הרהורים על משפחה וילדים

להלן שיטות חקירה פסולות בהם משתמשים חוקרי ילדים בארץ ולא זו בלבד שתוצאת החקירה שלהם עלולה להיות מעוותת, להאשים חפים מפשע או לחילופין לפספס את האשמים, היא אף גורמת נזק נפשי לילד הנחקר. יש לדרוש את חומר החקירה הגולמי ככל שניתן על מנת לוודא שחקירת הילד לא בוצעה ברישול ובחוסר רגישות.

אין לחקור את הילד מספר פעמים

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל”אימון” למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג “התקלח עימה” 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

“מצילי הילדים” שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע”י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: “אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…”

כלומר ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

אין להסביר לילד את המושגים טוב ורע

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של “מגע טוב”, “מגע רע” או “מגע סודי”, דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון “האם אורי נגע בך כאן?” ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון “מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…”. משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

אין להשתמש בפריטים להדגמה

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל”לימוד” הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

אין לדובב את הילד ע”י מחוות חבריות

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו “אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…”. יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו “אוי, איזה ילד מסכן…”. תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

קיבלה שכר חדשי של 22,000 ש”ח עבור התעלמות מילדים עניים  

מתחקיר של יואב יצחק מ NFC עולה כי העובדת הסוציאלית עליזה אולמרט הועסקה בשנת 2004 בחברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע”מ, שבשליטת איל ההון אבי נאור. 

אולמרט קיבלה עבור העסקתה בחברה זו שכר חדשי של 22,000 ש”ח במסגרת פרויקט ציבורי-חברתי ביוזמת אבי נאור וגורמים נוספים. המימון שנדרש לכך: כ- 2 מיליארד ש”ח. מדובר בפרויקט יניב, במסגרתו ביקשו הוגיו לגייס כספים למפעל חברתי להצלת מאות אלפי ילדים בסיכון, החיים בתנאי עוני ונחשלות. חלק קטן מאוד מיוזמה זו בוצע בעפולה ובקריית גת.

באותה תקופה דובר על תרומה בסך 25 מיליון דולר מצד אבי נאור, וסכום נוסף של 25 מיליון דולר מצד איל ההון חיים סבן. גם קרן סאקט”א-רש”י הבטיחה סיוע. התרומות להצלת ילדים בסיכון לא ניתנו בסופו של דבר. ואולם, “התרומות” למשפחת אולמרט ניתנו גם ניתנו. 

כפי שנחשף, באותה תקופה בדיוק נשכרה רעייתו של אולמרט וקיבלה טובות הנאה, כל זאת מבלי למסור על כך דיווח לציבור. עליזה אולמרט טוענת כי ביצעה עבודה רבה עבור הכספים שהיא קיבלה. ואולם, מבדיקה שביצע NFC מתברר, כאמור, כי עובדים שהועסקו בחברה הנ”ל לא הכירו את עליזה אולמרט, לא נתקלו בעבודותיה ולא ידעו כי היא מקבלת שכר מהחברה.

באתר משרד ראש הממשלה מפורטים קורות חייה של אשת ראש הממשלה, עליזה אולמרט, כולל עיסוקים ותפקידים קודמים שביצעה. “פעילותה” במסגרת חברת ר.א.מ.ג.א. ניהול ואחזקות בע”מ אינה מאוזכרת, משום מה. 

התחזתה למטפלת משפחתית ללא שהוכשרה לכך 

 עפ”י קורות חייה, בשנת 1967 סיימה תואר בוגר בחוג לעבודה סוציאלית. תואר בוגר הוא תואר ראשון. עובד סוציאלי אינו רשאי לעסוק בתחום טיפולי אלא אם סיים תואר שני (ואז הוא מוגדר כעובד סוציאלי קליני בדומה לפסיכולוג קליני שסיים תואר שני). 

אולמרט עפ”י קורות חייה עסקה ב”טיפול משפחתי” במחלקת הרווחה של המועצה האזורית מטה יהודה, למרות שהיא רק בעלת תואר ראשון,.כלומר עבדה בתפקיד ללא שהוכשרה לכך. 

