לעצור את כליאת בני הנוער

כיום אפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון" וגילדות של "פרופסיונאלים".

 

אסתר הרצוג | YNET

 

סיפורה המדהים של שירן סוטירין היה צריך לעורר הד כשל שערורייה ציבורית גדולה, אך הוא התחיל וסיים את חייו כסיפור טוב של מוסף סופשבוע. צעירה בת 18 שבמשך ארבע שנים הייתה ברשימת הקטינים הנעדרים של המשטרה וברחה בגיל 14 מהמוסד הסגור מסילה, התייצבה לאחרונה בתחנת משטרה, כשמלאו לה 18 ולא ניתן עוד לכלאה במוסד, ובישרה על קיומה. שירן ירדה מרשימת ה"מבוקשים" ונעלמה על פי רצונה בחלל האלמוניות.

 

שירן עלתה ארצה מאוקראינה כילדה. קשיי הקליטה של המשפחה השליכו על מצבה והיא "מצאה עצמה מהר מאוד משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים". מדוע יש לסגור נערה ש"משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים" במוסד סגור, מוסד ששיטות החינוך הדרקוניות שלו הוצגו זה מכבר בכתבה מזעזעת אחרת, ששודרה בערוץ 2?

 

מהיכרות שהייתה לי עם נערה אחרת, שאף היא הואשמה בכך שהיא "מסתובבת (ואולי שוכבת) עם גברים" אני מניחה שההסבר שניתן לבית המשפט על ידי פקידת

 

הסעד הוא שיש "להגן על הנערה מעצמה". במקרה זה שהכרתי, אמה של הנערה, שהייתה מסורה לה מאוד, הואשמה בכך שאינה מסוגלת להשגיח עליה כראוי. זאת על אף שמשרד הרווחה מסר להשגחתה כמה ילדים, כולל ילדה עם תסמונת דאון. גם היא ברחה מהמוסד שבו נכלאה ("צופיה"). סיפוריה על שיטות החינוך שם היו דומים לאלו שפרסמה אורלי וילנאי על "מסילה" בערוץ 2 ובכתבה של בילי מוסקונה לרמן על "צופיה" במעריב. כשברחה מהמוסד נאנסה ואז נתפסה ואושפזה במוסד לחולי נפש (משם כנראה קשה יותר לברוח). היא שוחררה מהמוסדות לאחר כשנתיים, כשהיא שבורה ורצוצה.

 

במוסדות לנערות, כמו במוסדות רבים לנערים, כולאים אותן בניגוד לרצונן. הן נמצאות בפיקוח כאסירות לכל דבר ונאלצות להשלים עם שיטות "חינוך מחדש", שביניהן בידוד לימים. מדוע נערות "משוטטות" או "שמסתובבות עם גברים" נכלאות והחופש נמנע מהן כפושעות? ההסבר של מערכת הרווחה שהתקשורת בכללותה והציבור בעקבותיה מקבל ומאפשר, הוא שהדבר נעשה "לטובת הקטין/ה". המדינה באמצעות פקידות הסעד שלה "מצילה" אותו/תה מעצמו/ה. לאור הדאגה המיוחדת ל"קטינים בסיכון" למה הם כל-כך מרבים לברוח מהמוסדות (ואז המדינה פותחת תיק נגד "ברחנים")? איך יתכן שנערה שפקידות הסעד כל-כך דאגו לטובתה, העדיפה לברוח מהמוסד ולהיעלם למשך ארבע שנים, לחיות ברחוב ואפילו לברוח מבית חולים שבו אושפזה ולא להגיע למסגרת "טיפולית/משקמת" של הרווחה?

 

לפי דו"ח שמסר שר הרווחה, בשנים 2002-2006 הוצאו מביתם בצו בית משפט 1,001 ילדים בבאר שבע, 2,098 בירושלים, 1,946 בתל אביב. איך יתכן שהחברה כולה לא מזדעזעת מהעובדה ששיעור כה גבוה של צעירים וצעירות מוצאים מבתיהם בכפייה ונכלאים בניגוד לרצונם במוסדות? למה ממשיכה להתנהל באין מפריע מדיניות דרקונית של כליאת בני נוער בתנאי בידוד, סטיגמטיזציה, השפלות והתעללות ושבעקבותיה רבים מפתחים קריירה של שוליות חברתית ועבריינות? למה הרצח של ילדה אחת על ידי הוריה מרעיד את אמות הסיפים במדינה, אך דעיכתם (ולעתים גם מותם) של ילדים רבים מתרחש בשקט מפחיד כבר עשרות שנים ושומרי הסף של המוסר החברתי שותקים? למה שותקים ארגוני הנשים ואינם זועקים את זעקת הנערות? איפה ארגוני זכויות האדם שמתעלמים לנוחיותם מהפשע של ארגוני המדינה נגד החלשים ביותר בחברה? איפה הארגונים למען ילדים, שנלחמים בחירוף נפש נגד הורים "מזניחים" ושותקים מול מדינה שכולאת ומתעללת בילדיה? איפה יפי הנפש שמקימים ועדות לשיפור החינוך של ילדי ישראל אך מתעלמים באדישות מגורלם של עשרות אלפי ילדים?

