על מעצרים מנהליים של ילדים במרכזי חרום של משרד הרווחה

מרכזי חירום הם מתקנים אליהם מובאים ילדים שהוצאו בכפיה מביתם ע"י פקידי סעד. חטיפת הילד מתבצעת תוך נקיטת שיטות אלימות פיזית ונפשית של עובדי המדינה כלפי הילד חסר הישע והוריו.

 

ילדים אלו נחטפים ממשפחתם על סמך חשד בלבד של פקידת סעד. זו מגיעה לבית המשפחה בליווי שוטרים, ללא כל אתרעה והכנה נפשית מוקדמת לילד. המשטרה במקרה זה אינה בעלת סמכות ופועלת כמריונטה המבצעת את הוראותיה של הפקידה ללא עוררין. גם אם לא בוצעה עבירה פלילית, בסמכותה הבלעדית והעליונה של פקידת הסעד להשתמש בשוטרים על מנת לעזור לה לחטוף את הילד, וזאת שוב, רק על סמך ספקולציות סוביקטיביות שלה בלבד.

 

אין צורך בהוכחות, אין צורך בהודאות, אין צורך בראיות, אין צורך בעדויות, אין צורך בהקלטות, אין צורך בחקירות, אין צורך בצו שופט, אין צורך באישור קצין משטרה. מספיק חשד ספקולטיבי של פקידה והנה הילד מוצא עצמו בודד ומבועת במתקן כליאה מנוכר ואימתני, חשוף להתעללויות מצד מטפלים וילדים בוגרים אחרים ומשפחתו אכולה מדאגות.

 

פקידת הסעד מוסמכת להגיע לכל בית בישראל, בכל שעה, ביום ובלילה, להורות לשוטרים להתלוות אליה ולשלוף ילדים ממיטתם הישר למתקן הכליאה.

 

ישנם דיווחים רבים על פקידות סעד שמגיעות באמצע יום לימודים לגן ולבית הספר בליווי אנשי משטרה, וחוטפות את הילד מן הכיתה לעיניהם של עשרות מורים ומאות תלמידים, בשעה שהילד חסר האונים מביע התנגדות וזועק זעקות פחד ואימה. מהלך זה גורם לילד טראומה קשה, רומס באופן ברוטאלי את כבודו וזכויותיו ופוער צלקות עמוקות בנפשו של הילד, שבמקרים רבים לעולם לא מגלידות.

 

הן פקידת הסעד והן בובות השוטרים אינם טורחים אף ליידע את ההורים כי יקיריהם נלקחו מהם, והם מגלים זאת רק כאשר הילד מאחר להגיע הביתה. או אז הם מתקשרים בחרדה רבה לדווח למשטרה כי ילדם נעלם, וזו מוסרת להם באופן יבש כי עובדים סוציאלים חטפו אותו בחסות איזה חוק נוער רקוב או חוק סדרי דין נאלח.

 

האזינו לעדותה של אם חד הורית שבתה נחטפה מבית הספר ע"י מחלקת הרווחה בעירית תל אביב לאחד ממרכזי החירום הידועים לשמצה. מובא מן התכנית של שמוליק טיאר.

 

4 תגובות

  1. אמא said,

    ספטמבר 26, 2008 בשעה 3:36 am

    בדיוק אותה דרך פעולה במקרה שלנו והמשטרה באה רק באמצע הלילה לא נותנת לך שום מידע על מה במשך חודשים לא ידעתי שבעצם אני מואשמת באלימות העוו"ס סיפר שהרבצתי לילדה בחגורה רק כדי להתנקם על ניתוק הקשר עם הרווחה מוטי וייס מחריש לאט לאט מתגלים השקרים ויוצא הרעל הילדה העידה מספר פעמים שאין זה נכון התיק נסגר אך מחזיקים אותה כדי לאנוס את האם לקשר עם הרווחה שתהיה תקועה בתחת של המשפחה ומעבירים את המסרים שלהם דרך המשפחה בקרוב הקלטות " זיוה דיאמנט אמרה לי להגיד לך שאם את רוצה שלירון לא תלך למשפחות מאמצות חסויות. תחתמי על מסמך שלא תכתבי באינרנט ולא תפני לעיתונאים האם מדיניות הרווחה היא סתימת פיות עבירה על זכות הדיבור אני מפנה את בקשתי לרשויות החוק כי יש שופטים כמו דודקוביץ
    שמנסים לפתור את הבעיה והנה משהו שאהרון ברק אמר מבית המשפט העליון ירושלים .
    "זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לנהוג את חייו הרגילים כבן -אנוש , בלא שתכריע אותו המצוקה ותביא אותו לכלל מחסור בלתי – נסבל ",אך "לחובתה של המדינה שלא לפגוע ולהגן על כבוד האדם לא צמוד ,תג מחיר ,קבוע ואחיד ,שאותו בכוחו של בית המשפט לחשוף "

    אני מקווה שהדברים הם לא רק על הדף והשופטים יבדקו את האמת שרק העיתונות תחשוף ותגלה ותמצה עם המשפחה את הדין על חפותה של האם והתעללות הרווחה עצם ניסיון להשתיק מראה שיש לרווחה הרבה מה להסתיר .

  2. אמא said,

    ספטמבר 26, 2008 בשעה 3:37 am

    דפוס פעולה של בוקיבסקי

  3. דני said,

    ספטמבר 26, 2008 בשעה 6:00 am

    מדהים לראות ששום דבר לא משתנה עם השנים בעם היהודי מזה אלפי שנים, האינפוטנציה, האטימות,תסמונת העדר, הפחד ועוד מסוג זה, הם המאפיינים של העם שלנו והם שעושים אותנו עם שונה וניבדל מכל העמים, כשהייתי ילד לימדו אותנו בבי"הס שהעם שלנו הלך כצאן אל הטבח וכך הושמדו 6 מיליון יהודים, במשך השנים הבינו שזה לא נשמע ונראה טוב וירדו מהאמרה הנוראה הזו, אך לצערנו זה לא שינה את העובדה המרה אנחנו עדיין כאלה ולראיה: "אנו בוחרים ומאפשרים לשלטון לעשות בנו כרצונו" ומבחינתי זה יותר גרוע, מאחר ואנו חיים עם "עיניים עצומות לרווחה". צריך אולי להעיר אותנו עם איזו מלחמה נוראה, אסון גדול אחר, כמה כואב…
    זה הצד האפל, אם יש משהו שאי אפשר… זה להתעלם מההשגים המדהימים שאנו מייצרים אחרי כל אסון… אז מה עדיף ???

  4. לורי said,

    ספטמבר 26, 2008 בשעה 5:19 pm

    תשמעו את שמוליק טיאר, אדם רגיל מן השורה, לא מצליח להאמין וגם לא להבין את ההתנהגות הנפשעת של פקידות הסעד. הרסו לאמא הזאת את החיים, את הילדים. תשמעו את קולה של האם, את שטף הדיבור, את הרצון להספיק את מלוא המילים ומלוא התוכן למספר מוקצב של דקות שיחה עם שמוליק טיאר, שמתקשה להאמין שחטיפת ילדים נעשית בגיבוי משטרת ישראל, מתוך אכזריות ומעשה נבלה ופשע של פקידות סעד רעות לב ומושחתות. איזה אמא אמיצה. כמה עוז ותבונה יש באמא הזאת, ואיך היא נלחמה כלביאה להגן על בנותיה. שנה טובה ומתוקה לך אמא לוחמת אמיצה שכמותך. לבנות שלך יש הרבה מה להתגאות בך.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: