הפסיכיאטרית שאיבדה שליטה

צפו בתחקיר כלבוטק: הפסיכיאטרית אירנה חייטוביץ', מספר רישוי 34793 מאבדת שליטה ומאיימת על אם חד הורית: "שלמי לי את הכסף המגיע לי או שאדווח שאת מתעללת בבתך למשטרה או לפקידת הסעד"

התעללות במוסד איתנים

FollowUp

לפני כחצי שנה פורסם תחקיר קופסה שחורה של עמנואל רוזן וענת גורן על התעללות בחוסים במוסד הפסיכיאטרי איתנים. האם מישהו יודע ומוכן להסביר לנו מדוע עד כה לא הוגש כתב אישום כנגד צוות המקום? האם משטרת ישראל שוב החליטה לקבור את התיק?

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז בכפיה במחלקה פסיכיאטרית

ילדים רבים, בריאים ונורמלים בנפשם מגיעים לאשפוזים כפויים במתקנים פסיכיאטרים במסגרת סמכות של פקידי סעד לחוק הנוער. אלו הם אותם עובדים סוציאליים שיושבים בלשכות הרווחה ומחליטים ש"טובת הילד" (להקיא כבר מהמושג המזוייף הזה) היא לכלוא את הילדים הללו במקומות המזוויעים האלה. אף אחד מהם לא יוצא משם נורמלי. למה לא שואלים לדעתו של הילד? מדוע רומסים את זכויות הילד? עד מתי תמשך ההפקרות הזו?

 

 

 

קוראים לי דניאל ואני בן עשר .

 

לפעמים אני באמת רוצה למות, אפילו שחברים שלי מבקשים ממני שאשחק איתם אני שקוע בעולם משלי עם מפלצות אבל גם עם מלאכים.

 

כשאמא שלי באה לבקר אותי בבית החולים היא בוכה בלי הפסקה ולא מצליחה לדבר מרוב שכואב לה. לא טוב לי בבית חולים. לא טוב לי. אני לא מבין מה כל הרופאים שלי אומרים לי. אבל לא טוב לי להיות במחלקה הזאת. יש שם ריח חריף של כדורים וזריקות. ואמא שלי לא מבינה למה מחזיקים אותי בחדר סגור, וקושרים אותי. היא שאלה את הרופא הרוסי מה יש לי. והרופא לא ממש הקשיב לה ולא ענה לה. נותנים לי המון המון כדורים. וגם זריקות וזה בכלל בכלל לא נעים לי. ואני כל הזמן עייף ורוצה לישון. אני לא מאמין בכלל במבוגרים, ובכל הרופאים שרק אומרים כן כן או לא לא.

 

אמא שלי לא מצליחה להוציא אותי מהמחלקה. כי הרופאים אומרים לה שאני ילד מאוד מאוד חולה. ולאמא שלי אין הרבה כוח. והיא רק בוכה ובוכה ובוכה. אני פוחד מאוד שאם אני אלשין למשטרה מה אני רואה במחלקה, מה עושים לילדים, לכמה מהם אז יהרגו אותי. אני לא יודע. אני לא רוצה בכלל לדבר. אמא שלי אומרת לי כל הזמן תגיד לי מה עושים לך תגיד לי. אני רק אומר לה מתי אני כבר אחזור הביתה. מתי?

 

הרופא הרוסי כל הזמן שואל אותי, אתה שומע כל מיני קולות? מה אתה רואה בדמיון? מה אומרים לך לעשות הקולות? הוא בכלל לא נותן לי לדבר, הוא בכלל לא מקשיב לי, ולא שואל אותי מה אני מרגיש בכלל? בגלל זה אני לא אוהב אותו. ובגלל שאני לא מדבר בחדר שלו, אז הוא לא אוהב אותי בכלל הרופא. ולא אכפת לו ממני. והוא לא שומע את הקול של אמא שלי.

