הרהורים על משפחה וילדים

השופט יצחק עמית - שלח ילד לאימוץ כפוי

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לסבתא אין זכות עמידה כצד לדיון בהליך הכרזת נכדה הקטין כבר-אימוץ.

זאת בשל החשש לסירבול הדיון שיביא להתארכותו  ביהמ"ש: "מתן זכות עמידה לכל הורה פסיכולוגי או הורה בפועל עשוי להפוך את הליך האימוץ לזירת התגוששות קשה, בשל אינטרסים נוגדים במשפחה המורחבת".

קהלת: "מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע"

נועם שרביט   | גלובס  16/11/2008

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי אין להכיר בזכותה של סבתא להיות צד לדיון, בהליך של הכרזת נכדה הקטין כבר-אימוץ, וזאת בשל החשש לסירבול הדיון שיביא להתארכותו.

השופטים יצחק עמית, שושנה שטמר וצילה קינן דחו בקשת רשות ערעור שהגישה הסבתא על החלטת בית המשפט למשפחה. בתה (אם הקטין), מכורה לסמים וגרה אצלה. הילד נולד עם תסמונת גמילה וגר אצל הסבתא 4 שנים, אולם בשל "ההידרדרות" לכאורה המתמשכת במצבו הורה בית המשפט להוציאו ממשמורת המשפחה המורחבת, והיועמ"ש פתח בהליכי אימוץ. הסבתא, המתנגדת להוצאת הילד מהמשפחה ולאימוץ, טענה שהיא הדמות הדומיננטית בחייו, ולכן חובה על בית המשפט לשמוע את עמדתה.

סעיף 11 לחוק האימוץ קובע, כי "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". השופט עמית ציין כי את המילים "יתחשב בדעתם" יש לפרש כך שהסבא והסבתא הם בעלי מעמד בדיון רק במקרה שההורים הביולוגיים נפטרו.

נדחתה טענת הסבתא, לפיה יש לתת לה תחילה זכות עמידה, ולאחר מכן יבחן בית המשפט אם אכן היא "ההורה הפסיכולוגי" או "ההורה למעשה" של הקטין. "מתן זכות עמידה לכל הורה פסיכולוגי או הורה בפועל עשוי להפוך את הליך האימוץ לזירת התגוששות קשה, בשל אינטרסים נוגדים במשפחה המורחבת – הורים ביולוגיים, אחים ואחיות, סבים וסבתות, דודים ודודות, ואנה אנו באים", נימק עמית.

הוא הזכיר את חשיבות מימד הזמן בהליכי אימוץ ופסק שמתן זכות טיעון וייצוג בהליכי האימוץ למי שאינו ההורה הביולוגי, "עלולה לכנס באולמו של בית המשפט מספר אחיות, דודות, סבים וסבתות ופשיטא כי ריבוי בעלי דין מסרבל ומכביד על ניהול ההליך".

(בר"ע 3221/08).

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הטיח בקורת קשה על שירותי האימוץ במשרד הרווחה אשר ידעו על זהותו של האב הביולוגי אך לא טרחו לאתרו לצורך קבלת משמורת על בנו. במקום זאת העבירו את הילד לאומנה שמאוחר יותר הפכה למשפחתו המאמצת.

השופטת ורדה בן שחר קבעה:

"…בשלהי הדברים, אינני יכולה שלא להתייחס לעובדה שניתן היה לאתר את המבקש בשלב מאוד מוקדם של הטיפול בקטין ובמשפחתו אך הדבר לא נעשה כדבעי. על פי העדויות שהובאו בפני שמו המלא של המבקש נרשם על ידי פקידת הסעד הגב' פיטוסי בתיק המשפחה עוד בשנת 2002 ובשלב מאוחר יותר כשסירבה אמו של הקטין לנקוב בשמו המלא של המבקש, היא הזכירה את שמו הפרטי.

למרות זאת, נעלמו פרטים אלו מעיניהם של גורמי הרווחה השונים מתחילת הטיפול במשפחה, כמו גם בזמן הפנייה אל בית המשפט להכרזת הקטין כקטין נזקק ולאחר מכן במסגרת הבקשה שהגישו להכרזתו כבר אימוץ.

כאמור, הבקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ הייתה כלפי בעלה של האם שהקטין נרשם כבנו אך היה ידוע לכל הגורמים המטפלים שהוא איננו אביו הביולוגי של הקטין. ולכן, הבקשה הוגשה להכרזתו כבר אימוץ גם כלפי אב בלתי ידוע.

קשה לי להתעלם גם מהעובדה, שגם ניסיון של המבקש לבקר את בנו בבית המעבר לא צלח, שכן הוא התבקש לעזוב את המקום בטענה שהוא איננו האב הרשום, אף שהמטפלים ידעו ו/או היו צריכים לדעת שלקטין ישנו אב ביולוגי שלא אותר, הם לא ניסו לשוחח עם המבקש, לברר את פרטיו, אלא שלחו אותו מהמקום כלעומת שבא.

