הצעה: להגביל הפגנות מול בתי עובדי ציבור

סוף להפגנות מול בתי השרים? ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעתו של השר לביטחון פנים, המגבילה את קיומן של הפגנות מול בתיהם של עובדי ציבור.

 

אביעד גליקמן | YNET  

 

דיכטר מתקן: ועדת השרים לחקיקה אישרה היום (א') את הצעתו של השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, בנוגע לתיקון פקודת המשטרה. ההצעה מגבילה את קיומן של הפגנות מול בתיהם של עובדי ציבור ומגדירה רשמית את ההבדל בין הפגנה למשמרת מחאה. בשלב הבא, יובא התיקון לאישור הכנסת.

 

דיכטר טען כי בשנים האחרונות התגברה התופעה של קיום הפגנות ומשמרות מחאה מול בתיהם הפרטיים של עובדי ציבור. כך למשל, הפגינו באחרונה פעילי ימין מול ביתו של אלוף פיקוד המרכז, בתגובה לצווים מנהליים שהוציא נגדם.

לדבריו, מטרתן של הפגנות אלה היא להשפיע על אישים אלו לעשות מעשה, או להימנע ממנו. לעתים קרובות, טוען דיכטר, מבקשים המפגינים להטריד את האישים ולפגוע בפרטיות שלהם ושל בני משפחתם.

 

לטענתו של דיכטר, במקרים רבים המפגינים מבקשים להפעיל לחץ על האדם שנגדו מכוונת ההפגנה ואפילו להפחיד אותו כדי לגרום לו לפעול בהתאם לרצונם. לדבריו, התחזק החשש כי מטרת ההפגנות אינה לממש את האינטרסים הגלומים בחופש הביטוי, אלא להפעיל לחץ בלתי לגיטימי.

 

לדברי דיכטר, תיקון החוק יאזן בין מימוש חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לפרטיות ומניעת הטרדתו כשהוא בביתו. על פי התיקון לחוק, יהיה אסור לתת רישיון להפגנה מול בית פרטי אם ישנה חלופה אפקטיבית להשגת מטרת המחאה. כמו כן, קובע דיכטר כי יש חובה לבקש באופן ישיר רישיון לקיום הפגנה, בניגוד למצב כיום.

 

תיקון נוסף הוא לחייב רישיון גם לקיום משמרת מחאה. לדברי דיכטר, משמרת מחאה שאינה מכוונת נגד אדם בבית מגוריו או משמרת מחאה המתקיימת מול בית מגורים אך אינה נושאת אופי ציבורי, לא תהיה חייבת ברישיון.

 

דיכטר אף מגדיר בתיקון לחוק הגדרה של משמרת מחאה והגדרה של הפגנה, ולבסוף קובע כי בהיעדר חלופה אפקטיבית – יש מספר שיקולים ותנאים אותם צריך מפקד המחוז לשקול כשהוא קובע אם לאפשר קיום הפגנה מול בית מגורים. שיקולים ותנאים אלה, על פי דיכטר, אמורים לצמצם למינימום ההכרחי את הפגיעה בפרטיותו של אדם.

מכת מוות לדמוקרטיה – האם עדנה ארבל שומרת על עצמה?

ביהמ"ש העליון אסר על ביקורת שתטיל דופי בטוהר המידות של השירות הציבורי, גם בלי לנקוב בשמות של עובדים ספציפיים. דמוקרטיה במיטבה…

 

עו"ד יוסף פנדריך | NFC

 

לאחרונה נתן ביהמ"ש העליון פס"ד שמחסל את חופש הביטוי בישראל. סעיף 288 לחוק העונשין אוסר על העלבת עובד ציבור כשהוא ממלא את תפקידו או בקשר למילוי תפקידו. ביהמ"ש העליון פירש את החוק באופן שאין להטיל דופי בטוהר המידות של עובד הציבור.

 

מטרת החוק, לדעת ביהמ"ש, היא להגן על שמו הטוב של השירות הציבורי, ולכן אסור להטיל דופי ביושרם של עובדי ציבור. אין זה משנה אם הדברים שנאמרים הם אמת או לא.

 

אסור באיסור חמור לפרסם מידע על עובד ציבור שפעל מתוך ניגוד עניינים, קיבל טובות הנאה, או קידם מקורבים. כל פרסום שפוגע בתדמיתו המהוגנת מהווה עבירה פלילית.

 

אנשים כמו היועץ המשפטי לממשלה, הרמטכ"ל, המפכ"ל, מנכ"לים של משרדי ממשלה, חסינים מביקורת שמטילה דופי ביושרם. כל מי שינהג אחרת צפוי לעמוד למשפט פלילי.

 

ביהמ"ש העליון לא רק נתן פרשנות רחבה לחוק, אלא הצדיק אותו והמליץ לכנסת להרחיב את הקפו ולאסור ביקורת שתטיל דופי בטוהר המידות של השירות הציבורי, גם בלי לנקוב בשמות של עובדים ספציפיים. דמוקרטיה במיטבה.

 

פסק הדין פוגע לא רק בדמוקרטיה אלא באמון הציבור בבתי המשפט. אדם סביר עלול להאמין שביהמ"ש פירש את החוק בצורה קיצונית כדי להשתיק את הבקורת על שופטיו.

 

השופטת ארבל שהיא אחד מחברי הרכב שנתן את פסק הדין, הייתה מועמדת לביהמ"ש העליון בהיותה פרקליטת מדינה. למועמדות שלה התלווה ויכוח ציבורי סוער. נשמעו נגדה טענות שדרשה מישרה לבעלה מהשרה לימור לבנת כשלשרה היה תיק פלילי פתוח.

 

למותר לציין את חשיבותו של ויכוח ציבורי סביב מועמדותו אדם למשרת שופט ביהמ"ש העליון. הציבור זכאי לדעת מי מתמנה למשרה הזאת, מהן השקפותיו ובראש וראשונה עד כמה הוא אדם ישר והגון. אולם בעקבות פסק הדין, ויכוח כזה הופך את משתתפיו לעבריינים.

 

כדי להסיר ספק- ביהמ"ש קובע שהסעיף מגן גם על שופטים.

 

מן הראוי שהכנסת תבטל לאלתר את הסעיף הזה.

____________________________________________

 

רע"פ 2660/05, יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל, אתר בתי המשפט. לפסק הדין:

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/05026600-r05.doc