 

אני חי פה לבד במחלקה. אמא ביקשה שאכתוב מכתב לראש הממשלה. אבל אני פוחד מראש הממשלה. אמא שלי אמרה שאני לא אפחד. היא התחננה בפני שאכתוב לו מכתב ואספר מה אני מרגיש במחלקה. אז כתבתי את המכתב הזה. ואמא שלי אמרה שהיא תשלח אותו לכל האנשים החכמים והעשירים שיושבים בתוך הכנסת ויש להם הרבה כוח והם יסגרו את המחלקה. וימצאו לנו בית אחר ששם לא קושרים בכלל ילדים. וכל היום רק ישאלו אותנו מה אנחנו מרגישים ויתנו לי לצייר את מה שאני מרגיש. ולא יסגרו לי את החלומות והמחשבות החופשיות שלי בכדורים ובזריקות. ככה אמא שלי אומרת.

 

אמא שלי אומרת לי בכל ביקור שהיא תלחם למעני. אבל היא כל הזמן בוכה. ואני חושב שנגמר לה כבר הכוח בידיים. לפעמים יש אנשים טובים במחלקה. לפעמים. אבל הם הולכים מהר. והלב שלי דופק כל הזמן שהם הולכים. הם אומרים לי שאני לא צריך להיות כאן שאני ילד חכם ומקסים. שזה לא המקום שלי. הם נותנים לי כוח. חבל שהם הולכים מהר ואני נשאר עם הרופא שלי שבכלל לא מסתכל לתוך העיניים שלי.

 

לפעמים יש שמש יפה בתוך החדר שלי. ולפעמים הירח שלי עצוב. ולפעמים העננים מאוד אפורים. והקירות במחלקה כאילו מדברים אלי ואומרים לי דניאל תהיה חזק. דניאל אמא אוהבת אותך. דניאל מחר שוב תזרח לך ובשבילך השמש. ואתה תחזור לשחק עם כל החברים שלך בחוץ.

 

אמא ביקשה ממני שאגיד לראש הממשלה במכתב שהוא ידאג שלא ישכחו אותי ואת כל החברים שלי בבית החולים. ואני שאלתי אתמול בלילה את אלוהים שלי אם זה בסדר לבקש מראש הממשלה שהוא עסוק מאוד בקשה כזאת. אלוהים אמר לי דניאל תנסה. אף פעם אל תתייאש. המילים שאתה כותב יגיעו ויגעו בכל נשמה. אני מקשיב רק לאלוהים שלי הוא אף פעם לא מאכזב. בני אדם אומרים הרבה מילים והמון משפטים ואחר כך הם הולכים, או רצים או נעלמים.

 

ורק אמא שלי ואלוהים שלי נשארים בתוך הגוף והלב שלי. אני עכשיו מסיים את המכתב אני הולך לחפש בחצר את השמש.

 

דניאל מחלקה ב

קהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע"

 

מאמר של מיכאיל זרצקי

 

המאמר הזה נכתב בעקבות  מקרה שארע בשנת 1999 בבית משפט לענייני משפחה בירושלים.

 

וכך היה הדבר: איש קשיש, עולה חדש מרוסיה, בן 85, שהיה במשך 50 שנה חבר המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, פנה לעובדת סוציאלית להתלונן שבנו שותה אלכוהול. האב ביקש רק להשפיע במקצת על היורש שישתה פחות. לדאבונו, לעובדת הסוציאלית לא היתה מסוגלות חשיבתית. היא חיפשה קיצורי דרך, הקטינה ראש כהרגלה, ומסרה את התיק לבית המשפט.

 

השופט, אדון נכבד בכיפה שחורה, גם הוא רצה להקטין ראש, וגלגל את הכדור אל ה"מומחים". לפסיכיאטר, גם הוא עולה חדש מרוסיה, היה ברור, שהבחור סובל רק מאלכוהוליזם בשלבים התחלתיים. אבל מאחר והפסיכיאטרים הישראליים כמעט ואינם מכירים את תופעת האלכוהוליזם עד לפני העליה הגדולה, הם העדיפו לקבוע את האבחנה האהובה עליהם, שמה בישראל ייקרא "סכיזופרניה פרנואידית".