עליזה אולמרט – אמנות או מחלה  

הביטו ביצירות האמנות של עליזה אולמרט (תמונות קשות לצפיה, ראו הוזהרתם).

האם כך נראית אמנות? גם אם תשלמו לי כסף ואני לא מכניסה כזו פסיכדליה אלי הביתה. לי זה נראה כמו מחלה. האם יתכן כי התעללו בה בילדותה?

תארו לכם שאבא היה מצייר ציור מזעזע כזה במבחן מסוגלות הורית. מה לדעתכם הפסיכולוגית היתה כותבת עליו?

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הטיח בקורת קשה על שירותי האימוץ במשרד הרווחה אשר ידעו על זהותו של האב הביולוגי אך לא טרחו לאתרו לצורך קבלת משמורת על בנו. במקום זאת העבירו את הילד לאומנה שמאוחר יותר הפכה למשפחתו המאמצת.

השופטת ורדה בן שחר קבעה:

"…בשלהי הדברים, אינני יכולה שלא להתייחס לעובדה שניתן היה לאתר את המבקש בשלב מאוד מוקדם של הטיפול בקטין ובמשפחתו אך הדבר לא נעשה כדבעי. על פי העדויות שהובאו בפני שמו המלא של המבקש נרשם על ידי פקידת הסעד הגב' פיטוסי בתיק המשפחה עוד בשנת 2002 ובשלב מאוחר יותר כשסירבה אמו של הקטין לנקוב בשמו המלא של המבקש, היא הזכירה את שמו הפרטי.

למרות זאת, נעלמו פרטים אלו מעיניהם של גורמי הרווחה השונים מתחילת הטיפול במשפחה, כמו גם בזמן הפנייה אל בית המשפט להכרזת הקטין כקטין נזקק ולאחר מכן במסגרת הבקשה שהגישו להכרזתו כבר אימוץ.

כאמור, הבקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ הייתה כלפי בעלה של האם שהקטין נרשם כבנו אך היה ידוע לכל הגורמים המטפלים שהוא איננו אביו הביולוגי של הקטין. ולכן, הבקשה הוגשה להכרזתו כבר אימוץ גם כלפי אב בלתי ידוע.

קשה לי להתעלם גם מהעובדה, שגם ניסיון של המבקש לבקר את בנו בבית המעבר לא צלח, שכן הוא התבקש לעזוב את המקום בטענה שהוא איננו האב הרשום, אף שהמטפלים ידעו ו/או היו צריכים לדעת שלקטין ישנו אב ביולוגי שלא אותר, הם לא ניסו לשוחח עם המבקש, לברר את פרטיו, אלא שלחו אותו מהמקום כלעומת שבא.

קשה לנבא מה יכולות היו להיות התוצאות לגבי הקטין ולגבי בקשה זו אילו אותר המבקש בזמן הרלוונטי, אך אין ספק, ששרותי הרווחה לא עשו די לאיתורו, ועל כך יש להצטער…"

לפסק הדין

כתבה בידיעות האחרונות

יום ראשון, 24 באוגוסט 2008

נכבדיי שלום רב,

הנדון:  קבילה נגד ד"ר יוסף כלב –

מנהל היחידה למסוגלות הורית הקרן למחקרים רפואיים

מרכז רפואי ע"ש סוראסקי, בית חולים איכילוב

1.    הנני אמא לשני ילדים, א. וב., נמצאת במאבק הליכי גירושין קשים ומרים מבעלי בנפרד, ג. מיום 26.8.07.

2.    במסגרת הליכי גירושין אלו, ביקש ג. את המשמורת על א. ו-ב..

3.    ג. הינו משתמש קבוע בסמים. תלוי ועומד נגדו תיק סמים פתוח במשטרת ישראל מיום 24.8.2007 בעת שנעצר על ידי משטרת ישראל, נמנעה לשכת הרווחה בתל-אביב, מלהלין את הילדים בביתו של ג..

4.    ג. איננו "עובד" מספר שנים, איננו משלם מיסים למדינה, מתקיים מפעילות עבריינית, חבר בארגון פשיעה של משפ' מפורסמת, מתפרנס ממתן הלוואות בריבית קצוצה, גביית חובות בשוק האפור, מתן חסות על עסקים (פרוטקשן).

