הפסיכיאטרית איבחנה ילד ללא שראתה אותו

הפסיכיאטרית קבעה גורלות בלי לראות את המטופל. האין זו רשלנות רפואית פושעת?

 

הורי הנער גד מזור (שם בדוי) התלוננו באמצאות 'עמותת מגן לזכויות אנוש' על ד"ר הולן קליבלוצקי אגנס, פסיכיאטרית ביה"ס "צורים" בהוד השרון. ביה"ס זה מיועד לילדים עם קשיים נפשיים.

 

התלמיד גד מזור (שם בדוי), המאובחן כסובל מתסמונת אספרגר ואימו גברת מזור, פנו לעמותת מגן לזכויות אנוש וקבלו בפני נציג העמותה על יחס לא מקצועי בעליל מצד ד"ר הולן, אשר פגע בסיכוייו של התלמיד לרכוש השכלה ולהצליח במסגרת לימודיו. התנהלותה של ד"ר הולן אף מהווה עבירה על החוק, כפי שיפורט בהמשך.

 

בתאריך 19.5.2008, הוציאה ד"ר הולן, מכתב רשמי, בו היא קובעת כי התלמיד "אינו יכול לבקר בביה"ס עד שמצבו הנפשי יתייצב" .

 

בתאריך 16.6.08 (כחודש מאוחר יותר), נפגש התלמיד עם ד"רהולן, בליווי הוריו. האם עימתה את הולן בנוגע למכתב שהוציאה. האם הקליטה שיחה זו, ותמליל השיחה כמו גם העתק ההקלטה מצורפים לתלונה זו. בשיחתם, ד"ר הולן מודה כי לא נפגשה עם התלמיד זמן רב לפני שהוציאה את הוראת ההשעיה מביה"ס. היא מודה שההחלטה נבעה מדברים ששמעה מאחרים, להבדיל מבדיקה אישית של התלמיד.

 

לכל המעוניין תמליל השיחה כמו גם העתק ההקלטה מצויים במשרדי 'עמותת מגן לזכויות אנוש'.

(האם: מתי ישבת לדבר איתו פנים מול פנים?

ד"ר הולן: לא, לא ראיתי אותו, אבל ראיתי את ההתנהגות, הייתי נכנסת לכיתה ואני רואה אותו ובאמת כשאני נכנסת לכיתה הוא תמיד רגוע, יושב ליד מחשב לרוב…)

 

ניתן לראות שד"ר הולן מסתמכת על דברים ששמעה, מבלי לבדוק את התלמיד בעצמה. כמו כן לא נראה כל ניסיון מצד ד"רהולן לסייע לתלמיד לשפר את מצבו – הרי היא אפילו לא נפגשה עימו. עובדה זו גדלה בחומרתה לאור העובדה כי ביה"ס "צורים" אמור להתמחות בטיפול בילדים עם קשיים נפשיים.

 

הוריו של התלמיד לקחו אותו לבדיקה אצל פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש "גהה" – ד"ר ליאוניד קיקינזון מ.ר. 21979.  בדיקה זו נעשתה ב- 23.05.08 – ארבעה ימים לאחר שהורחק מביה"ס במכתבה של ד"ר כהן.  לאחר בדיקה זו ד"ר קיקינזון כותב: "מודע וצלול. התמצאות תקינה בכל המובנים. משתף פעולה באופן מלא, עונה לשאלות ומישיר מבט. ריכוז שמור. פסיכומוטוריקה: רגוע ונינוח"

 

בעקבות הדברים האלה ולאור ממצאי ההורים שבנם הוא לא המקרה היחידי, מצאו הורי הנער בעזרת עמותת מגן לזכויות אנוש להתלונן ולמצות את הדין עם דר' הולן, קליבלוצקי אגנס , על הפרות חמורות של חוק זכויות החולה ופקודת הרופאים סעיף 41 .

 

אלה שנר, יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש משוחחת עם רזי ברקאי על המקרה:

 

 

כך יוצרים תלות נצחית בין הילד שלכם למוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה הגיעה לידי הזמנה (בתחתית המובאה) שנשלחה להורים מאמצים להשתתפות בערב שענינו חשיבות ה"טיפול" בנושא התקשרות הילד המאומץ להוריו המאמצים.

 

בערב "רב חשיבות" זה ישתתפו הפסיכיאטרית ה"דגולה" מירי קרן מנהלת המרפאה לגיל הרך במרכז לבריאות הנפש בגהה וגרי דיאמנט "מומחה" לרפואת ילדים והתפתחות הילד בבית החולים שניידר.

 

ההזמנה נשלחה מטעם פסיפס, מעין מיזם תמוה ולא ברור בנושא ליווי הורים מאמצים ובתחתית ההזמנה מצוין כי פסיפס "מספקים שירות חדשני וכוללני למשפחות, משלב האימוץ ולאורך כל החיים…"

"שירות חדשני" – נשמע כמו טכנולוגיה מהפכנית שתשנה את פני העולם.

"לאורך כל החיים" – נשמע כמו חתונה קתולית מעיקה וחונקת בשילוב מחלה כרונית סופנית ובלתי ניתנת לריפוי.

 

אז מי את מירי קרן?