 

זה די קל, כי בסך הכל מדובר ב"שבבים אנושיים" שניתזים מסחר בילדים. זהו סחר בבני אדם שמאפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון", לטובת גילדות של "פרופסיונאלים" ושל אנשי מינהל ותחזוקה רבים מאד שנשכרים ממנו להפליא. זה סחר מפתה שאין עליו שום עונש, כי מדובר ב"ילדים של אנשים שקופים" חד-הוריות, עולים חדשים וסתם עניים. ילדיהם משמשים מטרה נוחה לסוחרי ילדים ולתומכיהם במעגלי התקשורת, ההון והשלטון, בחברה שמתיימרת לדאוג ולטפח ילדים אך משתמשת בהם כאחרונת כנופיות הפושעים.

 

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל,

התעללות במוסד איתנים

FollowUp

לפני כחצי שנה פורסם תחקיר קופסה שחורה של עמנואל רוזן וענת גורן על התעללות בחוסים במוסד הפסיכיאטרי איתנים. האם מישהו יודע ומוכן להסביר לנו מדוע עד כה לא הוגש כתב אישום כנגד צוות המקום? האם משטרת ישראל שוב החליטה לקבור את התיק?

פנימית בני ארזים – אלימות או ריסון פיזי? לשיפוטכם

"לא ידעתי לאיזה גהינום אני נכנס."

מצלמה נסתרת שהוכנסה לפנימיה הטיפולית של משרד הרווחה – בני ארזים בראשון לציון חושפת תמונות קשות של שיטות הטיפול השנויות במחלוקת המופעלות שם: צעקות, אחיזות, כפיתות ונעילה ממושכת ב"חדר רגיעה". "אף אחד מבחוץ לא יודע על הזוועות שקורות שם", מספר ילד שטופל בפנימיה. "הרגשתי חסר אונים".

כרוניקה של מוות ידוע מראש

זוכרים את הסרט?

 

לפני מספר ימים התאבדה נערה בקפיצה מרב קומות בפתח תקוה. הנערה היתה מאושפזת בבית החולים גהה. אדם אחר שהיה מאושפז עימה העיד שמדובר היה בנערה נורמאלית לחלוטין שחייה נהרסו במהלך האשפוז הזה ובבית החולים אף איימו עליה כי תועבר למוסד לעברייניות.

 

הנערה החליטה לשים קץ לחייה לאחר שהגיעה למסקנה כי אין לה עתיד: היא כבר לא תעשה בגרות, היא כבר לא תשרת בצבא, היא לא תוכל לגדל ילדים כי עובדים סוציאלים יקחו לה אותם, היא לא תוכל לעבוד במקומות עבודה רגישים. הכל חסום לה בשם איזו קלישאה מזוייפת שנקראת "טובת הילד" מן "טובה" כזו שדאגה שיהיו לה רישומים פסיכיאטרים, תלות בסמים פסיכיאטרים מסוכנים ומסכת התעללות נפשית מתמשכת מצד צוות בית החולים.

 

אז איך ילדים מגיעים למצב כזה?

הנה השתלשלות האירועים להרס חייו של ילד "בעייתי" שמטולטל כמו שק תפוחי אדמה ממקום למקום משום שאנשי חינוך ו"מטפלים" אינם מסוגלים לפתור בעיות אלא מומחים בלהעלים בעיות ע"י משלוח האוביקט ה"בעייתי" לאתר עינויים אחר:

 

 

  • ילד מגיע לחינוך רגיל שם טוענים שהוא "בעייתי" ובחינוך המיוחד "יעזרו" לו…
  • בחינוך המיוחד טוענים שהוא "בעייתי" ורק הפסיכיאטר "יעזור" לו…
  • הפסיכיאטר טוען שהוא "בעייתי" ורק אשפוז כפוי "יעזור" לו…
  • בבית החולים הפסיכיאטרי טוענים שהוא "בעייתי" ורק מחלקה סגורה "תעזור" לו…
  • במחלקה הסגורה טוענים שהוא "בעייתי" ורק קשירות וסמים נרקוטיים "יעזרו" לו…
  • בסופו של דבר הוא מגיע אל התחנה האחרונה – מוות. רק המוות "עוזר" לו…

 

אז ממה הרבה ילדים שכבולים תחת ידה הרוצחת של הפסיכיאטריה מתים?

 

  • התאבדות במהלך האשפוז הכפוי.
  • התאבדות לאחר האשפוז במסגרת תהליך פוסט טראומטי.
  • הרס בריאותי בטווח הקצר כתוצאה משימוש סמים פסיכיאטרים מסוכנים.
  • הרס בריאותי בטווח הארוך כתוצאה משימוש סמים פסיכיאטרים מסוכנים.
  • תגובות קיצוניות של הגוף כגון התקף לב ושבץ מוחין כתוצאה מקשירות ושוקים חשמליים.
  • ועוד.