5.    ג. אמר לי מפורשות: "אני אדאג שהילדים לא יהיו אצלך. אני אשים מאה אלף דולר להוציא לך את הילדים, אני אדאג לאשפז אותך. את תהיי בבית חולים לחולי נפש". מילים אלו מוקלטות ומתומללות על ידי סטנוגרמה.

6.    את פקידות הסעד מלשכת הרווחה: עינת צור וויקי היינה, שיחד ג. קיים נגד פקידות סעד אלו, תיק פלילי ביאח"ה משטרת ישראל, בעקבות סרטון וידיאו שבו מצולמת עינת צור, כשהיא מתקרבת לעבר מכוניתו של ג., רוכנת כלפיו, מקבלת מעטפה לידיה, וממשיכה לדרכה, וכן תמלולי שיחות מוקלטות מפקידות סעד אלו, שמודות בפה מלא: "אפרים מסיע אותנו, הוא לוקח אותנו לסידורים. אנחנו ביקשנו ממנו".

7.    פקידות סעד מושחתות אלו, נפסלו!!! על ידי בית המשפט מלהגיש בתיק שלי תסקירים ו/או חוות דעת. בעקבות פקידות סעד מושחתות אלו, עברתי להתגורר בעיר גבעתיים ביום 25.12.07. פקידות סעד מושחתות אלו, מכירות אותי ואת משפחתי כשלושה חודשים!!! ספטמבר – דצמבר 2007. בגבעתיים מכירים אותי ואת משפחתי שמונה חודשים ינואר – אוגוסט 2008.

8.    דבריו של ג., בדבר מתן שוחד לפקידות סעד אלו, נאמרו 3 חודשים לפני הכרותי את דוקטור כלב.

9.    בית משפט לעניני משפחה ר"ג, השופט גיימפן, מינה את ד"ר כלב בחודש יוני 2008, כמומחה מטעמו, ליתן חוות דעת – מי המשמורן המתאים ביותר לילדים.

10. עם תחילת הפגישות שלנו עם ד"ר כלב, אמר לי ג. ביום 16.4.08:

"אני לא אשקוט עד שיקחו לך את הילדים. את תהיי באברבנל. אני אדאג שישימו אותך באברבנל. יש לי מספיק כסף לדאוג לכך ואני אביא לך פעם בחודש את הילדים שתראי איך הם לבושים כמו חיילים ממושמעים. תעשי בדיקות יא'משוגעת, מי את בכלל. עבדה אצל עופר. איזה דבר. איזה אהבלה, איזה טעות עשיתי. היא לא בסדר. הנה תראה, הפדיחה הכי גדולה שיש לי ילדים ממך. הרסה לי את הילדים, הרסה את א. ו-ב.. מסכנים הילדים…

איזה מסכנה את, יא אללה. מה עשו לך. ריסקו אותך. דוקטור כלב יבדוק אותך. את עוד תראי את זה. את לא תהיי אמא של הילדים. את עוד תראי מה אני מסוגל לעשות. איזה מסכנה את. אני מבטיח לך שאני אאשפז אותך ביחד עם דוקטור כלב באברבנל. הוא יעשה כל מה שאני יגיד לו. מילה שלי. בואי תראי."

      שיחה זו הוקלטה על ידי, ותומללה על ידי סטנוגרמה, מצ"ב נספח "א".

11. ד"ר כלב יוסף, לצורך הכנת חוות דעתו, הסתמך ברוב חוות דעתו על תסקירים ודברי אותן פקידות סעד משכבר הימים: עינת צור וויקי היינה, למרות שהוא יודע גם יודע, כי נפסלו מלפעול בתיק שלי על ידי כבוד השופט גייפמן, עקב חשדות חמורים כנגדן על ידי משטרת ישראל, וכן מאחר ואינני מתגוררת בתל-אביב. תמוה ביותר, כיצד מנהל ד"ר כלב יוסף, שיחות טלפון עם פקידות סעד אלו, שטיפלו בתיק שלי 3 חודשים, ולא להתייחס לפקידות הסעד בעיר גבעתיים, בה אני מתגוררת 8 חודשים (ומעת התחלת עבודתו של ד"ר כלב, בהוצאת חוות דעת, 6 חודשים).