 

שאלתם את עצמכם פעם מדוע פסיכיאטרית צריכה להיות מעורבת בחייהם של ילדים רכים בשנים? ילדים ביולוגים בכלל ומאומצים בפרט? מדוע ילד מאומץ מקוטלג אוטומטית כילד שצריך ליווי פסיכיאטרי צמוד?

התשובה פשוטה: כסף.

בילדותכם, כמה ילדים באמת עברו טיפול פסיכיאטרי? נכון שמעט? האם יצאנו דור מחורבן? לא.

תעשית הפסיכיאטריה לילדים משגשגת היום יותר מאי פעם אך פתרונות – אין.

מירי קרן היא פסיכיאטרית שמתייגת ילדים, תפקידה לאתר ילדים "חריגים" כביכול ולתת להם "טיפול". מירי קרן לא משפרת את תפקודם של הילדים היא רק "מטפלת" בהם. וטיפולי סרק כאלו כידוע עולים כסף…

 

בכתבה בעיתון הארץ משנת 2007 מצויין כי מירי קרן עובדת בשיתוף פעולה מלא עם פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי. סלוצקי שולחת אליה פעוטות "בעייתיים", כן פעוטות בגיל שנה ושנתיים מגיעים אליה על מנת לקבל "טיפול" פסיכיאטרי בשל בעיות התנהגות לכאורה.

לכל מי שאינו בענינים, העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי אחראית להוצאתם של כ-4,000 ילדים מידי שנה מהבית למוסדות משרד הרווחה.

 

ומי אתה גרי דיאמנט?

 

המכונים להתפתחות הילד בקופות החולים עתירים בילדים מאומצים שמסתובבים במסדרונות הלבנים שלהם ועוברים טיפולים שונים ומשונים כגון טיפולים דיאדיים עקרים. לכל הטיפולים הללו אין כל ביסוס מדעי אך תעשית האבחונים והטיפולים ממשיכה לשגשג ואת ההורים ממשיכים להונות ולטרטר במשך שנים בין טיפול לטיפול ובתירוץ הנפוץ כי "יש לטפל בילד כבר מינקות אחרת התופעה תחמיר…"

 

במאמר משנת 2003 מציינים דיאמנט ועמיתיו בסוף המאמר כי "רוב האימוצים מסתיימים בהצלחה מלאה: הורים מאושרים לילדים בריאים בגופם ובנפשם" אך בתחקיר משנת 2006 של אריאלה אילון ב-7 ימים בידיעות אחרונות (קישורים בתחתית המובאה) בו מצוטטים דבריו של דיאמנט מצטיירת תמונה הפוכה לגמרי מהמצוין במאמר משנת 2003, תמונה עגומה של הורים עצובים לילדים עצובים.

 

מבולבלים מגרי דיאמנט? גם אנחנו.

האם גרי דיאמנט הצליח להביא מחקר מבוסס מובהקות סטטיסטית על אפקטיביות הטיפולים שלו ושל חבריו? אנו בספק אם קיים מחקר כזה. האם יש צורך בטיפולים עבור הילדים הללו? לא בטוח, אבל מה שבטוח ש"טיפולים" אצלו יש למכביר, אך פתרונות אין.

 

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 1

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 2

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 3

 

האתוס המזויף של אנשי ה"טיפול"

 

השבוע שוב ארעה טרגדיה כאשר פורסם בכותרות העיתונים על המקרה הנורא של אמא שהטביעה את בנה בן ה-4 בים. בתקשורת מצוין כי האם "היתה שרויה בדכאון ולא יכלה לשאת בנטל גידול הילד…" אבל חדי העין מביניכם היו מבחינים כי מצוין אף שהילד האומלל אובחן כ"בעל הפרעות נפשיות וטופל בבית החולים גהה".

 

אז הנה לכם, ילד שובב בן 4, ילד נורמאלי לחלוטין שבקושי התחיל צעדיו בחיים כבר מקוטלג ע"י פסיכיאטרים כילד מופרע.

 

האם יתכן שמירי קרן מגהה טיפלה בילד וקטלגה אותו כחולה נפש?

האם יתכן שמירי קרן או קולגה שלה אמרה לאם כי בנה יצטרך "טיפול" כל ימי חייו?

האם יתכן כי האם נכנסה לדיכאון בעקבות האבחנות הקשות של מירי קרן וחברותיה?

האם יתכן שהאם הבינה כי ילד שמקוטלג כמופרע הוא ילד שיהיה חסום בפני שרות בצבא, בפני גידול ילדים, בפני מקומות עבודה רבים ויסבול כתוצאה מזה?

האם יתכן כי האם החליטה לשים קץ לחיי הילד משום שהמערכת הפסיכיאטרית נתנה לה להבין כי אין עתיד לילד והוא "יטופל" כל ימי חייו ולכן היא החליטה (שלא בצדק כמובן) לשים קץ לייסוריו?

האם יתכן כי המערכת הפסיכיאטרית היתה שותפה סמויה לפשע הנורא הזה והאמא היתה רק השליח?

האם יתכן כי ילד רך בשנים, מחונן ונורמאלי לחלוטין איבד את חייו בצורה טראגית וכואבת משום שסומן על לא עוול בכפו ע"י המערכת המפלצתית הזו כילד "פגום"? 

 

סתם נקודה למחשבה.