משטרת ישראל חויבה בנזיקין עבור חיפוש פראי שביצעה בבית בעת ששהו בו קטינים

ביהמ'ש קבע כי למרות שלא ניתן לערוך חיפוש ב'כפפות של משי', החיפוש המשטרתי בוצע בחוסר זהירות ובמידה מסוימת של פראות וחוסר אכפתיות לתוצאה, תוך סטייה מסטנדרט התנהגות סביר. 

 

תביעה כספית המופנית כנגד משטרת ישראל, בגין נזקים לרכוש, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, אשר נגרמו לתובעים במסגרת חיפוש לגילוי סמים שנערך בביתם. החיפוש בוצע בעקבות מידע מודיעיני ובמהלכו נמצאה כמות סם שאיננה מוגדרת לצריכה אישית. בזמן החיפוש הייתה האם מחוץ לבית ובנה הקטין [17] היה בדירה עם אחיו החשוד, חברו ואחותו הקטינה.

 

בית משפט השלום קיבל בחלקה את התביעה ופסק כי:

 

ביהמ'ש קבע כי ניתן היה לערוך את החיפוש באווירה מכובדת, היות ומדובר בחיפוש שבוצע ללא התנגדות, על ידי כוח אדם רב, בדירה שאיננה של החשוד ובפרט שנמצאו יחד עם החשוד קטינים. נקבע כי ההסתברות שנזקי הרכוש הנטענים נגרמו במהלך החיפוש, גבוהה יותר מההסתברות שנגרמו קודם לכן. ביהמ'ש דחה את הטענה לפיה משלא נרשם בדו'ח החיפוש נזק כלשהו ומשחתם החשוד על הדו'ח, יש לראות בכך הוכחה שלא נגרם נזק. החתימה בוצעה תחת איומים שונים, מבלי שניתנה לחותם האפשרות לקרוא את הדו'ח. לנוכח סעיפי חוק החיפוש, נראה כי השוטרים ערכו את החיפוש החיצוני על גוף התובע תוך חריגה, הן לחיפוש על גופו של מי שאינו בגדר 'חשוד' והן לחיפוש על גופו של קטין. ומשלא טרחו השוטרים ליידע את התובעת בדבר החיפוש על גופו של בנה הקטין, הרי שהפרו הפרה בוטה את הוראת סעיף 14ג[ג][4][ב] לחוק החיפוש

 

לפסק הדין