12. ד"ר כלב אף מצוטט את דברי פקידות הסעד מתל-אביב, שאני כביכול, הגשתי תלונות לא מוצדקות נגד ג. במשטרת ישראל.

13. אציין, כי התלונות "הבלתי מוצדקות" שלי כלפי ג., הינן מוכחות במסמכים ועל ידי עדי שמיעה ששמעו את ג. צורח "תתכונני למותך, היום זה היום האחרון שלך זונה", ואני מתוך חרחורי נשמתי האחרונים, בטרם איבדתי את ההכרה, מלמלתי לעבר ג.: "אני אוהבת אותך", וזאת רק כדי שירפה את לפיתתו מהגרון שלי. מילים אלו הצילו את חיי, כי ג. שחרר את לפיתתו מהצוואר שלי, ואמר: "את אוהבת אותי אה… איזה אהבלה את… איזה זבל…" השתין עלי, ועזב את הבית. שכנתי בדירה צמודה ששמעה את כל ההתרחשות, הזעיקה את המשטרה, ומאז ועד עצם היום הזה, מורחק ממני ג., על ידי צווי בית משפט.

14. ביום 28.7.08, נכחנו ג., אני, מזכירתו דפנה, והמדפיסה זהבה, במשרדו של ד"ר כלב יוסף, לצורך השלמת חוות דעתו של ד"ר כלב. ג. הגיעה לפגישת אינטראקציה זו, כשהוא מריח מפיו ריח חזק של אלכוהול, עיניו אדומות ומזוגגות, קצף לבן בפיו, והינו מדבר ללא הפסקה. ביקשתי מד"ר כלב, שיבצע בדיקת גילוי סמים ברגע זה לג., כי הוא מסומם.

15. ג. טען שאיננו מסומם, והסכים לבצע בדיקות גילוי סמים, בתנאי שגם אני אעשה את הבדיקות הללו. במקום, לקח אותנו ד"ר כלב יוסף, לחדר המיון בבית חולים איכילוב, לצורך בדיקות דם ושתן לגילוי סמים ואלכוהול.

16. תוצאות מעבדה של מיון איכילוב העלו את הממצא הוודאי, כי ג. מסומם ונתגלה בגופו סם מסוג "מריחואנה". בדיקת שתן נמהלה על ידי ג. במים, והוא סרב לתת בדיקת שתן נוספת. בדיקות סמים אלו מצ"ב מסומנות "ב".

17. תוצאות מעבדה של גילוי סמים שלי, העלו את שכולם יודעים, דמי נקי.

18. מה עשה ד"ר כלב יוסף, עם ידיעתו את תוצאות הבדיקות גילוי סמים אלו, שג. מסומם, נוהג ברכבו מסומם ושתוי?

19. האם סבורים אתם, כי התקשר לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים? האם סבורים אתם כי דיווח למשטרת ישראל? האם סבורים אתם כי התקשר למזכירות בית משפט? לא ולא. ד"ר כלב יוסף, באופן תמוה ובלתי ניתן להבנה, לא עשה מאומה!!!

20. לא רק שלא עשה מאומה ד"ר כלב יוסף, אלא אף שיקר, רימה והונה את בית המשפט בחוות דעתו, וכתב כי סיכם איתי שאני אחליף באותו יום את הסדרי הראיה עם ג., דבר שלא היה ולא נברא! מאחר ו-ג. סירב בכל תוקף להחליף את הסדרי הראיה כשהיינו במשרדו.

21. עוד כותב ד"ר כלב יוסף בחוות דעתו: "הדרמה שהתחוללה בחדר הבודק, לאחר שחוות הדעת היתה כבר מוכנה, הכניסה אלמנט חדש בהתייחסותי לאפי לאור התנהגותו בהשפעת הגרס". נשאלת השאלה המתבקשת, אם חוות הדעת היתה כבר מוכנה וכתובה, לשם מה זימן אותי ד"ר כלב יוסף, לפגישת אינטראקציה נוספת עם ג.? הרי ד"ר כלב יוסף החליט כבר את שהחליט, אז מדוע בחר לזמן אותי ל- 4 שעות נוספות של בדיקת אינטראקציה? מה היתה המטרה לכך?