 

אגב, האבחנה הזאת כל-כך פופולארית בישראל, שזה הפך ממש לאופנה, אם אתה לא מאובחן כסכיזופרן-פרנואיד אז אתה לא בענינים.

העובדת סוציאלית, נציגת כבוד של הביורוקרטיה והממסד הישראלי אשר פיתח אנטגוניזם אובססיבי כלפי העליה הרוסית תפסה טרמפ על חוות הדעת של הפסיכיאטר המלומד והמליצה להרחיק את הבחור מהבית.

 

בדיון המשפטי טענו הקשישים כי אינם מעוניינים בהרחקה של הבן מהבית, שהרי הם זקוקים לעזרתו עקב מצבם הבריאותי הקשה. אבל השופט הנכבד לא הציע למסכנים כלום חוץ מללכת לבית אבות. לטענתו, לפי חוק משנת 1991 "טיפול בחולי נפש", אזרחים חסרי נכסים ומקום מגורים שולחים לחיות בבתי חולים פסיכיאטריים.

 

פסק-דין סדיסטי לכל הדעות, שבעקבותו נזרקו ההורים במוסד זקנים והבן בבית חולים לחולי נפש.

 

כמו שנאמר בקהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע".

 

(קטעים ממאמר "אחורה להתקדמות!" – שנת 1999 – עם תרגום מרוסית של סרן ג'ילה בלוך ותיקוני עברית שלי, רונית)

למאמר המקור

פנימית בני ארזים – אלימות או ריסון פיזי? לשיפוטכם

"לא ידעתי לאיזה גהינום אני נכנס."

מצלמה נסתרת שהוכנסה לפנימיה הטיפולית של משרד הרווחה – בני ארזים בראשון לציון חושפת תמונות קשות של שיטות הטיפול השנויות במחלוקת המופעלות שם: צעקות, אחיזות, כפיתות ונעילה ממושכת ב"חדר רגיעה". "אף אחד מבחוץ לא יודע על הזוועות שקורות שם", מספר ילד שטופל בפנימיה. "הרגשתי חסר אונים".

ריטאלין – תעשיה של הרבה מאד כסף

צפו בסרטון המסביר מדוע דוחפים לילדים ריטאלין בכמויות סיטונאיות. בסופו של דבר הכל מתכנס לתעשיה של כסף.

כרוניקה של מוות ידוע מראש

זוכרים את הסרט?

 

לפני מספר ימים התאבדה נערה בקפיצה מרב קומות בפתח תקוה. הנערה היתה מאושפזת בבית החולים גהה. אדם אחר שהיה מאושפז עימה העיד שמדובר היה בנערה נורמאלית לחלוטין שחייה נהרסו במהלך האשפוז הזה ובבית החולים אף איימו עליה כי תועבר למוסד לעברייניות.

 

הנערה החליטה לשים קץ לחייה לאחר שהגיעה למסקנה כי אין לה עתיד: היא כבר לא תעשה בגרות, היא כבר לא תשרת בצבא, היא לא תוכל לגדל ילדים כי עובדים סוציאלים יקחו לה אותם, היא לא תוכל לעבוד במקומות עבודה רגישים. הכל חסום לה בשם איזו קלישאה מזוייפת שנקראת "טובת הילד" מן "טובה" כזו שדאגה שיהיו לה רישומים פסיכיאטרים, תלות בסמים פסיכיאטרים מסוכנים ומסכת התעללות נפשית מתמשכת מצד צוות בית החולים.

 

אז איך ילדים מגיעים למצב כזה?

הנה השתלשלות האירועים להרס חייו של ילד "בעייתי" שמטולטל כמו שק תפוחי אדמה ממקום למקום משום שאנשי חינוך ו"מטפלים" אינם מסוגלים לפתור בעיות אלא מומחים בלהעלים בעיות ע"י משלוח האוביקט ה"בעייתי" לאתר עינויים אחר:

 

 