קשה לנבא מה יכולות היו להיות התוצאות לגבי הקטין ולגבי בקשה זו אילו אותר המבקש בזמן הרלוונטי, אך אין ספק, ששרותי הרווחה לא עשו די לאיתורו, ועל כך יש להצטער…"

לפסק הדין

כתבה בידיעות האחרונות

עוד סיפור מזעזע של התעללות של הממסד בילדים חסרי ישע.

סיפורו של התינוק שהוכרז כמת והוחזק במשך שנים במוסד למפגרים.

דודו דאהן: "23 שנה הוחזקתי סתם במוסד ועברתי התעללויות". עכשיו הוא תובע את המדינה בסכום של 40 מליון ₪.

ליאור אל חי | ידיעות אחרונות, 15/09/2008

זהו סיפורו של איש שחזר לחיים אחרי עשרות שנים של סבל נוראי. היום הוא יגיש יחד עם אימו תביעת פיצויים ענקית נגד המדינה על סך 40 מליון שקל.

קוראים לו דודו דהאן (38) והוא נולד בבית החולים בטר בחיפה לאחר לידה קשה. בתביעה שהגישו דהאן ואימו באמצעות משרד עורכי הדין רענן ועופר רון נטען כי לאחר הלידה נאמר לאם כי בנה מת. היא ביקשה לראות את גופתו, אך בקשתה נדחתה לדבריה בגסות וצעקות: "התינוק מת, אין לך מה לראות". האם היתה אז בת 19 בלבד, והלידה היתה מחוץ לנישואין.

בתביעה נטען שדהאן כלל לא מת וכי הוחזק בבית החולים במשך חודש. אחר כך הועבר למוסד אומנה בחיפה ובגיל 3 הועבר בתיווך משרד הרווחה למשפחה אומנת. המשפחה התקשתה לגדל אותו וביקשה שיקחו אותו. התביעה נטען כי המשפחה הונחתה להעביר את דהאן למוסד למפגרים ברמלה, וזאת אף שלא סבל משום פיגור אלא בסך הכל היה ילד היפראקטיבי (האם יתכן כי ההיפראקטיביות שלו מקורה בשהות שלו 3 שנים כתינוק במוסד? תורת ההתקשרות של הפסיכולוג בולבי תומכת בהשערה זו, משום שתינוקות שנולדים אל תוך מוסד מפתחים התנהגויות היפראקטיביות)

23 שנה תמימות שהה דהאן באותו מוסד. בתביעה נטען כי לאורך כל השנים הללו הוא סבל מהתעללות של אנשי הצוות (זוהי "טובת הילד" של משרד הרווחה). התעללות זו כללה מכות במקלות, כליאה בצינוק חשוך, האכלה בכח של מזון מקולקל ורקוב וכאשר הקיא אולץ לאכול את מה שיצא מבטנו.

מורות באותו מוסד התריעו כל הזמן כי דהאן כלל אינו מתאים למסגרת הזאת וכי נתוניו האישיים גבוהים בהרבה מהחוסים שם, אך דבריהן נפלו על אוזניים ערלות.

בתביעה נטען כי לאורך שנים חיפש דהאן את משפחתו, אך נטען בפניו כי הוא יתום. לדברי דהאן, האפוטרופוס שלו, העובד הסוציאלי יזהר דמארי מאקים לאפוטרופסות סיפר לו כי משפחתו טבעה באניית מעפילים שהפליגה ממרוקו.

בגיל 30, אחרי ששהה באותו מוסד במשך 23 שנה, בוצעו חילופים בהנהלה. המנהלת החדשה הבחינה מיד כי דהאן אינו סובל משום פיגור ודרשה לשחררו. הוא אכן שוחרר והצליח למצוא את אימו הביולוגית.

כעת הוא מתגורר בביתה, מנסה לאסוף את השברים, להתאושש ולהתחיל בחיים חדשים. בני המשפחה מקווים שהפיצוי בו אולי יזכה יסייע לו לפתוח דף חדש ויפצה את המשפחה על שנים ארוכות של סבל.

התביעה, שתוגש הבוקר לבית המשפט המחוזי בחיפה, היא בין היתר נגד משרד הבריאות, נגד משרד הרווחה ונגד האפוטרופוס הכללי. טרם הוגשו כתבי הגנה. ממשרד הבריאות נמסר: "כשתתקבל התביעה היא תטופל כמקובל".

