות "הבלתי מוצדקות" שלי כלפי ג., הינן מוכחות במסמכים ועל ידי עדי שמיעה ששמעו את ג. צורח "תתכונני למותך, היום זה היום האחרון שלך זונה", ואני מתוך חרחורי נשמתי האחרונים, בטרם איבדתי את ההכרה, מלמלתי לעבר ג.: "אני אוהבת אותך", וזאת רק כדי שירפה את לפיתתו מהגרון שלי. מילים אלו הצילו את חיי, כי ג. שחרר את לפיתתו מהצוואר שלי, ואמר: "את אוהבת אותי אה… איזה אהבלה את… איזה זבל…" השתין עלי, ועזב את הבית. שכנתי בדירה צמודה ששמעה את כל ההתרחשות, הזעיקה את המשטרה, ומאז ועד עצם היום הזה, מורחק ממני ג., על ידי צווי בית משפט.

14. ביום 28.7.08, נכחנו ג., אני, מזכירתו דפנה, והמדפיסה זהבה, במשרדו של ד"ר כלב יוסף, לצורך השלמת חוות דעתו של ד"ר כלב. ג. הגיעה לפגישת אינטראקציה זו, כשהוא מריח מפיו ריח חזק של אלכוהול, עיניו אדומות ומזוגגות, קצף לבן בפיו, והינו מדבר ללא הפסקה. ביקשתי מד"ר כלב, שיבצע בדיקת גילוי סמים ברגע זה לג., כי הוא מסומם.

15. ג. טען שאיננו מסומם, והסכים לבצע בדיקות גילוי סמים, בתנאי שגם אני אעשה את הבדיקות הללו. במקום, לקח אותנו ד"ר כלב יוסף, לחדר המיון בבית חולים איכילוב, לצורך בדיקות דם ושתן לגילוי סמים ואלכוהול.

16. תוצאות מעבדה של מיון איכילוב העלו את הממצא הוודאי, כי ג. מסומם ונתגלה בגופו סם מסוג "מריחואנה". בדיקת שתן נמהלה על ידי ג. במים, והוא סרב לתת בדיקת שתן נוספת. בדיקות סמים אלו מצ"ב מסומנות "ב".

17. תוצאות מעבדה של גילוי סמים שלי, העלו את שכולם יודעים, דמי נקי.

18. מה עשה ד"ר כלב יוסף, עם ידיעתו את תוצאות הבדיקות גילוי סמים אלו, שג. מסומם, נוהג ברכבו מסומם ושתוי?

19. האם סבורים אתם, כי התקשר לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים? האם סבורים אתם כי דיווח למשטרת ישראל? האם סבורים אתם כי התקשר למזכירות בית משפט? לא ולא. ד"ר כלב יוסף, באופן תמוה ובלתי ניתן להבנה, לא עשה מאומה!!!

20. לא רק שלא עשה מאומה ד"ר כלב יוסף, אלא אף שיקר, רימה והונה את בית המשפט בחוות דעתו, וכתב כי סיכם איתי שאני אחליף באותו יום את הסדרי הראיה עם ג., דבר שלא היה ולא נברא! מאחר ו-ג. סירב בכל תוקף להחליף את הסדרי הראיה כשהיינו במשרדו.

21. עוד כותב ד"ר כלב יוסף בחוות דעתו: "הדרמה שהתחוללה בחדר הבודק, לאחר שחוות הדעת היתה כבר מוכנה, הכניסה אלמנט חדש בהתייחסותי לאפי לאור התנהגותו בהשפעת הגרס". נשאלת השאלה המתבקשת, אם חוות הדעת היתה כבר מוכנה וכתובה, לשם מה זימן אותי ד"ר כלב יוסף, לפגישת אינטראקציה נוספת עם ג.? הרי ד"ר כלב יוסף החליט כבר את שהחליט, אז מדוע בחר לזמן אותי ל- 4 שעות נוספות של בדיקת אינטראקציה? מה היתה המטרה לכך?