  • ילד מגיע לחינוך רגיל שם טוענים שהוא "בעייתי" ובחינוך המיוחד "יעזרו" לו…
  • בחינוך המיוחד טוענים שהוא "בעייתי" ורק הפסיכיאטר "יעזור" לו…
  • הפסיכיאטר טוען שהוא "בעייתי" ורק אשפוז כפוי "יעזור" לו…
  • בבית החולים הפסיכיאטרי טוענים שהוא "בעייתי" ורק מחלקה סגורה "תעזור" לו…
  • במחלקה הסגורה טוענים שהוא "בעייתי" ורק קשירות וסמים נרקוטיים "יעזרו" לו…
  • בסופו של דבר הוא מגיע אל התחנה האחרונה – מוות. רק המוות "עוזר" לו…

 

אז ממה הרבה ילדים שכבולים תחת ידה הרוצחת של הפסיכיאטריה מתים?

 

  • התאבדות במהלך האשפוז הכפוי.
  • התאבדות לאחר האשפוז במסגרת תהליך פוסט טראומטי.
  • הרס בריאותי בטווח הקצר כתוצאה משימוש סמים פסיכיאטרים מסוכנים.
  • הרס בריאותי בטווח הארוך כתוצאה משימוש סמים פסיכיאטרים מסוכנים.
  • תגובות קיצוניות של הגוף כגון התקף לב ושבץ מוחין כתוצאה מקשירות ושוקים חשמליים.
  • ועוד.

הייתם רוצים שהילד שלכם יגדל אצל נרקומן? אצל פקידות הסעד בעירית ת"א התשובה תלויה בטובות ההנאה שהן מקבלות

יום ראשון, 24 באוגוסט 2008

לכבוד

לכבוד

1. פרופ' גבי ברבש – מנהל בית חולים איכילוב

    מרכז רפואי ע"ש סוראסקי

    רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

5. ד"ר רוחמה מרטון –

    נשיאה ומייסדת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

2. פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל משרד הבריאות

    רח' בן טבאי 2, ירושלים 93591

   פקס': 02-6783266,

mankal@moh.health.gov.il 

6. ד"ר גרסיאלה כרמון – פסיכיאטרית – חברה

    בהנהלת רופאים לזכויות אדם –

    גולומב 52, תל-אביב 66171,

    פקס': 03-6873029

 

 

3. ד"ר עוזי שי – פסיכיאטר מחוזי – לשכת

    בריאות מחוזית תל-אביב – רח' הארבעה 12,

    תל – אביב 64739, פקס': 03-5620567

 

7. ד"ר אבי הסנר – סמנכ"ל בקרת איכות

      וסיכונים מרכז רפואי – בי"ח איכילוב

      רחוב וייצמן 6, תל-אביב 64239

4. ד"ר שאול סטיר – מומחה לפסיכיאטריה

    חבר ועד סניף תל-אביב של איגוד

    הפסיכיאטריה בישראל

    בן יהודה 18, פתח-תקוה 49373,

    פקס': 03-9224966

 

   

נכבדיי שלום רב,

 

הנדון:  קבילה נגד ד"ר יוסף כלב –

מנהל היחידה למסוגלות הורית הקרן למחקרים רפואיים
מרכז רפואי ע"ש סוראסקי, בית חולים איכילוב

 

1.    הנני אמא לשני ילדים, א. וב., נמצאת במאבק הליכי גירושין קשים ומרים מבעלי בנפרד, ג. מיום 26.8.07.

2.    במסגרת הליכי גירושין אלו, ביקש ג. את המשמורת על א. ו-ב..

3.    ג. הינו משתמש קבוע בסמים. תלוי ועומד נגדו תיק סמים פתוח במשטרת ישראל מיום 24.8.2007 בעת שנעצר על ידי משטרת ישראל, נמנעה לשכת הרווחה בתל-אביב, מלהלין את הילדים בביתו של ג..

4.    ג. איננו "עובד" מספר שנים, איננו משלם מיסים למדינה, מתקיים מפעילות עבריינית, חבר בארגון פשיעה של משפ' מפורסמת, מתפרנס ממתן הלוואות בריבית קצוצה, גביית חובות בשוק האפור, מתן חסות על עסקים (פרוטקשן).

