ילד נלקח לאימוץ כפוי מסבתו שגידלה אותו רק משום שהיא אינה ההורה של הילד


השופט יצחק עמית - שלח ילד לאימוץ כפוי

השופט יצחק עמית - שלח ילד לאימוץ כפוי

לא יאומן כי יסופר.

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לסבתא אין זכות עמידה כצד לדיון בהליך הכרזת נכדה הקטין כבר-אימוץ.

זאת בשל החשש לסירבול הדיון שיביא להתארכותו  ביהמ"ש: "מתן זכות עמידה לכל הורה פסיכולוגי או הורה בפועל עשוי להפוך את הליך האימוץ לזירת התגוששות קשה, בשל אינטרסים נוגדים במשפחה המורחבת".

קהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע"

נועם שרביט   | גלובס  16/11/2008

 

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי אין להכיר בזכותה של סבתא להיות צד לדיון, בהליך של הכרזת נכדה הקטין כבר-אימוץ, וזאת בשל החשש לסירבול הדיון שיביא להתארכותו.

 

השופטים יצחק עמית, שושנה שטמר וצילה קינן דחו בקשת רשות ערעור שהגישה הסבתא על החלטת בית המשפט למשפחה. בתה (אם הקטין), מכורה לסמים וגרה אצלה. הילד נולד עם תסמונת גמילה וגר אצל הסבתא 4 שנים, אולם בשל "ההידרדרות" לכאורה המתמשכת במצבו הורה בית המשפט להוציאו ממשמורת המשפחה המורחבת, והיועמ"ש פתח בהליכי אימוץ. הסבתא, המתנגדת להוצאת הילד מהמשפחה ולאימוץ, טענה שהיא הדמות הדומיננטית בחייו, ולכן חובה על בית המשפט לשמוע את עמדתה.

 

סעיף 11 לחוק האימוץ קובע, כי "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". השופט עמית ציין כי את המילים "יתחשב בדעתם" יש לפרש כך שהסבא והסבתא הם בעלי מעמד בדיון רק במקרה שההורים הביולוגיים נפטרו.

 

נדחתה טענת הסבתא, לפיה יש לתת לה תחילה זכות עמידה, ולאחר מכן יבחן בית המשפט אם אכן היא "ההורה הפסיכולוגי" או "ההורה למעשה" של הקטין. "מתן זכות עמידה לכל הורה פסיכולוגי או הורה בפועל עשוי להפוך את הליך האימוץ לזירת התגוששות קשה, בשל אינטרסים נוגדים במשפחה המורחבת – הורים ביולוגיים, אחים ואחיות, סבים וסבתות, דודים ודודות, ואנה אנו באים", נימק עמית.

 

הוא הזכיר את חשיבות מימד הזמן בהליכי אימוץ ופסק שמתן זכות טיעון וייצוג בהליכי האימוץ למי שאינו ההורה הביולוגי, "עלולה לכנס באולמו של בית המשפט מספר אחיות, דודות, סבים וסבתות ופשיטא כי ריבוי בעלי דין מסרבל ומכביד על ניהול ההליך".

 

(בר"ע 3221/08).

קטין נמסר לאימוץ סגור בשל מחדל רשלני של משרד הרווחה

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הטיח בקורת קשה על שירותי האימוץ במשרד הרווחה אשר ידעו על זהותו של האב הביולוגי אך לא טרחו לאתרו לצורך קבלת משמורת על בנו. במקום זאת העבירו את הילד לאומנה שמאוחר יותר הפכה למשפחתו המאמצת.

 

השופטת ורדה בן שחר קבעה:

 

"…בשלהי הדברים, אינני יכולה שלא להתייחס לעובדה שניתן היה לאתר את המבקש בשלב מאוד מוקדם של הטיפול בקטין ובמשפחתו אך הדבר לא נעשה כדבעי. על פי העדויות שהובאו בפני שמו המלא של המבקש נרשם על ידי פקידת הסעד הגב' פיטוסי בתיק המשפחה עוד בשנת 2002 ובשלב מאוחר יותר כשסירבה אמו של הקטין לנקוב בשמו המלא של המבקש, היא הזכירה את שמו הפרטי.

 

למרות זאת, נעלמו פרטים אלו מעיניהם של גורמי הרווחה השונים מתחילת הטיפול במשפחה, כמו גם בזמן הפנייה אל בית המשפט להכרזת הקטין כקטין נזקק ולאחר מכן במסגרת הבקשה שהגישו להכרזתו כבר אימוץ.

 

כאמור, הבקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ הייתה כלפי בעלה של האם שהקטין נרשם כבנו אך היה ידוע לכל הגורמים המטפלים שהוא איננו אביו הביולוגי של הקטין. ולכן, הבקשה הוגשה להכרזתו כבר אימוץ גם כלפי אב בלתי ידוע.

 

קשה לי להתעלם גם מהעובדה, שגם ניסיון של המבקש לבקר את בנו בבית המעבר לא צלח, שכן הוא התבקש לעזוב את המקום בטענה שהוא איננו האב הרשום, אף שהמטפלים ידעו ו/או היו צריכים לדעת שלקטין ישנו אב ביולוגי שלא אותר, הם לא ניסו לשוחח עם המבקש, לברר את פרטיו, אלא שלחו אותו מהמקום כלעומת שבא.

 

קשה לנבא מה יכולות היו להיות התוצאות לגבי הקטין ולגבי בקשה זו אילו אותר המבקש בזמן הרלוונטי, אך אין ספק, ששרותי הרווחה לא עשו די לאיתורו, ועל כך יש להצטער…"

 

לפסק הדין

 

כתבה בידיעות האחרונות

כתבה בידיעות האחרונות