22. אני התקשרתי לעורך-דינו של ג., שמעון פרץ, והתחננתי אליו, שיבקש ממרשו, שיחליף איתי את הסדרי הראיה, ושג. יקח יום למחרת את הילדים. בזכות התערבות עורך דינו של ג., שונו הסדרי הראיה של אותו יום.

23. למחרת (29.7.08 יום שלישי) התקשרתי לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים, ושאלתי אותה האם עדכן אותה ד"ר כלב על גילוי הסמים בבדיקות הדם של ג..

24. פקידת הסעד לאה עזרא, נדהמה ביותר על הגילוי, ומסרה לי שד"ר כלב לא התקשר אליה, לא חיפש אותה, ולא השאיר לה הודעה, והיא היתה כל אותו יום (שני 28.7.08) במשרד, ותמהה מדוע לא עשה זאת. פקידת הסעד לאה עזרא אמרה לי  שהיא תתקשר לד"ר כלב לאמת את הממצאים שמסרתי לה.

25. לבעלי, ג., עבר פלילי "מרשים" מאוד, והוא אף ריצה עונש של 4.5 שנות מאסר בכלא. מפסיקת בית משפט עליון, נכתב מפורשות על מידת אכזריותו ותוקפנותו כלפי הזולת.

"המערער הורשע בבית משפט המחוזי בתל-אביב בארבעה אישומים, שנושאם קשר לבצע פשעים, מעשי סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גרימת חבלה של ממש, תקיפה, נסיון להדחת עד ושיבוש מהלכי משפט.

המערער דנן בלט בברוטליות של התנהגותו, ו"לא חמל ולא ריחם על אף אחד". נזכיר, גם שהמערער השמיע אף איומים כלפי קרבנותיו לבעל יעזו להתלונן למשטרה, ושהתברר, כי טרם שילם את סכום הפיצוי שהוטל עליו".

רצ"ב החלטת בימ"ש עליון נספח "ג".

26. ההתעלמות המכוונת של ד"ר יוסף כלב, ממאות מסמכים משפטיים המצויים בידיו, ואשר נמסרו לו על ידי בקלסר עב כרס מסודר, ממוין עם תאריכים, מעלה תמיהות ושאלות קשות בדבר החלטתו האומללה, ליתן משמורת משותפת ל-ג. על הילדים א. וב. התעלמות מופגנת זו, ממסמכים אלו, מעלים חשש כבד ביותר בלבי, כי ג., מימש את איומו, וכדבריו שלו, שיחד את דוקטור כלב יוסף, בכסף.

 

27. במשך שנים רבות וארוכות שימשתי כמנהלת משרד רואי חשבון, ומזכירה משפטית של משרד עורכי-דין מהמוכרים בישראל.

28. הצגתו של ד"ר כלב יוסף, אותי, באור שלילי, מעידה כי ד"ר כלב יוסף, מפגין אי הבנה יסודית מינימלית בקריאת אותם מסמכים משפטיים, הרשומים בעברית פשוטה ומנוסחת היטב.

29. שבוע ימים!!! לפני 28.7.08 – יום מתן חוות הדעת, נמסר לי על ידי בעלי ג., בדיסק שמע זה המצ"ב כנספח "ד", כי: "ד"ר כלב, יקבע שאת זקוקה להשגחה פסיכיאטרית, ויקחו לך את הילדים.  הילדים ישנו אצלי, אפילו שאני משתמש סמים ומסטול".

30. המינימום שציפיתי מד"ר כלב יוסף, טרם החלטתו בדבר הסדרי הראיה המשותפים היה, כי ג. יעבור בדיקת גילוי סמים צפופה (בדיקות דם + שתן) במשך חצי שנה. דבר זה מתבקש ונדרש מאליו, מאחר וד"ר כלב יוסף, מודע לכך כי בעיות הסמים של ג., אינם דבר חדש, וכי המסוגלות ההורית נדרשה על ידי כבוד ביהמ"ש, בעקבות שימושו של ג. בסמים, וכי תלוי ופתוח נגד אפרים תיק סמים עוד משנת 2007.