5.    ג. אמר לי מפורשות: "אני אדאג שהילדים לא יהיו אצלך. אני אשים מאה אלף דולר להוציא לך את הילדים, אני אדאג לאשפז אותך. את תהיי בבית חולים לחולי נפש". מילים אלו מוקלטות ומתומללות על ידי סטנוגרמה.

6.    את פקידות הסעד מלשכת הרווחה: עינת צור וויקי היינה, שיחד ג. קיים נגד פקידות סעד אלו, תיק פלילי ביאח"ה משטרת ישראל, בעקבות סרטון וידיאו שבו מצולמת עינת צור, כשהיא מתקרבת לעבר מכוניתו של ג., רוכנת כלפיו, מקבלת מעטפה לידיה, וממשיכה לדרכה, וכן תמלולי שיחות מוקלטות מפקידות סעד אלו, שמודות בפה מלא: "אפרים מסיע אותנו, הוא לוקח אותנו לסידורים. אנחנו ביקשנו ממנו".

7.    פקידות סעד מושחתות אלו, נפסלו!!! על ידי בית המשפט מלהגיש בתיק שלי תסקירים ו/או חוות דעת. בעקבות פקידות סעד מושחתות אלו, עברתי להתגורר בעיר גבעתיים ביום 25.12.07. פקידות סעד מושחתות אלו, מכירות אותי ואת משפחתי כשלושה חודשים!!! ספטמבר – דצמבר 2007. בגבעתיים מכירים אותי ואת משפחתי שמונה חודשים ינואר – אוגוסט 2008.

8.    דבריו של ג., בדבר מתן שוחד לפקידות סעד אלו, נאמרו 3 חודשים לפני הכרותי את דוקטור כלב.

9.    בית משפט לעניני משפחה ר"ג, השופט גיימפן, מינה את ד"ר כלב בחודש יוני 2008, כמומחה מטעמו, ליתן חוות דעת – מי המשמורן המתאים ביותר לילדים.

10. עם תחילת הפגישות שלנו עם ד"ר כלב, אמר לי ג. ביום 16.4.08:

"אני לא אשקוט עד שיקחו לך את הילדים. את תהיי באברבנל. אני אדאג שישימו אותך באברבנל. יש לי מספיק כסף לדאוג לכך ואני אביא לך פעם בחודש את הילדים שתראי איך הם לבושים כמו חיילים ממושמעים. תעשי בדיקות יא'משוגעת, מי את בכלל. עבדה אצל עופר. איזה דבר. איזה אהבלה, איזה טעות עשיתי. היא לא בסדר. הנה תראה, הפדיחה הכי גדולה שיש לי ילדים ממך. הרסה לי את הילדים, הרסה את א. ו-ב.. מסכנים הילדים…

איזה מסכנה את, יא אללה. מה עשו לך. ריסקו אותך. דוקטור כלב יבדוק אותך. את עוד תראי את זה. את לא תהיי אמא של הילדים. את עוד תראי מה אני מסוגל לעשות. איזה מסכנה את. אני מבטיח לך שאני אאשפז אותך ביחד עם דוקטור כלב באברבנל. הוא יעשה כל מה שאני יגיד לו. מילה שלי. בואי תראי."

      שיחה זו הוקלטה על ידי, ותומללה על ידי סטנוגרמה, מצ"ב נספח "א".

11. ד"ר כלב יוסף, לצורך הכנת חוות דעתו, הסתמך ברוב חוות דעתו על תסקירים ודברי אותן פקידות סעד משכבר הימים: עינת צור וויקי היינה, למרות שהוא יודע גם יודע, כי נפסלו מלפעול בתיק שלי על ידי כבוד השופט גייפמן, עקב חשדות חמורים כנגדן על ידי משטרת ישראל, וכן מאחר ואינני מתגוררת בתל-אביב. תמוה ביותר, כיצד מנהל ד"ר כלב יוסף, שיחות טלפון עם פקידות סעד אלו, שטיפלו בתיק שלי 3 חודשים, ולא להתייחס לפקידות הסעד בעיר גבעתיים, בה אני מתגוררת 8 חודשים (ומעת התחלת עבודתו של ד"ר כלב, בהוצאת חוות דעת, 6 חודשים).