22. אני התקשרתי לעורך-דינו של ג., שמעון פרץ, והתחננתי אליו, שיבקש ממרשו, שיחליף איתי את הסדרי הראיה, ושג. יקח יום למחרת את הילדים. בזכות התערבות עורך דינו של ג., שונו הסדרי הראיה של אותו יום.

23. למחרת (29.7.08 יום שלישי) התקשרתי לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים, ושאלתי אותה האם עדכן אותה ד"ר כלב על גילוי הסמים בבדיקות הדם של ג..

24. פקידת הסעד לאה עזרא, נדהמה ביותר על הגילוי, ומסרה לי שד"ר כלב לא התקשר אליה, לא חיפש אותה, ולא השאיר לה הודעה, והיא היתה כל אותו יום (שני 28.7.08) במשרד, ותמהה מדוע לא עשה זאת. פקידת הסעד לאה עזרא אמרה לי  שהיא תתקשר לד"ר כלב לאמת את הממצאים שמסרתי לה.

25. לבעלי, ג., עבר פלילי "מרשים" מאוד, והוא אף ריצה עונש של 4.5 שנות מאסר בכלא. מפסיקת בית משפט עליון, נכתב מפורשות על מידת אכזריותו ותוקפנותו כלפי הזולת.

"המערער הורשע בבית משפט המחוזי בתל-אביב בארבעה אישומים, שנושאם קשר לבצע פשעים, מעשי סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גרימת חבלה של ממש, תקיפה, נסיון להדחת עד ושיבוש מהלכי משפט.

המערער דנן בלט בברוטליות של התנהגותו, ו"לא חמל ולא ריחם על אף אחד". נזכיר, גם שהמערער השמיע אף איומים כלפי קרבנותיו לבעל יעזו להתלונן למשטרה, ושהתברר, כי טרם שילם את סכום הפיצוי שהוטל עליו".

רצ"ב החלטת בימ"ש עליון נספח "ג".

26. ההתעלמות המכוונת של ד"ר יוסף כלב, ממאות מסמכים משפטיים המצויים בידיו, ואשר נמסרו לו על ידי בקלסר עב כרס מסודר, ממוין עם תאריכים, מעלה תמיהות ושאלות קשות בדבר החלטתו האומללה, ליתן משמורת משותפת ל-ג. על הילדים א. וב. התעלמות מופגנת זו, ממסמכים אלו, מעלים חשש כבד ביותר בלבי, כי ג., מימש את איומו, וכדבריו שלו, שיחד את דוקטור כלב יוסף, בכסף.

27. במשך שנים רבות וארוכות שימשתי כמנהלת משרד רואי חשבון, ומזכירה משפטית של משרד עורכי-דין מהמוכרים בישראל.

28. הצגתו של ד"ר כלב יוסף, אותי, באור שלילי, מעידה כי ד"ר כלב יוסף, מפגין אי הבנה יסודית מינימלית בקריאת אותם מסמכים משפטיים, הרשומים בעברית פשוטה ומנוסחת היטב.

29. שבוע ימים!!! לפני 28.7.08 – יום מתן חוות הדעת, נמסר לי על ידי בעלי ג., בדיסק שמע זה המצ"ב כנספח "ד", כי: "ד"ר כלב, יקבע שאת זקוקה להשגחה פסיכיאטרית, ויקחו לך את הילדים.  הילדים ישנו אצלי, אפילו שאני משתמש סמים ומסטול".

30. המינימום שציפיתי מד"ר כלב יוסף, טרם החלטתו בדבר הסדרי הראיה המשותפים היה, כי ג. יעבור בדיקת גילוי סמים צפופה (בדיקות דם + שתן) במשך חצי שנה. דבר זה מתבקש ונדרש מאליו, מאחר וד"ר כלב יוסף, מודע לכך כי בעיות הסמים של ג., אינם דבר חדש, וכי המסוגלות ההורית נדרשה על ידי כבוד ביהמ"ש, בעקבות שימושו של ג. בסמים, וכי תלוי ופתוח נגד אפרים תיק סמים עוד משנת 2007.