31. ד"ר כלב יוסף, פסק כי הילדים יועברו ל-ג. תוך חודש ימים מיום 28.7.08, עת יוכיח ג. כי הינו נקי מסמים. מאחר ולא ציין ד"ר כלב יוסף, כי חובה על ג. לתת בדיקות דם + שתן, ברור, כי ג. ימהל שוב את השתן שלו במים, והעברת משמורת משותפת ל-ג. הינה הרסנית והרת גורל לילדים.

32. דבר ידוע הוא, ומן המוסכמות, כי ביהמ"ש, לוקח אורים ותומים את דברי וכתבי המומחה, ללא ויכוח, ללא עוררין על החלטתו, ומיישם אותם בפועל. ד"ר כלב יוסף יודע זאת היטב, פקידות הסעד יודעות זאת היטב, וברי, כי הינכם, יודעים זאת היטב.

33. ד"ר כלב יוסף, יודע גם יודע, שתוך חודש ימים, לא ניתן להיגמל מסמים, וכי על ג. לתת בדיקות דם ושתן, שיוכיחו את נקיונו מסמים ואלכוהול, לפחות למשך חצי שנה. העובדה שלא פסק כך בחוות דעתו, מעידה, כי איננו מודע לסכנה הצפויה לילדים א. וב., מצד אביהם.

34. האם אחד מכם, היה מעלה על דעתו, ליתן משמורת לאדם נרקומן אלכוהוליסט, כשיש לאותם הילדים, חלופה, אמא, נהדרת, אוהבת וחמה, אשר על פי כל חוות הדעת, התגלתה כמשמורנית הטובה ביותר, כולל חוות הדעת של מיטב רופאי קופת חולים כללית, שבדקו את הילדים וציינו כי הילדים מפותחים היטב לגילם, וכן חוות דעתה של עו"ס עפרה כהן, מהמכון להתפתחות הילד בבבלי, שנתנה חוות דעת לתפארת עלי.

35. מכל המסמכים הללו, בחר ד"ר כלב יוסף להתעלם, ולפסוק, כי דווקא, אני, היא זו שצריכה להיות תחת פיקוח פסיכיאטרי למשך חצי שנה. זאת אוביקטיביות? שיראה לי ד"ר כלב יוסף, מסמך אחד, אחד ותו לא, ממנו עולה, מוסק ו/או מובן, כי אני זקוקה לפיקוח פסיכיאטרי.

36. מעולם לא לקחתי סמים, אינני מעשנת, ואינני שותה אלכוהול. אני אשה עובדת, אמא נהדרת, שעד לפני שנה בדיוק, אוגוסט 2007, נחשבתי כאמא טובה ואין חולק על כך. אפילו ג. איננו חולק על כך.

37. בעלי ג., איננו עובד, ואיננו משתכר לדבריו. בכל זאת, מימן בדיקה פסיכיאטרית, בדיקת פסיכולוג, מבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים, לו ולי, במימונו המלא, במזומן ובאופן מיידי. כיצד אדם שטוען שאיננו עובד, ואיננו משתכר, יוכל לגדל שני ילדים, או לדאוג למחסורם? ג., שהינו עבריין, מסומם, שיכור, שמאיים על בעל הדירה שלי, ששולט בכח האגרוף והזרוע על אנשים, שאיננו עובד – איננו זקוק לפיקוח פסיכיאטרי. כך פסק והחליט ד"ר כלב יוסף.

38. אודה על קביעת פגישה עימך, לצורך הצגה בפניך את ההקלטות, התמלולים, החומר המשפטי ודוחות של פקידת הסעד מגבעתיים, הקובעת חד משמעית, מלפני מספר חודשים, כי "ג. אינו דובר אמת, ואין שחר לדבריו, בלשון המעטה".

 

בכבוד רב,

ל.