12. ד"ר כלב אף מצוטט את דברי פקידות הסעד מתל-אביב, שאני כביכול, הגשתי תלונות לא מוצדקות נגד ג. במשטרת ישראל.

13. אציין, כי התלונות "הבלתי מוצדקות" שלי כלפי ג., הינן מוכחות במסמכים ועל ידי עדי שמיעה ששמעו את ג. צורח "תתכונני למותך, היום זה היום האחרון שלך זונה", ואני מתוך חרחורי נשמתי האחרונים, בטרם איבדתי את ההכרה, מלמלתי לעבר ג.: "אני אוהבת אותך", וזאת רק כדי שירפה את לפיתתו מהגרון שלי. מילים אלו הצילו את חיי, כי ג. שחרר את לפיתתו מהצוואר שלי, ואמר: "את אוהבת אותי אה… איזה אהבלה את… איזה זבל…" השתין עלי, ועזב את הבית. שכנתי בדירה צמודה ששמעה את כל ההתרחשות, הזעיקה את המשטרה, ומאז ועד עצם היום הזה, מורחק ממני ג., על ידי צווי בית משפט.

14. ביום 28.7.08, נכחנו ג., אני, מזכירתו דפנה, והמדפיסה זהבה, במשרדו של ד"ר כלב יוסף, לצורך השלמת חוות דעתו של ד"ר כלב. ג. הגיעה לפגישת אינטראקציה זו, כשהוא מריח מפיו ריח חזק של אלכוהול, עיניו אדומות ומזוגגות, קצף לבן בפיו, והינו מדבר ללא הפסקה. ביקשתי מד"ר כלב, שיבצע בדיקת גילוי סמים ברגע זה לג., כי הוא מסומם.

15. ג. טען שאיננו מסומם, והסכים לבצע בדיקות גילוי סמים, בתנאי שגם אני אעשה את הבדיקות הללו. במקום, לקח אותנו ד"ר כלב יוסף, לחדר המיון בבית חולים איכילוב, לצורך בדיקות דם ושתן לגילוי סמים ואלכוהול.

16. תוצאות מעבדה של מיון איכילוב העלו את הממצא הוודאי, כי ג. מסומם ונתגלה בגופו סם מסוג "מריחואנה". בדיקת שתן נמהלה על ידי ג. במים, והוא סרב לתת בדיקת שתן נוספת. בדיקות סמים אלו מצ"ב מסומנות "ב".

17. תוצאות מעבדה של גילוי סמים שלי, העלו את שכולם יודעים, דמי נקי.

18. מה עשה ד"ר כלב יוסף, עם ידיעתו את תוצאות הבדיקות גילוי סמים אלו, שג. מסומם, נוהג ברכבו מסומם ושתוי?

19. האם סבורים אתם, כי התקשר לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים? האם סבורים אתם כי דיווח למשטרת ישראל? האם סבורים אתם כי התקשר למזכירות בית משפט? לא ולא. ד"ר כלב יוסף, באופן תמוה ובלתי ניתן להבנה, לא עשה מאומה!!!

20. לא רק שלא עשה מאומה ד"ר כלב יוסף, אלא אף שיקר, רימה והונה את בית המשפט בחוות דעתו, וכתב כי סיכם איתי שאני אחליף באותו יום את הסדרי הראיה עם ג., דבר שלא היה ולא נברא! מאחר ו-ג. סירב בכל תוקף להחליף את הסדרי הראיה כשהיינו במשרדו.

21. עוד כותב ד"ר כלב יוסף בחוות דעתו: "הדרמה שהתחוללה בחדר הבודק, לאחר שחוות הדעת היתה כבר מוכנה, הכניסה אלמנט חדש בהתייחסותי לאפי לאור התנהגותו בהשפעת הגרס". נשאלת השאלה המתבקשת, אם חוות הדעת היתה כבר מוכנה וכתובה, לשם מה זימן אותי ד"ר כלב יוסף, לפגישת אינטראקציה נוספת עם ג.? הרי ד"ר כלב יוסף החליט כבר את שהחליט, אז מדוע בחר לזמן אותי ל- 4 שעות נוספות של בדיקת אינטראקציה? מה היתה המטרה לכך?