31. ד"ר כלב יוסף, פסק כי הילדים יועברו ל-ג. תוך חודש ימים מיום 28.7.08, עת יוכיח ג. כי הינו נקי מסמים. מאחר ולא ציין ד"ר כלב יוסף, כי חובה על ג. לתת בדיקות דם + שתן, ברור, כי ג. ימהל שוב את השתן שלו במים, והעברת משמורת משותפת ל-ג. הינה הרסנית והרת גורל לילדים.

32. דבר ידוע הוא, ומן המוסכמות, כי ביהמ"ש, לוקח אורים ותומים את דברי וכתבי המומחה, ללא ויכוח, ללא עוררין על החלטתו, ומיישם אותם בפועל. ד"ר כלב יוסף יודע זאת היטב, פקידות הסעד יודעות זאת היטב, וברי, כי הינכם, יודעים זאת היטב.

33. ד"ר כלב יוסף, יודע גם יודע, שתוך חודש ימים, לא ניתן להיגמל מסמים, וכי על ג. לתת בדיקות דם ושתן, שיוכיחו את נקיונו מסמים ואלכוהול, לפחות למשך חצי שנה. העובדה שלא פסק כך בחוות דעתו, מעידה, כי איננו מודע לסכנה הצפויה לילדים א. וב., מצד אביהם.

34. האם אחד מכם, היה מעלה על דעתו, ליתן משמורת לאדם נרקומן אלכוהוליסט, כשיש לאותם הילדים, חלופה, אמא, נהדרת, אוהבת וחמה, אשר על פי כל חוות הדעת, התגלתה כמשמורנית הטובה ביותר, כולל חוות הדעת של מיטב רופאי קופת חולים כללית, שבדקו את הילדים וציינו כי הילדים מפותחים היטב לגילם, וכן חוות דעתה של עו"ס עפרה כהן, מהמכון להתפתחות הילד בבבלי, שנתנה חוות דעת לתפארת עלי.

35. מכל המסמכים הללו, בחר ד"ר כלב יוסף להתעלם, ולפסוק, כי דווקא, אני, היא זו שצריכה להיות תחת פיקוח פסיכיאטרי למשך חצי שנה. זאת אוביקטיביות? שיראה לי ד"ר כלב יוסף, מסמך אחד, אחד ותו לא, ממנו עולה, מוסק ו/או מובן, כי אני זקוקה לפיקוח פסיכיאטרי.

36. מעולם לא לקחתי סמים, אינני מעשנת, ואינני שותה אלכוהול. אני אשה עובדת, אמא נהדרת, שעד לפני שנה בדיוק, אוגוסט 2007, נחשבתי כאמא טובה ואין חולק על כך. אפילו ג. איננו חולק על כך.

37. בעלי ג., איננו עובד, ואיננו משתכר לדבריו. בכל זאת, מימן בדיקה פסיכיאטרית, בדיקת פסיכולוג, מבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים, לו ולי, במימונו המלא, במזומן ובאופן מיידי. כיצד אדם שטוען שאיננו עובד, ואיננו משתכר, יוכל לגדל שני ילדים, או לדאוג למחסורם? ג., שהינו עבריין, מסומם, שיכור, שמאיים על בעל הדירה שלי, ששולט בכח האגרוף והזרוע על אנשים, שאיננו עובד – איננו זקוק לפיקוח פסיכיאטרי. כך פסק והחליט ד"ר כלב יוסף.

38. אודה על קביעת פגישה עימך, לצורך הצגה בפניך את ההקלטות, התמלולים, החומר המשפטי ודוחות של פקידת הסעד מגבעתיים, הקובעת חד משמעית, מלפני מספר חודשים, כי "ג. אינו דובר אמת, ואין שחר לדבריו, בלשון המעטה".

בכבוד רב,

ל.