לסיפור המלא של דודו דהאן:

חלק א'         חלק ב'         חלק ג'         חלק ד'         חלק ה'

ידוע לנו כי קיים מספר לא מבוטל של משפחות שעברו מקרה דומה גם בבתי חולים אחרים. לכל המשפחות שנחטפו מהם תינוקות ומעוניינות במספר הטלפון של עו"ד רון. נא צרו עימנו קשר במייל ונשלח לכם את המספר.

לאחרונה הגיעה לידי הזמנה (בתחתית המובאה) שנשלחה להורים מאמצים להשתתפות בערב שענינו חשיבות ה"טיפול" בנושא התקשרות הילד המאומץ להוריו המאמצים.

בערב "רב חשיבות" זה ישתתפו הפסיכיאטרית ה"דגולה" מירי קרן מנהלת המרפאה לגיל הרך במרכז לבריאות הנפש בגהה וגרי דיאמנט "מומחה" לרפואת ילדים והתפתחות הילד בבית החולים שניידר.

ההזמנה נשלחה מטעם פסיפס, מעין מיזם תמוה ולא ברור בנושא ליווי הורים מאמצים ובתחתית ההזמנה מצוין כי פסיפס "מספקים שירות חדשני וכוללני למשפחות, משלב האימוץ ולאורך כל החיים…"

"שירות חדשני" – נשמע כמו טכנולוגיה מהפכנית שתשנה את פני העולם.

"לאורך כל החיים" – נשמע כמו חתונה קתולית מעיקה וחונקת בשילוב מחלה כרונית סופנית ובלתי ניתנת לריפוי.

אז מי את מירי קרן?

שאלתם את עצמכם פעם מדוע פסיכיאטרית צריכה להיות מעורבת בחייהם של ילדים רכים בשנים? ילדים ביולוגים בכלל ומאומצים בפרט? מדוע ילד מאומץ מקוטלג אוטומטית כילד שצריך ליווי פסיכיאטרי צמוד?

התשובה פשוטה: כסף.

בילדותכם, כמה ילדים באמת עברו טיפול פסיכיאטרי? נכון שמעט? האם יצאנו דור מחורבן? לא.

תעשית הפסיכיאטריה לילדים משגשגת היום יותר מאי פעם אך פתרונות – אין.

מירי קרן היא פסיכיאטרית שמתייגת ילדים, תפקידה לאתר ילדים "חריגים" כביכול ולתת להם "טיפול". מירי קרן לא משפרת את תפקודם של הילדים היא רק "מטפלת" בהם. וטיפולי סרק כאלו כידוע עולים כסף…

בכתבה בעיתון הארץ משנת 2007 מצויין כי מירי קרן עובדת בשיתוף פעולה מלא עם פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי. סלוצקי שולחת אליה פעוטות "בעייתיים", כן פעוטות בגיל שנה ושנתיים מגיעים אליה על מנת לקבל "טיפול" פסיכיאטרי בשל בעיות התנהגות לכאורה.

לכל מי שאינו בענינים, העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי אחראית להוצאתם של כ-4,000 ילדים מידי שנה מהבית למוסדות משרד הרווחה.

ומי אתה גרי דיאמנט?

המכונים להתפתחות הילד בקופות החולים עתירים בילדים מאומצים שמסתובבים במסדרונות הלבנים שלהם ועוברים טיפולים שונים ומשונים כגון טיפולים דיאדיים עקרים. לכל הטיפולים הללו אין כל ביסוס מדעי אך תעשית האבחונים והטיפולים ממשיכה לשגשג ואת ההורים ממשיכים להונות ולטרטר במשך שנים בין טיפול לטיפול ובתירוץ הנפוץ כי "יש לטפל בילד כבר מינקות אחרת התופעה תחמיר…"

במאמר משנת 2003 מציינים דיאמנט ועמיתיו בסוף המאמר כי "רוב האימוצים מסתיימים בהצלחה מלאה: הורים מאושרים לילדים בריאים בגופם ובנפשם" אך בתחקיר משנת 2006 של אריאלה אילון ב-7 ימים בידיעות אחרונות (קישורים בתחתית המובאה) בו מצוטטים דבריו של דיאמנט מצטיירת תמונה הפוכה לגמרי מהמצוין במאמר משנת 2003, תמונה עגומה של הורים עצובים לילדים עצובים.

מבולבלים מגרי דיאמנט? גם אנחנו.

האם גרי דיאמנט הצליח להביא מחקר מבוסס מובהקות סטטיסטית על אפקטיביות הטיפולים שלו ושל חבריו? אנו בספק אם קיים מחקר כזה. האם יש צורך בטיפולים עבור הילדים הללו? לא בטוח, אבל מה שבטוח ש"טיפולים" אצלו יש למכביר, אך פתרונות אין.