22. אני התקשרתי לעורך-דינו של ג., שמעון פרץ, והתחננתי אליו, שיבקש ממרשו, שיחליף איתי את הסדרי הראיה, ושג. יקח יום למחרת את הילדים. בזכות התערבות עורך דינו של ג., שונו הסדרי הראיה של אותו יום.

23. למחרת (29.7.08 יום שלישי) התקשרתי לפקידת סעד לאה עזרא מגבעתיים, ושאלתי אותה האם עדכן אותה ד"ר כלב על גילוי הסמים בבדיקות הדם של ג..

24. פקידת הסעד לאה עזרא, נדהמה ביותר על הגילוי, ומסרה לי שד"ר כלב לא התקשר אליה, לא חיפש אותה, ולא השאיר לה הודעה, והיא היתה כל אותו יום (שני 28.7.08) במשרד, ותמהה מדוע לא עשה זאת. פקידת הסעד לאה עזרא אמרה לי  שהיא תתקשר לד"ר כלב לאמת את הממצאים שמסרתי לה.

25. לבעלי, ג., עבר פלילי "מרשים" מאוד, והוא אף ריצה עונש של 4.5 שנות מאסר בכלא. מפסיקת בית משפט עליון, נכתב מפורשות על מידת אכזריותו ותוקפנותו כלפי הזולת.

"המערער הורשע בבית משפט המחוזי בתל-אביב בארבעה אישומים, שנושאם קשר לבצע פשעים, מעשי סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גרימת חבלה של ממש, תקיפה, נסיון להדחת עד ושיבוש מהלכי משפט.

המערער דנן בלט בברוטליות של התנהגותו, ו"לא חמל ולא ריחם על אף אחד". נזכיר, גם שהמערער השמיע אף איומים כלפי קרבנותיו לבעל יעזו להתלונן למשטרה, ושהתברר, כי טרם שילם את סכום הפיצוי שהוטל עליו".

רצ"ב החלטת בימ"ש עליון נספח "ג".

26. ההתעלמות המכוונת של ד"ר יוסף כלב, ממאות מסמכים משפטיים המצויים בידיו, ואשר נמסרו לו על ידי בקלסר עב כרס מסודר, ממוין עם תאריכים, מעלה תמיהות ושאלות קשות בדבר החלטתו האומללה, ליתן משמורת משותפת ל-ג. על הילדים א. וב. התעלמות מופגנת זו, ממסמכים אלו, מעלים חשש כבד ביותר בלבי, כי ג., מימש את איומו, וכדבריו שלו, שיחד את דוקטור כלב יוסף, בכסף.

 

27. במשך שנים רבות וארוכות שימשתי כמנהלת משרד רואי חשבון, ומזכירה משפטית של משרד עורכי-דין מהמוכרים בישראל.

28. הצגתו של ד"ר כלב יוסף, אותי, באור שלילי, מעידה כי ד"ר כלב יוסף, מפגין אי הבנה יסודית מינימלית בקריאת אותם מסמכים משפטיים, הרשומים בעברית פשוטה ומנוסחת היטב.

29. שבוע ימים!!! לפני 28.7.08 – יום מתן חוות הדעת, נמסר לי על ידי בעלי ג., בדיסק שמע זה המצ"ב כנספח "ד", כי: "ד"ר כלב, יקבע שאת זקוקה להשגחה פסיכיאטרית, ויקחו לך את הילדים.  הילדים ישנו אצלי, אפילו שאני משתמש סמים ומסטול".

30. המינימום שציפיתי מד"ר כלב יוסף, טרם החלטתו בדבר הסדרי הראיה המשותפים היה, כי ג. יעבור בדיקת גילוי סמים צפופה (בדיקות דם + שתן) במשך חצי שנה. דבר זה מתבקש ונדרש מאליו, מאחר וד"ר כלב יוסף, מודע לכך כי בעיות הסמים של ג., אינם דבר חדש, וכי המסוגלות ההורית נדרשה על ידי כבוד ביהמ"ש, בעקבות שימושו של ג. בסמים, וכי תלוי ופתוח נגד אפרים תיק סמים עוד משנת 2007.