   נורית רוט | הארץ

טובה אביעד, עובדת במשרד הרווחה, תפוצה על ידי נציבות שירות המדינה ב-10 אלף שקל בגין לשון הרע, לאחר שאולצה לעזוב סיור עקב הליך משמעתי על הטרדה מינית המתנהל נגד בעלה בבית הדין של הנציבות.

אביעד הוזמנה לפני שלוש שנים על ידי הממונה על מעמד האשה במשרד החינוך לסיור במעונות לנשים מוכות, שאותו אירגנה הממונה המנוחה על קידום ושילוב נשים בנציבות, עו"ד רבקה שקד.

לטענת אביעד, כאשר היתה באוטובוס בדרכה לסיור, התבקשה לרדת ולגשת אל שקד. לטענת אביעד, שקד מנעה ממנה בפרהסיה לצאת לסיור מכיוון שהיא תומכת בבעלה בהליך המשמעתי, בזמן שהמשתתפות בסיור ליוו נשים המתלוננות נגד בעליהן בהליך דומה, ולכן השתתפות אביעד בסיור תפגע בחובה האתית של המלוות.

"יש לראות בחומרה את דברי שקד, שדווקא היא שאמונה מתוקף תפקידה על שמירת זכויות הפרט וזכויות נשים, אמרה את דברים שהיה בהם כדי לפגוע בתובעת בשל תמיכתה בבעלה", קבעה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, וחייבה את הנציבות בפיצוי בסך 10 אלף שקל ובתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 4,000 שקל.

שאלה: מה לעשות אם מורה או מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין- ואני לא רוצה?

תשובה: זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.

לפי חוק יסוד ‘כבוד האדם וחירותו’ אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.

אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה”ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.

רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.

אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת!. פנה ל ‘עמותת מגן לזכויות אנוש’ שתייעץ לך כיצד להתלונן או להיאבק בגורם המאיים.

שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?

תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ובאופן עקבי, לעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו. בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.

ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות  (תרופות לכל החיים) כדוגמת הריטלין. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות העצמיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.

פעמים רבות אבחונים אלה משמשים את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ ‘הפרעה’, שלמעשה, האבחון הדביק לו.

שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון. זקוק לעזרה? התקשר לעמותה.

שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה”ס ?

תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש בעתיד את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב’ עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.

שאלה: הם מאיימים שיעבירו את הדיון בנושא לוועדת השמה. מה אני יכול לעשות?

תשובה: קודם כל אל תיבהל!

וועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. וועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.

וועדות השמה הן וועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של וועדת השמה אפשר לערער. אחרי וועדת השמה אפשר לערער בוועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך במשרדי הפיקוח. אחרי וועדת ערער אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.

וועדת השמה תפקידה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. וועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.

בית ספר נוטה להדגיש שוועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו”ר וועדות השמה להחליט רק לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.

בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.

הם פשוט “משכנעים” אותך, וכך בסופו של דבר אתה זה שהסכמת, והם עושים בהתאם לרצונך.

הוועדה תשתמש ברכילות וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה “את/ה הורה גרוע”. החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים תנוצל בוועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.

בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו “לא מוכנים”, “לא מוכנים”, “לא,  לא,  לא !”.

במקרים רבים וועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי להטיב את “הטיפול”

והחינוך של הילד. עימדו על זכותכם לא להסכים. בפועל האבחונים הללו משמשים את הוועדה כדי לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.

בסופו של דבר יחליטו בוועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את וועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב להיכנע להחלטת וועדת ההשמה.

אם במקרה וועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם פנו מייד לוועדת ערר. וועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.

שאלה: הילד שלי בעבר נטל ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות? 

תשובה:  זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד “כבוד האדם וחירותו”, אסור לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב דרשו לקיים  וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. (”ראו לעיל”).

שאלה:  פקיד סעד בוועדת השמה איים עליי שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת וועדת ההשמה מה לעשות?

תשובה: אל תיבהל! במילא וועדת ההשמה תחליט מה שאתה רוצה. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה לעמותה להגשת תלונה.