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 1

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 2

אריאלה אילון – תחקיר עמ' 3

האתוס המזויף של אנשי ה"טיפול"

השבוע שוב ארעה טרגדיה כאשר פורסם בכותרות העיתונים על המקרה הנורא של אמא שהטביעה את בנה בן ה-4 בים. בתקשורת מצוין כי האם "היתה שרויה בדכאון ולא יכלה לשאת בנטל גידול הילד…" אבל חדי העין מביניכם היו מבחינים כי מצוין אף שהילד האומלל אובחן כ"בעל הפרעות נפשיות וטופל בבית החולים גהה".

אז הנה לכם, ילד שובב בן 4, ילד נורמאלי לחלוטין שבקושי התחיל צעדיו בחיים כבר מקוטלג ע"י פסיכיאטרים כילד מופרע.

האם יתכן שמירי קרן מגהה טיפלה בילד וקטלגה אותו כחולה נפש?

האם יתכן שמירי קרן או קולגה שלה אמרה לאם כי בנה יצטרך "טיפול" כל ימי חייו?

האם יתכן כי האם נכנסה לדיכאון בעקבות האבחנות הקשות של מירי קרן וחברותיה?

האם יתכן שהאם הבינה כי ילד שמקוטלג כמופרע הוא ילד שיהיה חסום בפני שרות בצבא, בפני גידול ילדים, בפני מקומות עבודה רבים ויסבול כתוצאה מזה?

האם יתכן כי האם החליטה לשים קץ לחיי הילד משום שהמערכת הפסיכיאטרית נתנה לה להבין כי אין עתיד לילד והוא "יטופל" כל ימי חייו ולכן היא החליטה (שלא בצדק כמובן) לשים קץ לייסוריו?

האם יתכן כי המערכת הפסיכיאטרית היתה שותפה סמויה לפשע הנורא הזה והאמא היתה רק השליח?

האם יתכן כי ילד רך בשנים, מחונן ונורמאלי לחלוטין איבד את חייו בצורה טראגית וכואבת משום שסומן על לא עוול בכפו ע"י המערכת המפלצתית הזו כילד "פגום"? 

סתם נקודה למחשבה.

השבועון טיים: סוכנות לאימוץ ילדים בהודו השתתפה בגניבת הילדים מהוריהם, בזיוף מסמכים על זהותם ומסירתם לאימוץ באוסטרליה תמורת כסף רב

משה ריינפלד | NFC

ממשלת אוסטרליה חוקרת דיווח בכלי התקשורת כי ילדים הודים נגנבו מהוריהם בידי רשת לסחר בילדים ונמסרו לאימוץ באוסטרליה.

הפרשה עוררה סערה במדינה, לאחר שאתר האינטרנט של השבועון האמריקני טיים מסר כי סוכנות לאימוץ ילדים בהודו הייתה שותפה לגניבת הילדים, זייפה את שמותיהם ופברקה את קורות חייהם, לרבות תצלומים מזויפים של האמהות, בעת שהציעה אותם לאימוץ תמורת תשלומים נכבדים. לדברי השבועון ראה הכתב שלו מסמכים של סוכנות האימוץ הנוגעים ל-13 ילדים.

עורך דין הודי הפועל למען זכויות האדם בארצו מסר לטיים כי מתוך כ-400 ילדים שהובאו ב-15-10 השנים שחלפו מהודו לאוסטרליה לאימוץ, 30 נגנבו מהוריהם.

התובע הכללי של אוסטרליה רוברט מקללנד אמר כי הוא מודע לחשדות לסחר בילדים בשני תיקי אימוץ. משרדו חוקר כעת את הדיווח של טיים. הוא אמר לכתבים בדיסני כי הסוכנות כי הוא יודע היכן מתגורר אחד מהילדים הללו, אך סירב לנקוב בשם הישוב. לדבריו, עבדה ממשלת אוסטרליה בעבר עם הסוכנות ההודית שעליה מסופר בכתבת טיים, אך הפסיקה זאת.

הילדה נגנבה כשאמה הלכה לשוק

השבועון האמריקני מפרט אחד מתיקי האימוץ, שבו מדובר על ילדה בת 9 מהעיר צ'נאיי, שנגנבה מביתה כאשר יצאה אמה לקניות בשוק ואומצה בשנת 2000 בידי משפחה במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה. ממשלת קווינסלנד אומרת כי כמה ילדים מאומצים המתגוררים התחומה נגנבו כנראה מהוריהם, דיווחו כי התקשורת המקומיים.

השרה לביטחון הילד בממשלת קווינסלנד, מרגרט קיץ', אמרה כי לשירותי האימוץ במדינה נודע על ההאשמות בדבר חטיפות רק בשנת 2007, דיווח שירות השידור של אוסטרליה. קיץ' אמרה לטיים כי שירותי האימוץ של מדינתה משתפים פעולה עם הגופים הפדרליים כדי לחקור טענות אלה.