31. ד"ר כלב יוסף, פסק כי הילדים יועברו ל-ג. תוך חודש ימים מיום 28.7.08, עת יוכיח ג. כי הינו נקי מסמים. מאחר ולא ציין ד"ר כלב יוסף, כי חובה על ג. לתת בדיקות דם + שתן, ברור, כי ג. ימהל שוב את השתן שלו במים, והעברת משמורת משותפת ל-ג. הינה הרסנית והרת גורל לילדים.

32. דבר ידוע הוא, ומן המוסכמות, כי ביהמ"ש, לוקח אורים ותומים את דברי וכתבי המומחה, ללא ויכוח, ללא עוררין על החלטתו, ומיישם אותם בפועל. ד"ר כלב יוסף יודע זאת היטב, פקידות הסעד יודעות זאת היטב, וברי, כי הינכם, יודעים זאת היטב.

33. ד"ר כלב יוסף, יודע גם יודע, שתוך חודש ימים, לא ניתן להיגמל מסמים, וכי על ג. לתת בדיקות דם ושתן, שיוכיחו את נקיונו מסמים ואלכוהול, לפחות למשך חצי שנה. העובדה שלא פסק כך בחוות דעתו, מעידה, כי איננו מודע לסכנה הצפויה לילדים א. וב., מצד אביהם.

34. האם אחד מכם, היה מעלה על דעתו, ליתן משמורת לאדם נרקומן אלכוהוליסט, כשיש לאותם הילדים, חלופה, אמא, נהדרת, אוהבת וחמה, אשר על פי כל חוות הדעת, התגלתה כמשמורנית הטובה ביותר, כולל חוות הדעת של מיטב רופאי קופת חולים כללית, שבדקו את הילדים וציינו כי הילדים מפותחים היטב לגילם, וכן חוות דעתה של עו"ס עפרה כהן, מהמכון להתפתחות הילד בבבלי, שנתנה חוות דעת לתפארת עלי.

35. מכל המסמכים הללו, בחר ד"ר כלב יוסף להתעלם, ולפסוק, כי דווקא, אני, היא זו שצריכה להיות תחת פיקוח פסיכיאטרי למשך חצי שנה. זאת אוביקטיביות? שיראה לי ד"ר כלב יוסף, מסמך אחד, אחד ותו לא, ממנו עולה, מוסק ו/או מובן, כי אני זקוקה לפיקוח פסיכיאטרי.

36. מעולם לא לקחתי סמים, אינני מעשנת, ואינני שותה אלכוהול. אני אשה עובדת, אמא נהדרת, שעד לפני שנה בדיוק, אוגוסט 2007, נחשבתי כאמא טובה ואין חולק על כך. אפילו ג. איננו חולק על כך.

37. בעלי ג., איננו עובד, ואיננו משתכר לדבריו. בכל זאת, מימן בדיקה פסיכיאטרית, בדיקת פסיכולוג, מבדקים פסיכו-דיאגנוסטיים, לו ולי, במימונו המלא, במזומן ובאופן מיידי. כיצד אדם שטוען שאיננו עובד, ואיננו משתכר, יוכל לגדל שני ילדים, או לדאוג למחסורם? ג., שהינו עבריין, מסומם, שיכור, שמאיים על בעל הדירה שלי, ששולט בכח האגרוף והזרוע על אנשים, שאיננו עובד – איננו זקוק לפיקוח פסיכיאטרי. כך פסק והחליט ד"ר כלב יוסף.

38. אודה על קביעת פגישה עימך, לצורך הצגה בפניך את ההקלטות, התמלולים, החומר המשפטי ודוחות של פקידת הסעד מגבעתיים, הקובעת חד משמעית, מלפני מספר חודשים, כי "ג. אינו דובר אמת, ואין שחר לדבריו, בלשון המעטה".

 

בכבוד רב,

ל.